עד לפני שלושה שבועות בערך כאשר נושא הזיהום היה עולה בשיחות חולין, רוב האנשים בבייג'ינג היו די תמימי דעים לגבי זה שהשנה המצב קצת השתפר לעומת שנים עברו. ואז כאילו כדי לעשות דווקא או להזכיר לסין שיש לה עוד הרבה מה לעשות בנידון, הגיע הגל הזה שהיה פשוט בלתי נסבל. בינינו, עם כל המבחנים והעבודות שיש לי להגיש בתקופה הזו, זה לא שהערפיח שיבש לי את התוכניות להתרוצץ בחוץ אבל היעדר שמש והאפרוריות הזו מוציאה את החשק לעשות כל דבר, גם מלהישאר בפנים וללמוד. בגלל זה ממש שמחתי שסופסוף כשהסתכלתי מהחלון היום בבוקר ראיתי את זה:
הארובה הזו בתחתית התצלום היא מד הרוח שלי. כל בוקר אני מביט בה כדי לראות איך העשן מתנהג כדי לדעת מה צפוי בהמשך היום. אם העשן מסתחרר ונשכב הצידה זה סימן טוב. אם הוא עולה למעלה זה אומר שרמת הזיהום תטפס יחד איתו והערפיח לא יילך לשום מקום. אגב, אם אתם תוהים למה יש שתי שמשות בתמונה, זה מפני שאי אפשר לפתוח את החלון לחלוטין אלא רק לדחוף אותו מעט קדימה כדי ליצור חרך איוורור. זו דרכה של האוניברסיטה לוודא שאף אחד לא יקפוץ למטה.
מנדרינה 
מקסים, מהנה, מעניין ומלמד. תודה רבה!
אהבתיאהבתי