אלימות כל(כ)לית – חלאס עם זה

המאמר הבא הוא סוג של המשך למאמר 'א.נשים – חלאס עם זה' שהופיע בבלוג לפני כמה חודשים, ובו דיברתי על תהליך מסוכן של ניסיון להנדס מחדש את השפה העברית על פי אידיאולוגיה מסוימת. פרסמתי אותו בפרופיל הפייסבוק האישי שלי, אבל אני רואה לנכון לפרסם אותו גם כאן עם קצת הבהרות והרחבות (ראו גרסת הבמאי בהמשך). מעבר לעובדה שהוא מבהיר מדוע החלטתי להקפיא את עמודי הפייסבוק של מנדרינה, הוא גם עוסק בנושא חשוב מאוד בעיניי, הפעם פחות כמורה לעברית ויותר כישראלי מן השורה. אם לשפוט לפי התגובות למאמר הקודם, זה חשוב גם לעוד הרבה אנשים מלבדי.

המאמר

בעוד חודש אני מתכוון לתת לעצמי את המתנה הכי טובה שאני יכול לחשוב עליה ליומולדת ארבעים – סגירת פרופיל הפייסבוק שלי.

אחת הסיבות שאני הולך לסגור אותו היא פרסומות כמו הפרסומת הזו של הסופרפארם נגד "אלימות כלכלית", שבעיניי מייצגת את המדרון החלקלק שאנחנו מתדרדרים אליו כחברה, ושבגללה הפיד שלי והעמודים הליברליים שעקבתי אחריהם נהיו כבר בלתי נסבלים.

נתחיל מזה שחינוך והטפת ערכים חברתיים על ידי גוף מסחרי שהאינטרס שלו הוא שנשים יוציאו יותר כסף זה עניין בעייתי. אם אתן לא מסוגלות לראות את זה, או שזה בסדר מבחינתכן כי המסר מתיישב עם מה שאתן מאמינות בו, דמיינו שהיה מדובר לא בתשדיר נגד "אלימות כלכלית", אלא בתשדיר נגד הפלות. האם לא הייתן חושדות שהמניעים במקרה הזה פחות נובעים מהצלת נפשות ויותר מהרצון למקסם רווחים ממכירת טיטולים וכל שאר המוצרים הנלווים? אדם ציני ממני היה אומר שאולי הסיבה שהם החליטו ללכת דווקא על הקו הפרסומי הזה היא שבישראל של שנות האלפיים הרבה פחות נשים זקוקות לאיפור כדי להסתיר סימנים של אלימות אמיתית על פניהן, וצריך למצוא דרך לפצות על ההפסד.

אבל לא זו הסיבה שהפרסומת הזו נתפסת כשפלה ומסוכנת בעיניי. הדבר המסוכן שהיא עושה זה לגרום לכם לקחת אדם שמעולם לא פגשתם, אדם שהדבר היחיד שאתם יכולים להגיד עליו בוודאות זה שהוא מעולם לא הרים יד על אשתו (כי אחרת לא היינו יושבים ומדברים כאן על "אלימות כלכלית"), ולתייג אותו כאדם אלים וכפרט מסוכן לחברה. היא מצליחה לעשות זאת באמצעות שורה של רמיזות מעודנות, מניפולציות רגשיות, ומשחקי פלסטלינה סמנטיים.

אני לא טוען שהמצב המתואר בפרסומת הוא תקין, וכמובן גם שאיני תומך בו באיזושהי צורה. אבל יש הרבה מילים שמתארות אותו באופן הרבה מדויק מהמילה 'אלימות'. כמה דוגמאות שמיד עולות לי לראש הן "מנוף כלכלי", "הפעלת לחץ כלכלי", "מצור כלכלי", "הדרה כלכלית", "איום כלכלי", "תלות כלכלית", "שבי כלכלי", "שעבוד כלכלי", "כוחנות כלכלית" או "בריונות כלכלית" – כל אלה מושגים שמתארים בצורה הרבה יותר טובה את הסיטואציה או ההתנהגות של אותו אדם כלפי אשתו. אם כל אלו לא מספיקים לדעתכם אני מציע גם את "טרור כלכלי" או את "אחיזת חנק כלכלית" שמעבירים מצוין את הסיטואציה כאשר עדיין ברור שמדובר במטאפורה. אם גם אלו לא חמורים בעיניכם אז יש את המילה 'התעללות' שלקוחה מאותו עולם המושגים המשפטיים של המילה 'אלימות' ומתאימה כאן הרבה יותר. כי גם אם נמתח את ההגדרה של המילה 'אלימות' עד לקצה שלה, מה שמתואר כאן זה לכל היותר התעללות כלכלית, ולא אלימות כלכלית.

ביקום מקביל והזוי לא פחות משלנו, יש בוודאי פרסומת דומה שהכוכב שלה הוא גבר סימפטי ומעורר אמפתיה. הוא בטח יושב מול המצלמה ושואל את הצופים בחוסר בטחון אם זה נורמלי שאשתו מוציאה את כל כספם על איפור, בגדים ונעליים. כשהוא מסיים לדבר אז יש קריין שאומר "פריצות כלכלית? זה לא נורמלי! הכנסו עכשיו לאפליקציה של קרנות המזבח – השקעות וניהול הון והתחילו לחסוך כבר עכשיו". בטח יש ביקום הזה גם מישהי כמוני, שיושבת וכותבת פוסט בו היא מתחננת שלא יקראו לזה פריצות כלכלית, ומציעה במקום זאת את "חוסר אחריות כלכלי", "הזנחה כלכלית" או אפילו "הפקרות כלכלית" – רק לא להשתמש במילה 'פריצות' היכן שזה לא ראוי.

האם שאלתם את עצמכם פעם מה המקור של המילה 'בינה' בעברית? היא נובעת מהשורש 'ב-י-ן' יחד עם המילה 'הבנה' והמילה 'תבונה'. הבסיס של הבנה, בינה ותבונה היא היכולת להבדיל בין דברים. כאשר אנחנו מטשטשים הגדרות, כאשר אנו מסרבים לראות הבדלים או מוותרים על היכולת להבחין בהם, אנחנו פשוט הופכים לפחות נבונים. זה בדיוק מה שמושגים כמו "אלימות כלכלית" עושים למוח שלנו. הם מטשטשים את ההגדרה של המילה אלימות עד שהיא הופכת לכתם לא ברור שמאיים עלינו בכל מקום.

כי אם אתם חושבים שזה יעצור במונחים כמו "אלימות כלכלית" אז כדאי שתחשבו שוב. מלבד "אלימות כלכלית" התחילו לבצבץ בפיד שלי גם "אלימות משפטית" נגד אנשים שעושים את הדבר הראוי במדינת חוק ומנסים לפתור סכסוך באמצעות בית משפט, ובאתר פוליטקלי קוראת נתקלתי לא מזמן במאמר העוסק ב"אלימות רפואית" אשר מכיל את המשפטים "מתן טיפול לא מכבד הוא הפעלת אלימות. זלזול, הקטנה וביוש הינם צורות של אלימות".

ההימור שלי הוא שבשנים הקרובות אנחנו ניתקל יותר ויותר במילה 'אלימות' בהקשרים שהיום נראים לנו הזויים. למשל מורים קפדניים יואשמו באלימות פדגוגית, ובוסים קשוחים יואשמו באלימות ניהולית. הורה שישלח ילד לא מחוסן לגן יואשם באלימות אימונולוגית כלפי שאר הילדים, ומי שלא שילם מיסים לא יואשם בהעלמת מס אלא באלימות מס, מכיוון שבכך הוא תרם לסבלם של החלשים ממנו.

לא יודע מה איתכם, אבל האפשרות שתהליך כזה עלול להתרחש מפחידה אותי מאוד. היא מפחידה אותי לא בגלל שאני חושב שזה יוביל לאלימות אמיתית. להיפך – חברה שמדמיינת אלימות בכל מקום לא תהפוך לאלימה יותר. במקום זאת היא תהפוך לחברה אילמת, מושתקת ומשותקת. חברה בה כל אחד מפחד לפצות את פיו כי ההגדרות שלה כל כך מטושטשות עד שאפשר להאשים כל אחד בכל דבר.

אם יש דבר אחד שלמדתי אחרי כמעט עשור וחצי בסין (חוץ מסינית), זה שרודנים "טובים", כלומר כאלו שיודעים מה הם עושים, לא רודים באנשים. תחת זאת הם פשוט מרדדים את השיח וזה כבר עושה את רוב העבודה בשבילם. כי כשהשיח רדוד אף רעיון לא יצמח עליו, וכשכל השיחים רדודים לאויבים שלך אין היכן להסתתר. ואז – בסגירת מעגל אלגנטית – אפשר להיפטר מהם באבחות מצ'טה רחבות כמו ההגדרות שיצרת מלכתחילה כדי להפחיד את כולם, אותן ההגדרות שסייעו לך לשכנע את ההמון להפקיד בידך עוד ועוד כוח.

זהו. זה מה שהיה לי להגיד. קצת ארוך אבל כמו שאמרתי, אני הולך לסגור את הפרופיל שלי, אז זו כנראה אחת מהפעמים האחרונות שאני אכתוב כאן.

ועכשיו אם תסלחו לי, אני הולך לתבוע את הבנק שלי על אלימות. לפי הסרטון הזה נראה לי שיש לי קייס.

גרסת הבמאי

היו כמה רעיונות ופסקאות אשר מסיבה כזו או אחרת נשארו מחוץ למאמר המקורי, אז אני ארחיב עליהם קצת כאן, בתוספת תובנה לשונית סינית-עברית שרק בשבילה היה שווה לי לכתוב אותו. את פרופיל הפייסבוק שלי עדיין לא סגרתי, אבל הפעילות שלי בפלטפורמה הצטמצמה באופן משמעותי.

עוד הקבלה להפלה

המאמר המקורי עושה שימוש בהפלה כדי להמחיש נקודה מסוימת ולא רציתי להשתמש באותו מוטיב פעמיים. אבל אם אתם רוצים עוד המחשה מצוינת של הסכנה בהחלה כפויה של המושג 'אלימות', תארו לכם שארגון נגד הפלות היה יוצא בקמפיין שהכותרת שלו היא 'אלימות תוך-רחמית'. אני בטוח שלא מעט מתומכי ותומכות הקמפיין נגד "אלימות כלכלית" היו קופצים נגד השימוש הבזוי במילה אלימות, למרות שכאן כן נשפך דם אמיתי במסגרת תהליך פולשני מסכן (ומסיים) חיים.

אבן הפינה

אם הייתי צריך להניח את האצבע שלי על תחילת המדרון החלקלק עליו אנחנו עומדים, הרי שזה הרגע בו המושג 'אלימות מילולית' נכנס ללקסיקון שלנו. בניגוד למושגים כמו 'אלימות משטרתית', 'אלימות מגזרית' או 'אלימות מינית' שלא משנה את ההגדרה הבסיסית של אלימות (הסבה מכוונת של כאב ונזק גופני באמצעות הפעלה של כוח פיזי) אלא רק מוסיפים שכבת מידע מסוימת, המושג 'אלימות מילולית' הוא זה ששתל וקיבע במוחינו את הרעיון שאלימות אינה מחייבת פגיעה פיזית. יש מספיק מילים לתאר אלימות מילולית – צעקות, קללות, איומים, עלבונות, דברי נאצה, ועוד. אבל למישהו היה נוח לשנות את ההגדרה והוא היה בעמדה שאפשרה לו לעשות זאת. הניחוש שלי הוא שזה נבע ממערכת החינוך שמצאה דרך קלה להתמודד עם תלמידים בעייתיים שלא היו מסווגים כאלימים עד ללידתו של המושג 'אלימות מילולית'.

הסיבה שאני כותב על זה

לפני כמה שנים ראיתי סרטון שהפחיד אותי עד עמקי נשמתי. זה היה פאנל בתוכנית טלוויזיה קנדית שלא ראיתי מעודי ועד היום אין לי מושג למה יוטיוב המליץ לי עליה, אבל אני מודה לאל(גוריתם) על כך שהסרטון מצא את דרכו לפיד שלי.

הפאנל עסק בשאלה של האם למדינה או לאדם יש זכות או סמכות לקבוע עבור אדם אחר באיזה מילים להשתמש, כאשר זה סבב סביב הנושא של מגדר והתמקד בכינויי גוף. אני ממליץ לצפות בסרטון מהתחלה ועד הסוף (ולו רק כדי להתרשם מן הנימוס הקנדי המופתי בו הדיון מתנהל), אבל הרגע שבו נפל לי האסימון מתחיל בערך ב-28:00 ועוסק גם הוא בניסיון להרחיב את ההגדרה של אלימות.

אני לא חושב שאנחנו במקום שקנדה נמצאת בו (למרבה השמחה), אבל אין לי ספק שיש לא מעט אנשים בישראל שמנסים להביא אותנו לשם. חלקם עושים זאת במודע וחלקם פחות, אבל זה ממש לא משנה את גודל הסכנה.

הסכנה

זוכרים שלפני קצת יותר עשור אביגדור ליברמן ניסה לקדם את חוק הנאמנות ולאלץ אזרחים ישראלים להישבע אמונים למדינתם? זה הפחיד הרבה אנשים ובצדק. אנחנו מאוד מיומנים בזיהוי ניחוחות של דיקטטורה כשזה מגיע מן הצד הימני של המפה הפוליטית. גזענות, לאומנות ופשיזם מפעילים אצלנו אזעקות ממרחק של קילומטרים והחיישנים שלנו כל כך רגישים אליהם עד שלעיתים יש גם אזעקות שווא.

מה שקורה בקנדה זו אותה גברת בשינוי אדרת, רק הרבה אנשים לא מזהים אותה משום שזו אדרת מתוחכמת שצבועה בצבעי הסוואה. רקומות עליה מילים כמו חמלה, סובלנות, צדק ושוויון, והנשקים בכיסים שלה הם לא אקדחים וסכינים, אלא מספריים ודבק. הגברת הזו לא עושה מצעדים והפגנות כוח ברחוב, אלא יושבת בשקט בספרייה, גוזרת הגדרות במילונים ובספרי חוק ומשפט ומדביקה אותן מחדש כראות עיניה. ואז יום אחד אנשים קמים בבוקר ומגלים שלמדינה יש כוח לעצור ולכלוא אותם משום היותם אנשים אלימים ופרטים מסוכנים לחברה, וזאת למרות שהם מעולם לא הרימו יד על אף אחד. בקנדה הם פנו למישהו בכינוי הגוף הלא נכון ולכן כעת הם אשמים בפשע שנאה. בישראל יצא שמספר פעמים הם ענו בחוסר סבלנות והרימו את קולם על בת זוגם במסגרת וויכוח על הוצאות כלכליות במשק הבית, אז עכשיו למדינה יש קייס נגדם על "אלימות כלכלית" עם השכנים כעדים.

נשמע לכם תלוש? אז דעו לכם שהנושא הזה כבר מקודם בכנסת ומתחילים להחדיר את המושג "אלימות כלכלית" באופן רטרואקטיבי לחוקים קיימים בנושא אלימות במשפחה.

רוצים לדעת עד לאן העניינים יכולים להדרדר כשמאפשרים לשלטון לשחק עם ההגדרות ולהרחיב אותן כרצונו? בחודש שעבר בסין מורה צעירה בהריון אושפזה בבית חולים פסיכיאטרי בגין "הפרעות מצב רוח" (הסרטון הזה ביוטיוב מסכם את הפרשה מצוין). מה היו אותן הפרעות מצב הרוח שלה? הבעת תמיכה בהערות "לא ראויות" של מורה אחרת משאנגחאי לגבי הטבח בנאן-ג'ינג. ומה אמרה אותה מורה משאנגחאי? שמספר המדויק של קורבנות הטבח בנאנג'ינג לא ידוע בוודאות ושבכל מקרה צריך להביט מעבר למספרים כדי להבין מדוע וכיצד זה קרה. המורה הזו פוטרה כמובן.

תובנה לשונית לסיום

המאמר הזה פורסם כמו שהוא בעמוד הפייסבוק שלי למעט משפט אחד ששוכתב למען נוחות הקריאה. המשפט הסופי המופיע במאמר הזה הוא:

"הדבר המסוכן שהיא עושה זה לגרום לכם לקחת אדם שמעולם לא פגשתם, אדם שהדבר היחיד שאתם יכולים להגיד עליו בוודאות זה שהוא מעולם לא הרים יד על אשתו (כי אחרת לא היינו יושבים ומדברים כאן על "אלימות כלכלית"), ולתייג אותו כאדם אלים וכפרט מסוכן לחברה."

המשפט המקורי היה:

"הדבר המסוכן שהיא עושה זה לגרום לכם לתייג אדם שמעולם לא פגשתם, אדם שהדבר היחיד שאתם יכולים להגיד עליו בוודאות זה שהוא מעולם לא הרים יד על אשתו (כי אחרת לא היינו יושבים ומדברים כאן על "אלימות כלכלית"), כאדם אלים וכפרט מסוכן לחברה."

התוספת של המילים 'לקחת' ו-'אותו' במשפט החדש גרמו לי להבין קצת יותר טוב את אחד המבנים הדקדוקיים המורכבים והחמקמקים שיש לשפה הסינית להציע – מבנה ה-把字句. למי שמתעניין בנושא כתבתי על זה מאמר שלם באתר החדש מנדרינה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s