שני מטושים מבייג'ינג – חוויות מבידוד בשנגחאי

לאחר שנה בה נאלצתי לשים את חיי בהמתנה, ואחרי המון בירורים, חיכוכים וגם לא מעט ויכוחים, קיבלתי סופסוף את האישור לחזור לסין. לא אלאה אתכם בכל התהליך, אלא רק אומר שפתאום ה'לא' הפך ל'כן' ובתוך שבוע אחד מצאתי את עצמי עובר ממצב של חוסר ודאות מוחלט ו"אין לנו מושג מתי תוכל לחזור" ל"יש לך שבוע וחצי להזמין כרטיס לפני שהתאריך הכניסה על גבי הוויזה החדשה שלך יפוג, אז קדימה!".

אז אחרי כמה ביקורים ומפגשי פרידה חטופים, קניות, התארגנויות, אריזת מזוודות, ובדיקת קורונה זריזה שבלעדיה אי אפשר לעלות על מטוס לסין, מצאתי את עצמי ביום שלישי ה-22 לדצמבר על טיסה ישירה של אלעל לשנגחאי כי לבייג'ינג עדיין אין טיסות. אגב, כרגע ניתן לרכוש כרטיסים בכיוון אחד, אולי בגלל שהם יודעים שמי שנכנס לסין כבר לא ייצא משם כל כך מהר.

הטיסה עברה די בקלות. היא המריאה בשעה שש בערב שזו כמעט שעה נוחה להירדם, והגענו בשש בבוקר שזו שעה די נוחה להתעורר. למרות שהמטוס היה עמוס משחשבתי שהוא יהיה, עדיין יצא שאף אחד לא ישב לידי ויכולתי להתרווח קצת. לצערי לא תפסתי שינת לילה רצופה אבל לפחות הצלחתי לצפות בשלושה סרטים.

החוויה בשדה התעופה הייתה פחות או יותר מה שהייתם מצפים שתהיה בסין של עידן הקורונה. מסלול ארוך ומפותל עם המון תורים, סריקות של קודי QR ומילוי טפסים אלקטרונים, תוריד ת'מסכה, קח את זה, תרים ת'מסכה, לך לשם ועוד כהנה וכהנה. מכיוון שעברה כמעט שנה מאז שהייתי בסין אז לא הייתי בטוח שכרטיס ה-SIM הסיני שלי עדיין יהיה פעיל, אבל לשמחתי הוא לא בוטל וזו הייתה הפתעה ממש נעימה שהקלה על כל התהליך. הפתעה פחות נעימה הייתה בדיקת הקורונה שכולם צריכים לעבור בשדה.

עוד לפני הנסיעה גונבו לאוזניי שמועות על כך שהבדיקה בשדה ממש לא נעימה ואף כואבת על סף ההתעללות. בינינו, קצת זלזלתי בשמועות ואמרתי לעצמי שבטח מדובר בקנטרנות ישראלית טיפוסית משולבת בעייפות שלאחר הטיסה. אבל אני נאלץ להודות שטעיתי ובגדול. מי שעשתה לי את הבדיקה החדירה לי את המטושים כל כך עמוק, שזה הרגיש כאילו היא בטוחה שהוירוס מתחבא בעורף שלי. בנוסף, אחרי שהיא הגיעה לעומק הרצוי היא פשוט השאירה את המטוש בתוכי 10-15 שניות בכל פעם, וכשהיא שלפה אותו בחזרה אני די בטוח שחלק מהמוח שלי יצא איתו גם.


רוצים לקבל מייל כשמתפרסם מאמר חדש באתר? הזינו את הכתובת כאן:


אחרי הבדיקה הגענו למסוע המטען וחכינו למזוודות, שבמקרה שלנו הגיעו באיחור של למעלה מ-20 דקות למרות המסלול הארוך בשדה של הקליטה בשדה. זה הוביל לכך שכל הנוסעים שעד כה מאוד הקפידו על בידוד ושמירת מרחק (ובייחוד הסינים שלבשו בטיסה חליפות בידוד מהסרטים) מצאו את עצמם מצטופפים, נדחפים וצועקים מול המסוע. כל הנשאים הפוטנציאלים שהיו בינינו ממש קיבלו הזדמנות שנייה להדבקה במתנה.

אחרי איסוף המזוודות מנקזים את כל הנוסעים למסלול ארוך בכיוון היציאה מהשדה. תוך כדי ההליכה במסלול כולם מתבקשים למלא עוד טופס אונליין, ורק מי שמסיים אותו יכול להיכנס לאזור ההמתנה להסעה אל המלון בו עושים את הבידוד. מן הסתם החלוקה וההקצאה הן שרירותיות ביותר ולא ניתן לבחור את המלון אליו הולכים. הדבר היחיד שכן ניתן לעשות זה לוודא שאתם נשארים באותה קבוצה, ובשביל זה כדאי להגיע אל התור כמה שיותר מוקדם כאשר העובדים עדיין יכולים לגלות יותר גמישות ולשחק עם המספרים. כמובן שאצל הסינים אין חוכמות – לפני שעולים להסעה לוקחים מכולם את הדרכונים ומקבלים אותם בחזרה רק כשמגיעים למלון.

כשירדנו מההסעה התברר שהמקום שנבחר עבורנו הוא מלון וינה (ובסינית 维也纳国际酒店) שנמצא ממש על תחנת הרכבת יחסית במרכז העיר שנגחאי (נלחמתי שעה עם תוסף המפות של וורדפרס אבל לא הצלחתי להוסיף סמן על המפה – עמכם הסליחה).

עם ההגעה למלון הדרכונים הוחזרו לנו והתחלנו לעשות  צ'ק-אין. הבידוד הוא על חשבון החוזרים כמובן (סינים וזרים כאחד – למי שמחפש עוד ראיות שסין כבר לא קומוניסטית כמו פעם) והוא עולה 300 יואן ליום או 4200 יואן במצטבר. מי שרוצה יכול להוסיף עוד 100 ליום ולקבל שלוש ארוחות חמות מהמלון, אבל למרבה המזל נפלנו על מלון שמאפשר קבלת משלוחים ולכן העדפתי לוותר. יש מלונות שלא מקבלים משלוחים ואין בהם בחירה לגבי העניין הזה ככה שבאמת יצא לי טוב.

סיבה נוספת שהעדפתי לוותר היא שעם כל החיבה שלי לאוכל סיני, לארוחות הבוקר שלהם אני ממש לא מתחבר. לכן הבאתי איתי מהארץ קפה, חלב עמיד ואריזות של דייסת שיבולת שועל להכנה מהירה שאיתם אני מתחיל את היום. חוץ מזה הבאתי גם שימורים אבל בינתיים אני שומר אותם לשבוע הבידוד הנוסף שמחכה לי בבייג'ינג שם כבר הובהר לי שלא אוכל לקבל משלוחים של אוכל.

יחד עם כרטיס החדר קיבלנו עוד שני דברים. הראשון הוא מדחום כספית יחד עם חבילה של כדורי צמר גפן ספוגים באלכוהול לחיטוי לאחר השימוש בו, והדבר השני הוא בקבוקון עם טבליות של כלור. הכלור נועד לשימוש בשירותים כאשר ההוראה היא לזרוק לתוך האסלה עשר טבליות לפני כל יציאה, לתת לזה לעמוד כשעה ורק אז להוריד את המים.

לגבי המדחום, הנחייה היא למדוד את הטמפרטורה שלנו פעמיים ביום, בבוקר ואחרי הצהריים, אבל אני לא משתמש במדחום שקיבלנו כי הבאתי איתי מדחום דיגיטלי קטן מהארץ. חוץ מזה גם ככה בכל בוקר מישהו מעובדי המלון מודד לנו את החום בכניסה לחדר.

מבחינת תנאים אז החדר עצמו ממש סבבה. בסופו של דבר מדובר במלון ארבעה כוכבים שזה הרבה יותר נחמד מהמקומות שאני בוחר לי כשיוצא לי לטייל בסין. יש בחדר מספיק מקום כדי לזוז ולעשות התעמלות, המיטה נוחה (אם כי קצת שקועה), המקלחת גדולה ומוארת, יש פינת תה עם קומקום חשמלי, וגם שולחן עבודה נחמד למחשב.

הדבר היחיד שחסר הוא מקרר קטן אבל אפשר להסתדר גם בלעדיו כי שנגחאי די קרירה בתקופה הזו של השנה. הימים הראשונים היו ממש אפורים והיוו מעין נחמה לעובדה שאסור לצאת החוצה:

הבידוד לא רק מכתיב שאסור לצאת החוצה, אלא שגם לאף אחד אסור להיכנס פנימה. זה אומר שהיו צריכים לדאוג לנו מראש לדברים לכל השבועיים ולכן בכניסה לחדר ציפתה לי חבילה של 24 בקבוקי מים חצי ליטר (עם קצת טעם של חול) ושקית עם מוצרי היגיינה וטואלטיקה לרוב – משמפו וסבונים ועד שקיות זבל.

כמו שאמרתי מבחינת אוכל אני בעיקר מתבסס על משלוחים. בהקשר הזה אני רוצה לציין את איציק ופייגי מהבית היהודי של שנגחאי שמציעים ארוחת שבת (ולא רק שבת) ארוזה ומתוקתקת בתוך תיק שומר חום – עוף, דג, אורז, תפוחי אדמה, סלטים מגוונים, חלה, וכמובן טחינה שבלעדיה זה לא שבת מבחינתי.

זה היה שובר שגרה מבורך מארוחות אמצע השבוע בהן השתדלתי להשלים פערים עם האוכל הסיני שלא טעמתי כבר כמעט שנה. אגב, המחיר של הארוחות של איציק ופייגי נקבע על ידי המקבל, כך שבאמת אין עוד מה לבקש.

מבחינת תעסוקה, גם בחזית הזו אין לי מה להתלונן. אנחנו בדיוק סוגרים סמסטר וכך יצא שאת מרבית השבועיים ביליתי בבדיקת עבודות ושיעורי בית, כתיבת מבחנים, ישיבות, עדכונים וכו'. תכננתי לעבוד על האתר החדש אבל לא ממש יצא לי. לפחות הספקתי לעדכן קצת כאן וגם באתר של סימנית אחת בשבוע. בין לבין כאשר הויפיאן אפשר זאת, צפיתי סרטונים שונים ביוטיוב כדי להעביר את זמן, בייחוד בימים הראשונים עם כל הג'ט לג. איכשהו מצאתי את עצמי במערבולת נוסטלגית של התוכנית 'של מי השורה הזו בכלל' עם שניים מגאוני האימפרוביזציה של כל הזמנים:

ביום ה-11 של הבידוד עשו לנו עוד בדיקת קורונה. היא אמנם הייתה פחות כואבת מהבדיקה בשדה אבל עדיין לא נעימה בעליל. אחרי שתי הבדיקות האלה יש לי הערכה מחודשת לאחות שעשתה לי את הבדיקה בארץ בבית החולים אסף הרופא. בכל מקרה, עוד באותו היום בערב כבר הודיעו לנו שכולנו יצאנו שליליים אז התוכנית היא לצאת מכאן ביום רביעי בבוקר ולתפוס רכבת לבייג'ינג. שם מחכה לי שבוע נוסף של בידוד ורק אז יתנו לי להניח את כף רגלי בקמפוס ולחזור לדירה שלי.

הגעתם עד כאן? קבלו שיר בהשראת הכותרת של הפוסט שנכתב ברגעי השעמום:

שני מטושים מבייג'ינג
רן אתיה

שני מטושים מבייג'ינג
מזמין עוד gōng bǎo jī dīng
כל היום בין הקירות
מחפש סדרה לראות
האף כואב מהבדיקה
איזו מועקה

רחוק מהבית בידוד זה לא כיף
עובד המלון שוב זועף
בודק שחום לך אין
הכול תקין zài jiàn

שני מטושים מבייג'ינג
תתקשרו ל-yāo yāo líng
שוב נפל הויפיאן
ואני כבר מתחרפן
אוכל טונה משימורים
וכותב שירים

רחוק מהבית בידוד זה לא כיף
עובד המלון שוב זועף
בודק שחום לך אין
הכול תקין zài jiàn

מנדרינה 2.0 – הצצה לגרסה הבאה של אתר מנדרינה

בחמש השנים שהאתר הזה קיים הוא עבר מספר גלגולים. הוא החל כאתר קטן וצנוע שתכליתו העיקרית הייתה להיות מעין כרטיס ביקור אינטרנטי לשירותי ההוראה והתרגום אותם התחלתי להציע כשסיימתי את התואר הראשון אי שם ב-2014. בשנת 2016 כשחזרתי לסין לעשות תואר שני בהוראת סינית כשפה זרה הוא הפך להיות בלוג לתיעוד החוויות שלי בלימודים, ובסיום התואר כשהפכתי למורה לעברית בסין הוא הפך להיות היומן שלי גם עבור החוויה הזו.

מתישהו באמצע התואר השני, כשלקחתי קורס על הוראה ובניית קורסים אונליין, הבנתי שזה הכיוון שאליו אני רוצה לקחת את כל העסק הזה שנקרא מנדרינה. אז פתחתי את דף הפייסבוק סימנית אחת ביום שאחר כך הפך לסימנית אחת בשבוע, בין לבין פתחתי גם אתר אינטרנט ופרויקט מימון המונים לטובת העניין ואחר כך הקפאתי אותם וחזרתי להתמקד בהעלאת פוסטים לפייסבוק בלבד.

אם התעצבנתם מכל הזיגזגים האלו אתם לא היחידים. אותי הם עצבנו לא פחות וכל פעם שהודעתי על שינוי כיוון עשיתי זאת בלב כבד. אבל אין מה לעשות והקלישאה נכונה – לפעמים צריך ללכת קצת לאיבוד ולעשות כל מיני עיקופים בדרך כדי להבין לאן בדיוק אתם מנסים להגיע ואיך מגיעים לשם.

היום סופסוף התמונה קצת מתבהרת ואני יכול להראות לכם לאן אני מנסה להגיע. לפני שנה וחצי התחלתי לעבוד בטיפטופים על הגרסה הבאה של אתר מנדרינה, ואחרי אינספור שעות של צפייה בסרטוני הדרכה ביוטיוב, יחד עם המון ניסוי ותהייה, האתר אמנם עדיין לא מוכן אבל אפשר כבר לקבל הדגמה די מוחשית של מה שהוא הולך להציע.

יש לי כבר לא מעט ניסיון בנייה של אתרים בסיסיים, והסיבה שזה לקח כל כך הרבה זמן היא שניסיתי לבנות משהו חדש שלא בניתי בעבר וזה מעין מילון חכם שייקח כל סימנית שעולה לאתר, ישמור אותה במאגר נתונים חכם, ויציג קישור להגדרה שלה בכל מקום שבו היא מופיעה באתר. אחרי שנה של עבודה על החלק הזה של האתר, אני גאה לבשר שהוא עומד על הרגליים ושמו בישראל הוא הסימניפדיה. אתם מוזמנים להתרשם ממנו בסרטון הבא:

הסימניפדיה הולכת למעשה להחליף את האתר של סימנית אחת בשבוע וכבר כתבתי שם יותר בפירוט מתי, כמה ואיך. המטרה היא לאחד גם את מנדרינה וגם את סימנית אחת בשבוע תחת מטריה אחת של אתר ייעודי ללימוד סינית וסיוע בתחזוקה ושימור השפה. יש עוד הרבה עבודה עד שנגיע לשם אבל לפחות אנחנו בדרך, ועם אתגר אחד רציני מאחורינו.

הכניסו את כתובת האימייל שלכם, כדי לעקוב אחרי הבלוג ולקבל עדכונים על פוסטים חדשים במייל.

האתר עדיין לא הושק באופן רשמי והגישה אליו תהיה כרוכה בתשלום כמובן, אבל מי שתמכו במנדרינה במימונה כבר קיבלו הזמנה לאתר החדש. אם לא תמכתם, חכו לפוסט שיעלה בשבוע הבא כאן באתר ובו אספר לכם על עוד דרך לקבל במתנה גישה מוקדמת לאתר החדש. בינתיים שיהיה סופ"ש נעים ושבת שלום!