האבולוציה של הכתב הסיני

לפני שנתחיל יש לי וידוי קטן. הכתב הסיני הוא ככל הנראה הסיבה שהצלחתי להתמיד בלימודי השפה כל כך הרבה זמן. מלבד היותו מרתק, האימון בו גם מרגיע וטוב לנשמה כמו גם למוח. כתב הוא המפתח להבנה אמיתית של כל שפה וזה נכון פי כמה וכמה עבור הכתב הסיני, שהוא בעצם השתקפות של תרבות בת אלפי שנים.

הכתב הסיני הוא כתב חי

מי שיודע רק לדבר לא באמת מבין איך השפה עובדת, לעומת זאת מי ששולט גם בקריאה ובכתיבה רואה איך הסינית עובדת מבפנים, בדיוק כמו ניאו והמטריקס. הכתב הסיני אולי לא יהפוך אתכם לבעלי יכולות על אנושיות ולוחמי קונג-פו מיומנים, אבל הוא ישפר לאין ערוך את השליטה שלכם בשפה ואת הזכרון שלכם באופן כללי.

אז לכבוד חג הפסח שמסמל התגברות על מכשולים בלתי עבירים, פוסט ראשון בסדרה המוקדשת לכתב הסיני, שבסיומה הוא כבר לא יראה לכם כמו כתב חרטומים.

character_evolution

הדבר הראשון שצריך לדעת לגבי הכתב הסיני שהוא עבר כמה וכמה גלגולים, ועליהם אנחנו הולכים במאמר זה.

עצמות ושריונות

הגלגול הראשון של הכתב נקרא בסינית 甲骨文 (הגייה – jiǎ gǔ wén) או כתב (文) השיריונות (甲) והעצמות (骨). בעברית נהוג להתייחס אליו ככתב עצמות הניחוש ובאנגלית Oracle Bone Script. התיעוד המוקדם ביותר שלו מתוארך לשנת 1200 לפנה"ס וכפי שניתן להבין משמו הוא נכתב על עצמות בעלי חיים ושריונות צבים.

jia_gu_wen

הכתב מתבסס על ציורים של אנשים, חיות, צמחים, גרמי השמיים, איתני הטבע ושאר הדברים שהרכיבו את עולמם של האנשים שחיו באותה תקופה אך אל תתבלבלו, מדובר במערכת כתב מפותחת המכילה אלמנטים פונטיים וכן סימנים המבטאים רעיונות מופשטים.

כתב הברונזה

הגלגול השני הכתב הסיני נקרא 金文 (הגייה – jīn wén). כיום 金 מתייחס לזהב ומתכות באופן כללי אולם בתקופה עליה אנו מדברים הוא התייחס לברונזה. הוא נקרא כך משום שהוא נחרט על כלי קיבול מברונזה וכן על פעמונים וכלי נגינה נוספים.

jin_wen

כתב זה היה בשימוש למעלה מ-1000 שנים, משושלת שאנג אך לאחר שהקיסר צ'ין איחד את סין והתקין מערכת כתב אחידה השימוש בו פחת עד שנעלם. ב-1000 השנים שהיה בשימוש הוא עבר שינויים, הציורים נעשו בהדרגה יותר פשוטים וקוויים, צורתם הלכה ודמתה לריבוע וגודלם התקבע. הכתב עצמו נכתב מלמעלה למטה.

כתבי החותם

הגלגול השלישי של הכתב הסיני הוא כתבי החותם ובסינית 篆书 (הגייה – zhuàn shū). שם זה מתייחס לשיטות כתיבה אחידות ומקובעות יותר מכתב הברונזה שהחלו להופיע במאה השלישית והשנייה לספירה. קיימים שני סוגים עיקריים של כתבי חותם – החותם הגדול 大篆 (הגייה – dà zhuàn) והחותם הקטן 小篆 (הגייה – xiǎo zhuàn). הנפוץ מבין השניים הוא דווקא החותם הקטן שזהו הכתב שפותח בהוראת הקיסר צ'ין האחד והיחיד (אותו קיסר בו ניסו להתנקש בסרט 'גיבור' ואותו אחד שהתעקש להיקבר עם אלפי חיילי חרס בשיאן) עבור הממלכה המאוחדת של סין, אותה בדיוק סיים להקים לאחר מסע כיבושים מוצלח. החותם הגדול פותח מעט לפני כן פחות או יותר באותו אזור בידי שושלת ג'ואו אך מכיוון שההסטוריה נכתבת ע"י מנצחים, הוא פחות תפס.

zhuan_shu

על פסגת הר טאי ישנה אבן עליה חרוטות סימניות של כתב החותם הקטן שנחשבת לאחד הממצאים המייצגים ביותר של הכתב.

xiao_zhuan

ההשערה היא שסימניות אלו נחרטו ע"י 李斯 (הגייה – lǐ sī) בכבודו ובעצמו – הפקיד שפיתח את השיטה בהוראת הקיסר.

כתב הפקידים

מתוך כתב החותם הקטן התפתח כתב הפקידים שנקרא 隶书 (הגייה – lì shū), גילגולו הרביעי של הכתב הסיני. הכתב הזה שימש פקידים בדרגות נמוכות בתקופת השושלות צ'ין וחאן המערבית שהגיעה אחריה שכתב החותם היה עדיין מסובך מידי עבורם. הכתב של פקידי שושלת צ'ין נקרא 秦隶 (הגייה – qín lì) והכתב של פקידי שושלת חאן נקרא 汉隶 (הגייה – hàn lì). הפקידים הבכירים המשיכו להשתמש בכתב החותם המסובך יותר.

li_shu

המעבר לכתב הפקידים טמן בתוכו פישוט משמעותי. עיגולים התרבעו, קווים קמורים התיישרו והסימניות החלו לקבל את הצורה המוכרת לנו כיום, בייחוד בגרסה של פקידי חאן.

כתב רגיל

הגלגול החמישי של הכתב הסיני הוא הכתב התקין או הכתב הרגיל שנקרא 楷书 (הגייה – kǎi shū) אשר למעשה מחזיק מעמד עד ימינו אנו. בין שלהי תקופה כתב הברונזה ועד הופעת הכתב הזה עברו בסה"כ-400 שנים, ואילו הוא מחזיק מעמד כבר כ-1800 שנה.

kai_shu

באופן טבעי הוא השתנה מעט עם הזמן אולם שמר על צורתו הכללית והבשיל סופית בתקופת השושלות סווי (589 – 617 לספירה) וטאנג (618 – 907 לספירה) בהן הוא גם חווה פריחה אומנותית.

גלגולים מאוחרים יותר

במקביל להופעת הכתב הרגיל והשימוש בו התפתחו עוד כמה סגנונות, השניים הכי ראויים לציון הם הכתב המחובר  草书(הגייה – cǎo shū) והכתב החצי-מחובר 行书 (הגייה – xíng shū). הכתב המחובר הפך את הכתיבה למהירה וחסכונית יותר אבל המחיר לכך היה שהכתב נעשה הרבה פחות ברור. הכתב החצי-מחובר מהוה פשרה בין הכתב הרגיל ובין הכתב המחובר ובו בעצם מחברים את מה שניתן מבלי שזה יקשה על הקורא להבין את הכתוב.

cao_shu

בתמונה מעלה מופיעות סימניות הכתובות בכתב מחובר מלא, ובתמונה למטה ישנה דוגמה של כתב חצי מחובר.

xing_shu

עד כמה שהכתב החצי מחובר לא ממש קריא, תסכימו לפחות שהוא עדיין יותר קריא מהכתב המחובר המלא. לא?

כתב מסורתי מול כתב מפושט

בשנת 1956 עבר הכתב הסיני רפורמה משמעותית וסימניות רבות שונו ועברו תהליך של פישוט. את הרפורמה הזו יזמה ממשלת סין כדי להעלות את שיעור יודעי הקרוא וכתוב בקרב האוכלוסיה. עקב ההשקעה הרבה הכרוכה בלימודו, במשך מרבית שנות קיומו הכתב הסיני היה בגדר מלאכה שמורה לבני אצולה, לאנשי ממשל ולשכבת המלומדים. הרפורמה בכתב, יחד עם פיתוח תעתיק ה-PINYIN ובשילוב מדיניות ממשלתית יעילה בתחום החינוך הורידו משמעותית את שיעור האנאלפבתיות באוכלוסיה. המחיר לכך במקרים רבים היה אובדן הקשר בין הסימנית לצורתה המקורית או אובדן ההיגיון הפנימי של סימניות מסוימות.

traditional-simplified

בטייוואן, הונג קונג, מקאו ובמקומות נוספים ממשיכים להשתמש בכתב המסורתי והדבר נתפס כסיבה ומקור לגאווה. בעיני אלו שרגילים לכתב הסיני המסורתי הכתב המפושט נתפס כחסר נשמה ונטול עומק. בעיני אלו שרגילים לכתב המפושט, הם סתם היפסטרים מעצבנים…

עד כאן המבוא. נתראה בפרק הבא.

4 מחשבות על “האבולוציה של הכתב הסיני

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s