השבוע התקיימה ההגנה על התזה שלי. האמת שהחוויה היתה הרבה פחות קשה והרבה פחות ארוכה ממה שציפיתי שהיא תהיה. אחרי מצגת קצרה שלי, הפאנל נתן כמה תיקונים ועצות לשיפור בעיקר לגבי ביבלוגרפיה ותקלות קופי-פייסט, אחר שאלו כמה שאלות לא קשות במיוחד, נתנו לי זמן לצאת החוצה ולארגן את התשובה, חזרתי, עניתי ולא היו שאלות המשך. חוויה שונה לחלוטין מההגנה של חברים בה נכחתי שבוע קודם לכן כדי להתכונן לבאות, הגנה שהסתיימה בדמעות.

המזכירה של ההגנה שלי הדליפה לי את הציון הסופי של העבודה ומסתבר שקיבלתי 优秀 (הגייה – 优秀) שזה מצוין. האקזוטיות של נושא העבודה שלי בטח תרמה לעניין אבל אני חושב שמה שסגר את העסקה הוא השקף הבא מתוך המצגת שלי:

השקף עוסק בחוקיות שקיימת בכל שפה לגבי השימוש במילות היחס 'את' ו-'把' עם פעלים שונים ועל מה היא מתבססת. המחקר שלי הראה שהחוקיות בסינית היא מאוד מעורפלת ומתבססת על דיקדוק (语法) וסמנטיקה (语义) שמתערבבים זה בזה ומשפיעים זה על זה בצורה דינאמית, ואילו בעברית ההבחנה היא אמנם בעיקר דיקדוקית אך מבט מקרוב מגלה שגם לה יש לה בסיס סמנטי שדוברי השפה לא ממש מודעים אליו. השימוש בסמל של יין-יאנג ובפרמידה כדי להמחיש כיצד שני ההיבטים העיקריים של השפה באים לידי בסינית ובעברית בהתאמה זה מה שקנה אותם.

המנחה שלי לא נכח בהגנה משום שהוא נסע ללמד ביפן הסמסטר, אז אחרי שסיימנו עם הצילומים הקבוצתיים  אילתרתי קצת ושלחתי לו את התמונה למעלה בשביל הצחוקים.