הסוג הראשון של סימניות שכדאי להכיר נקרא בסינית 象形字 (הגייה – xiàng xíng zì) – שם המתאר סימניות (字) שדומות (象) לצורה או למראה (形). המינוח הרשמי שלהן הוא פיקטוגרמות או פיקטוגרפים.
הפיקטוגרמות הם הסימניות הבסיסיות והקדומות ביותר במערכת הכתב הסיני וזה לא ממש מפתיע, שכן בתרבויות שונות בכל רחבי העולם הכתב החל כניסיונות של האדם לצייר את הסובב אותו. בשכונה שלנו ניתן למצוא את כתב החרטומים במצרים ואת ההירוגליפים הקדומים של העמים שישבו במסופוטמיה, ואילו באמריקה ניתן למצוא את הכתב הקדום של בני המאיה.
באופן טבעי הסימניות מן הסוג הזה משקפות את עולמם של האנשים שחיו לפני אלפי שנים ועל כן הן בעיקר מתארות אנשים, חיות, צמחים, כלים, גרמי שמיים, תופעות טבע וכו'. כפי שראינו בפרק הקודם, הכתב הסיני חווה גילגולים רבים לאורך אלפי שנות קיומו. בתחילת הדרך הסימניות הללו היו תמונה ברורה יחסית של העצם אותו הן תיארו אבל היום כבר קשה יותר להבחין בדימיון (לחצו על התמונה כדי להגיע למאמר המלא בויקיפדיה הכולל את הטבלה המלאה).
הידיעה כיצד נראו סימניות אלו בגילגוליהן המוקדמים מסייעת מאוד לזכירתן ותורמת באופן כללי להבנה מלאה יותר של הכתב כולו. כאשר ילדים מתחילים ללמוד קרוא וכתוב בסין אחד הדברים שעוברים איתם עליהם זה בדיוק העניין הזה, שמהווה גם הזדמנות לשיעור אמנות קצר ופתח להרחבת הדימיון.
ההרצאה של מנדרינה על הכתב הסיני כוללת משחק של מסע אחורה בזמן ובו מתקדמים בהדרגה מהגרסה המודרנית של סימנית מסוימת אל גרסאות מוקדמות יותר שלה ורואים מי מהמשתתפים מצליח לזהות את משמעותה לפני כולם, או לפני שמגיעים לסוף.
אגב, הסימנית 象 שמופיעה בשם הסוג של סימניות אלו היא בעצמה פיקטוגרמה. המשמעות הבסיסית שלה היא פיל. מצליחים לראות את הדימיון?
2 מחשבות על “כתיבה צורנית – סימניות פיקטוגרפיות”