שבוע שני בבייג'ינג – פינת הספורט

אם השבוע הראשון היה בסימן תורים, הרי שהשבוע התווסף מוטיב חדש והוא הטקסים. בשבוע שעבר היה לנו את טקס הפתיחה לכלל הסטודנטים הזרים ואילו השבוע התקיימו טקס הפתיחה של הפקולטה, טקס ושיחת פתיחה למקבלי מלגה ועוד. מבין כל הפעילויות שנערכו השבוע יש אחת ששווה להתמקד בה ולפרט עליה יותר והיא השיחה עם לאנג פינג.

לאנג פינג (בסינית – 郎平 – Láng Píng) היא שחקנית כדורעף עבר אגדית ומאמנת נבחרת כדורעף הנשים של סין כיום. כשחקנית בתחילת שנות ה-80 היא הובילה את סין להישגים מדהימים שהבולט שבהם הוא זכייה במדליית הזהב באוליפיאדת לוס אנג'לס ב-1984. בריו 2016, למעלה מ-30 שנה אחרי, היא סגרה מעגל והביאה לסין מדליית זהב כמאמנת. בזמן המשחקים של 2008 בבייג'ינג היא אימנה את נבחרת ארה"ב וזכתה איתה במקום השני לאחר הפסד בגמר לברזיל. הברזילאיות הדיחו את סין בחצי הגמר ואילצו את המארחות להסתפק במקום השלישי בלבד, אחרי שבאתונה 2004 הן לקחו את הזהב.

הביטוי החם בסין כרגע הוא 女排精神 (הגייה – nǚ pái jīng shen). את שתי הסימניות הראשונות קל לתרגם שכן הן קיצור של 女子排球 (כדורעף נשים). את המונח 精神 לעומת זאת כבר יותר קשה לתרגם אבל בהקשר הזה הוא מתאר משהו כמו מנטליות או state of mind. כל סין מדברת על איך צריך ללמוד מנבחרת הכדורעף שלהם, על החוסן המנטלי שהם הפגינו ועל ההישג המדהים בריו (וזה לא שלסין היו חסרות סיבות אחרות לשמחה וגאווה בריו). מעבר למפגשים עם מנהיגי האומה וראיונות טלוויזיה הן התארחו השבוע בפאנלים באוניברסיטת בייג'ינג ובאוניברסיטת צ'ינגחואה שהן שתי האוניברסיטאות הכי נחשבות בסין.

לאנג פינג - כרטיס

השבוע גיליתי שלאנג פינג היא בוגרת של האוניברסיטה בה אני לומד עכשיו והיא הגיעה לתת הרצאה גם אצלנו. היא מילאה אולם ספורט שלם והיו הרבה מאוכזבים שנשארו בחוץ. לכל פקולטה היה מספר מוגבל של כרטיסים וכל הקודם זכה. היא דיברה על הקריירה שלה, על מה זה אומר להיות ספורטאי, מה זה להיות שחקן בקבוצה ואיך המאמן משתלב בכל הסיפור. מלבד זה שהאירוע היה הזדמנות נהדרת לשפר את הסינית שלי, היה גם מרתק לשמוע את הסיפור שלה.

lang_ping_talk

כשהיא דיברה על ריו היא התמקדה במשחק רבע הגמר מול ברזיל. בשלב הזה בטורניר כל משחק הוא בגדר להיות או לחדול, אבל מכיוון שמדובר באחת הקבוצות החזקות בעולם (זהב בבייג'ינג ובלונדון), במארחת המשחקים ובנבחרת שסין לא הצליחה לנצח כלל בשנים האחרונות, המשחק מולה הפך לרגע המכונן בכל הטורניר מבחינתן. בנוסף היא ציינה כחצי בדיחה חצי ברצינות שמפני שבשלושת המשחקים הקודמים בשלב רבע הגמר יפן, קוריאה ורוסיה עפו מהטורניר יצא שסין גם היתה האחרונה לייצג את אסיה מה שלא תרם להפחתת הלחץ. אחת הסטודנטיות בקהל שאלה אותה בסיום ההרצאה איזו עצה היא יכולה לתת בהתמודדות עם לחץ והתשובה שהיא נתנה היא שלפעמים אין מה לעשות וצריך לדעת פשוט לחכות בלי לאבד את העשתונות. במהלך המשחק מול ברזיל לקח לבנות זמן למצוא את עצמן ולהיכנס לקצב והן אף הפסידו במערכה הראשונה, אבל היא סיפרה שמה שהבנות אמרו לה בסוף המשחק זה בעיקר תודה על כך שהיא כמאמנת נתנה להן את הזמן להמשיך לנסות ולהתאזן במקום להתחיל לבצע כל מיני שינויים במשחק שרק היו מלחיצים אותן עוד יותר.

volley_selfie

כששומעים אותה מדברת על החיים ועל שגרת האימונים של הקבוצה מבינים למה סין נמצאת איפה שהיא נמצאת ולמה ישראל נמצאת איפה שהיא נמצאת בעולם הספורט. שלא יגידו לכם שזה עניין של כישרון, כמות אנשים, משאבים או כל דבר אחר. בסוף הכול מתנקז לתוך מילה אחת – מחוייבות. זה מתחיל מזה שישראל לא מחוייבת כלפי הספורטאים שלה. למעשה למעט אולי בענפי הכדורגל והכדורסל הספורט המיקצועני בישראל לא קיים. הספורטאים הישראלים לא יכולים להקדיש את עצמם למיקצוע כי הם צריכים לעבוד למחייתם ולכן גם אם המחוייבות קיימת הם אינם מסוגלים לממש אותה. השחקניות בנבחרת סין מקיימות שישה ימי אימונים מלאים בשבוע ובין אימוני משחק, כוח וכושר הן גם לומדות את הקבוצות היריבות. אני לא יודע כמה מהספורטאים שלנו היו מוכנים להתחייב או עומדים בכלל בתנאים שנדרשים מהאתלטים הסיניים אבל מגיע להם שניתן לטובים מביניהם לנסות, לא? סין מתייחסים לספורטאים האולימפיים שלה כמו שאנחנו מתייחסים לטייסי חיל האוויר שלנו, עם היוקרה, התהילה וכל מה שמשתמע מכך. אולי הגיע הזמן שנאפשר לספורטאים שלנו גם להמריא.

האח הגדול

מסתבר שבשנתיים שנעדרתי בסין האח הגדול גדל עוד קצת. זה מתחיל מזה שעכשיו כל תלמידי המלגה צריכים להגיע אחת לחודש למשרד הסטונדטים הזרים ולאמת את נוכחותם בסריקה של טביעת האצבע, אחרת לא נקבל דמי מחיה לאותו חודש. בנוסף מעכשיו חובה לקיים ראיון פנים אל פנים כדי לקבל ויזה והאוניברסיטה לא יכולה פשוט לשלוח את הטפסים בשמנו, מה שגרם לכך שעמדנו בתור היום למעלה משלוש שעות. ואל תגרמו להתחיל לדבר על האינטרנט בכלל…

מזג האוויר

נקודת האור היא שמזג האוויר והאוויר ממשיכים להפתיע לטובה. הנה תמונה של השקיעה מלפני יומיים כפי שצילמתי בעודי ממתין למעלית בקומה האחת עשרה.

שקיעה בבייג'ינג

לימודים

שמרתי את הנושא הזה לסוף ולא בכדי. למרות שאני כאן כבר כמעט שבועיים עדיין אין לי הרבה מה לומר בנושא. השיעורים התחילו אבל לא באמת כי הם הכילו בעיקר שיחות פתיחה וחומרי מבוא. מה שאני יכול להגיד זה שמבחינת הרמה השיעורים נחלקים לשניים. הסוג הראשון הם שיעורים שעוסקים בדברים שכבר למדתי (בעיקר בתחום התיאוריה של השפה) ומיועדים בעיקר לסטודנטים זרים. הסוג השני הוא שיעורים שכל המגמה משתתפת בהם (למעלה מ-100) והם למעשה הרצאות ודיונים בנושאי תרבות. בשיעורים האלו אני צריך להתאמץ רק כדי לשמור את הראש מעל המים ולהבין את רוב מה שהמרצים אומרים, ואחד מהם (המעניין מכולם) ממש לא משתדל להקל עלינו, הן במבטא והן בבחירת המילים. בנוסף בגלל שאני ועוד בחורה מהונגריה מהווים את שני הפרצופים המערביים היחידים בכיתה יוצא שכל פעם שמדברים על פערי תרבות הוא פונה אליי. מלחיץ…

big_class

אמרה שימושית שלמדתי השבוע היא 吃亏是福 (הגייה – chī kuī shì fú). מילולית – הסבל הוא ברכה אבל אפשר להשתמש בזה גם כמו כל עכבה לטובה, אין שמחה בלי עצב ואם נמתח את זה עוד קצת אז גם מה שלא הורג אותך מחשל אותך. בהחלט מוטו לשינון בסין.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s