לטוס לסין בעידן הקורונה – טיפים והמלצות

נסיעה לסין באופן עצמאי תמיד הייתה עניין קצת מורכב, והקורונה רק סיבכה אותו עוד יותר. אם פעם הדאגות העיקריות היו כרטיס הטיסה, הוויזה והמלון, הרי שהיום צריך גם לספק תוצאות של בדיקת קורונה כדי לקבל אישור עלייה למטוס, להתכונן לשבועיים בידוד במקום הנחיתה, לקבל דרכון ירוק לנייד ועוד.

נכון לזמן כתיבת שורות אלה סין לא מנפיקה ויזות שאינן ויזות עבודה. הדרך היחידה לקבל ויזה כרגע היא באמצעות מעסיק או שותף עסקי בסין שיכול לספק מכתב הזמנה מוכר ע"י הממשלה שנקרא PU ובזה קטונתי מלעזור. המאמר הזה יוצא מנקודת הנחה שאת השלב הזה כבר עברתם, שעשיתם את הבדיקה בארץ, ושכבר יש לכם אישור עלייה למטוס ביד. לכן הוא הולך להתמקד בכיצד כדאי להתכונן לנסיעה ולבידוד, ומה צריך לקחת בחשבון. בסוף המאמר אעשה גם רשימה מסכמת של פריטים שכדאי לשקול להביא איתכם. מוכנים? קדימה!

טיפ מס' 1 – להתכונן לבלתי צפוי ולהתאזר בסבלנות

יכול להיות ששמעתם שהעניינים בסין פחות או יותר כבר חזרו לשגרה. אולי זה היה נכון עד לפני כמה שבועות, אבל עכשיו כבר לא ממש. כעת המצב בסין מאוד דינאמי וחשוב מאוד להפנים זאת. חולים ונשאים חדשים עדיין מתגלים ברחבי סין, וזה גורם לכך שההנחיות בסין לא רק משתנות עם הזמן אלא משתנות גם בין אזור לאזור.

למשל כשאני הגעתי לסין הייתי אמור לעשות שבועיים של בידוד בשנגחאי ומשם להמשיך לשבוע נוסף של בידוד בבייג'ינג. שעתיים לפני שעליתי על הרכבת לבייג'ינג התקשרו להודיע לי שההנחיות השתנו, ושכעת ניתן להיכנס לבייג'ינג רק אחרי שהייה כוללת של 21 יום במדינה. בנוסף צריך עכשיו גם לספק אישור של בדיקת קורונה שלילית שנערכה בשלושת הימים האחרונים. אנשים אחרים שסיימו יחד איתי את הבידוד אמרו שביעד שהם הולכים אליו האריכו את זמן הבידוד המשני משבוע לשבועיים. בקיצור כשאתם אורזים דברים לבידוד קחו בחשבון שבהחלט ייתכן שאתם אורזים דברים לא בשביל 14 יום אלא בשביל 21 ימים אולי יותר. כמו כן מאוד יכול להיות שתתבקשו להיבדק שוב פעם בכל מקום שתגיעו אליו, אולי אפילו בשדה התעופה אחרי טיסה פנימית בסין.

השורה התחתונה היא שכשהמגיפה התחילה סין נתפסה עם המכנסיים למטה ולכן עכשיו המדינה כולה לובשת גם חגורה וגם שלייקעס. אף אחד לא יתגמש או יבוא לקראתכם לא משנה כמה דחוף אתם צריכים להיות במקום מסוים.

טיפ מס' 2 – לטוס בטיסה ישירה ולנצל את הזמן במטוס

זה לא סוד שבעקבות הקורונה מצב הטיסות בכל העולם הוא קטסטרופלי בלשון המעטה. עם זאת בחודשים האחרונים העניינים קצת השתפרו ועכשיו אפילו יש טיסת שבועית של אלעל ישירות לשנגחאי. לדעתי כרגע מוטב לקחת טיסה ישירה במקום להתחיל לחפש טיסות עם עצירות ביניים, שלא רק שהן לא זולות יותר באופן משמעותי, אלא גם (על פי ההנחיות הנוכחיות) יחייבו אתכם לעבור בדיקה נוספת בחניית הביניים. כאשר אתם טסים דרך מדינה אחרת אתם מכניסים עוד משתנה מיותר למשוואה שלכם, וכבר אמרנו שהמצב דינאמי. מספיק שסין תחליט להכניס את המדינה הזו לרשימה השחורה, והנה אתם צריכים לחפש אלטרנטיבה אחרת.

כשאתם מגיעים לשדה בארץ יבקשו מכם לסרוק קוד QR ולמלא את הפרטים שלכם בטופס אונליין שימיר את הנתונים שלכם לקוד QR אישי. עשו לעצמכם טובה ומלאו אותו כבר בשדה לפני ההמראה, ותעשו גם צילום מסך של הקוד שלכם. לא יתנו לכם לרדת מהמטוס בלי שיש לכם קוד כזה, ואתם לא רוצים להתחיל למלא אותו אחרי הנחיתה ולעכב את כולם בזמן שהנייד שלכם מסתגל לרשת חדשה.

כמו כן כדאי מאוד ללכת להתפנות קצת לפני הנחיתה. מסלול הקליטה בשדה הוא מאוד ארוך ולא לכל השירותים בשדה מותר להיכנס. חוץ מזה וודאו שיש לכם מספיק סוללה בנייד, ותביאו איתכם גם עט משלכם למילוי הטפסים במהלך המסלול כדי להימנע ממגע בעט שמאות אנשים נגעו בו לפניכם.

טיפ מס' 3 – הכינו את האף שלכם לבדיקה כואבת  

חלק מהמסלול הארוך בשדה מוקדש לבדיקת הקורונה שתצטרכו לעבור עם הכניסה לסין. לפני שתגיעו לעמדות הבדיקה עצמן, תידרשו לחתום על אישורים ולאסוף את המבחנות והמטושים שעליהם מודבקים הפרטים שלכם. כבר כתבתי על הבדיקה ועד כמה היא כואבת ברשומה הקודמת אז אחסוך מכם את התיאור כאן. רק אוסיף שהעובדים הסינים שמבצעים את הבדיקה הם המקבילה הרפואית של המאבטחים הישראלים שמקבלים את פניהם של תיירים בשדה התעופה בן גוריון. מישהו ממש הרעיל אותם על התפקיד.

טיפ מס' 4 – להוריד ולהתקין את אפליקציית Alipay

אם אתם חוזרים לסין אז סביר להניח ש-Alipay כבר מותקנת על הנייד שלכם. אבל אם במקרה העדפתם עד היום להסתדר בלעדיה ולהסתמך רק על וויצ'אט לתשלומים ושירותים, אז אני ממליץ מאוד להוריד את עליפיי, להתקין אותה, ולפתוח בה חשבון משתמש. מהניסיון האישי שלי, מבחינת שירותים בעידן הקורונה זו האפליקציה שהוכיחה את עצמה כאמינה וכשימושית ביותר.

במהלך השבועיים של הבידוד ניסיתי מספר פעמים להירשם לקבלת דרכון ירוק דרך וויצ'אט, אבל גם היישום הרפואי בתוך האפליקציה, וגם הקישורים שנשלחו על ידי המלון שלנו, לא עבדו עבור זרים אלא דרשו מס' זהות סיני. בעליפיי לעומת זאת הכול עבד בלחיצת כפתור, וברגע שפתחתי את היישום הפנימי באפליקציה הוא זיהה אותי והפיק לי קוד עדכני מבלי שנתבקשתי למלא פרטים. כמו כן, כשהייתי צריך לבצע בדיקת קורונה נוספת באופן עצמאי לפני החזרה לבייג'ינג, יכולתי לחפש בעליפיי את המקום הכי קרוב בו ניתן לבצע את הבדיקה, להשוות מחירים, לקבוע תור, וגם לשלם כמובן.

היתרונות של עליפיי לא פסקו גם לאחר שחזרתי לבייג'ינג. בבייג'ינג כולם מתבקשים להתקין יישום רפואי נוסף בשם 北京健康宝 (הגייה – Běijīng Jiànkāng Bǎo). לכל מבנה ציבורי או בית עסק בבייג'ינג יש קוד QR ייחודי ולפני שנכנסים אליו צריך לסרוק אותו באמצעות היישום כדי שיהיה תיעוד של איפה הייתם ומתי. כך לרשויות יש את כל הנתונים לבצע חקירה אפידמיולוגית והן יכולות לדעת בדיעבד באילו מקומות שהה נשא מאומת, מתי ומי עוד היה שם. ללא האפליקציה הזו חנויות, מסעדות, בנקים ועוד הרבה מקומות יסרבו לכם כניסה או ידרשו מכם להירשם באופן ידני. שימו לב שלזרים יש גרסה האנגלית של האפליקציה שנקראת Beijing Health Kit ורק בה אפשר להזין מספר דרכון ולהירשם. משום מה בתוך הגרסה הסינית של האפליקציה אף אחד טרח לכתוב הודעת שגיאה אינפורמטיבית יותר מעבר ל"זיהוי נכשל", שתסביר שכדי להזין מספר דרכון צריך להשתמש בגרסה הבין־לאומית של האפליקציה. לכן רק אחרי כמה ימים והתייעצות עם חברים שכבר היו בעיר הצלחתי לסדר את העניין הזה.

אגב, אם אתם כבר מתקינים אפליקציות על הנייד שלכם, מומלץ מאוד להוריד גם אפליקציית כושר לתקופת הבידוד. אני משתמש כבר קרוב לשנתיים באפליקציית Keep לאימונים קצרים ואינטנסיביים מסוגים שונים וב-Keep Yoga לאימוני יוגה פשוטים ורגועים. עוד אפליקציות חשובות הן VPN אמין וטוב (אני משתמש באקספרס ויפיאן), משחקי חשיבה ואולי גם ספרים. הם מאוד יעזרו להעביר את הזמן.

טיפ מס' 5 – אוכל וכל מה שמסביב

איך תסתדרו מבחינת אוכל בתקופת הבידוד מאוד תלוי במלון שיוקצה לכם, ואילו משלוחים הוא מאפשר לקבל, אם בכלל. לדעתי הדבר הכי חשוב להתכונן אליו הוא ארוחות בוקר. מעבר לעובדה שארוחות הבוקר הסיניות הן "טעם נרכש", גם במלונות שמאפשרים קבלת משלוחים זה בדרך כלל כולל רק ארוחות צהריים וערב. אני הבאתי איתי מהארץ קפה נמס, חלב עמיד בקרטונים קטנים (אל תבנו על כך שיהיה לכם מקרר בחדר) וחבילות של דייסת שיבולת שועל מהירת הכנה שכל מה שצריך לעשות זה להוסיף להן מים ולערבב. מבחינת חלב קצת לקחתי הימור והבאתי איתי שבעה קרטונים בלבד, כאשר אמרתי לעצמי שאם לא יהיו משלוחים אז פשוט אשתה קפה עם פחות חלב מבדרך כלל לאורך כל השבועיים. חוץ מזה הבאתי איתי ארוחות טונה בשימורים וקצת פריכיות אבל לשמחתי לא ממש נאלצתי להשתמש עליהם כי המלון שלנו אפשר קבלת משלוחים.

מרוב דאגה לאוכל עצמו שכחתי להביא איתי כלי אוכל ועזרי מטבח. גם כאן למזלי העובדה שיכולתי לקבל משלוחים פתרה את הבעיה הזו, והזמנתי את מה שהיה חסר לי מהסופרמרקט או שמחזרתי כלים חד-פעמיים מן המשלוחים שקיבלתי. המלון אגב לא הסכים לתת לנו כלי אוכל למשך הבידוד למרות שביקשנו יפה. אז בנוסף לאוכל אל תשכחו להביא איתכם גם סכין, מזלג, כפ/ית, קערה ו/או צלחת, סבון כלים וסקוץ'. ספל לשתייה חמה תמיד יש במלונות בסין, יחד עם קומקום חשמלי וכמה תיונים זולים.

ההקצאה של המלונות בשדה התעופה היא כמובן רנדומלית לחלוטין, אבל אם כשרות או האפשרות לקבל משלוחים ממש חשובים לכם אתם מוזמנים לנסות להסביר לעובדים בתחנת ההסעות בשדה את המצב באמצעות הכרטיס הבא:

מה שכתוב שם זה: "שלום, מסיבות של אמונה ודת, אני יכול/ה לאכול רק אוכל שעומד בדרישות הכשרות של היהדות. לכן אני צריכ/ה לגור במלון שמאשר קבלה של משלוחים. אני מקווה שתוכלו להתחשב בזה כאשר אתם בוחרים עבורי מלון. תודה רבה!"

אם עדיין נשלחתם למלון שלא מקבל משלוחים אתם יכולים להשתמש בכרטיס גם כדי להסביר את המצב לעובדי המלון. אם גם זה לא עובד אתם יכולים ליצור קשר  עם בית חב"ד המקומי ולבקש מהם שידברו עם המלון. השמועות אומרות שהם מצליחים לשכנע גם את המלונות הקשוחים ביותר.  

טיפ מס' 6 – אבקת כביסה וקולבים

לאורך כל תקופה הבידוד אסור להוציא שום דבר מהחדר שלכם (למעט זבל בשקית קשורה ואטומה), ולכן אין מה לבנות על שירותי הכביסה של המלון. כדאי מאוד לארוז במזוודה שקית קטנה של אבקת כביסה וגם ארבעה חמישה קולבים כדי שיהיה לכם על מה לתלות את הבגדים לייבוש. להביא גיגית אין ממש דרך, אבל גם אין ממש צורך כי סביר להניח שתוכלו להשתמש בכיור של חדר המקלחת במלון. אם המלון שלכם מקבל משלוחים תוכלו לרכוש את כל אלה לאחר ההגעה באפליקציות הרגילות. אם לא, נסו להסביר לצוות המלון את הצורך, וכל עוד תעשו זאת בנימוס ובסבלנות מאוד סביר שהם יימצאו לכם פתרון.

טיפ מס' 7 – מדחום דיגיטלי ומסכות

במהלך הבידוד מישהו יגיע לחדר שלכם כדי למדוד לכם חום פעם או פעמיים ביום, אבל תידרשו גם לבצע לפחות בדיקה אחת נוספת בעצמכם ולתעד את התוצאות בטופס אונליין משותף. בשבוע שלאחר הבידוד בו עדיין לא יכולתי לנסוע לבייג'ינג, נדרשתי ע"י מקום העבודה שלי למדוד חום פעמיים ביום ולשלוח להם את הטבלה עם התוצאות. לכן מומלץ מאוד להגיע עם מדחום דיגיטלי קטן משלכם ולא להסתמך על מדחומי הכספית העתיקים שמחלקים בתחילת הבידוד. מלבד המדחום כדאי כמובן להביא גם מסכה או חבילת מסכות, כי בניגוד למה שאולי שמעתם בסין עדיין יש חובה של עטית מסכות במקומות ציבוריים. גם אלכוג'ל אף פעם לא יכול להזיק.


רוצים לקבל את הרשומה הבאה ישירות למייל? הזינו כאן את כתובת הדוא"ל שלכם!


אלה שבעת הטיפים העיקריים שאני יכולתי לחשוב עליהם. אם יש לכם עוד אתם מוזמנים להוסיף אותם כאן בתגובות ולחלוק אותם עם שאר הקוראים. נסגור את הרשומה הזו ברשימה מסכמת של כל הדברים שהזכרתי כאן (עם קצת תוספות אופציונליות) כי הרבה יותר נוח לראות את הכול מרוכז במקום אחד.

רשימה

  • עט
  • סכו"ם
  • קערה / צלחת
  • קפה
  • חלב עמיד
  • מספריים
  • עוגיות / דייסה
  • שימורים / מנות חמות
  • סקוץ' וסבון כלים
  • אבקת כביסה
  • קולבים
  • מדחום
  • מסכות ואלכוג'ל
  • תרופות קבועות
  • VPN
  • עליפיי
  • אפליקציית כושר
  • מזרן יוגה דק
  • ספר טוב

עוד משהו?

שני מטושים מבייג'ינג – חוויות מבידוד בשנגחאי

לאחר שנה בה נאלצתי לשים את חיי בהמתנה, ואחרי המון בירורים, חיכוכים וגם לא מעט ויכוחים, קיבלתי סופסוף את האישור לחזור לסין. לא אלאה אתכם בכל התהליך, אלא רק אומר שפתאום ה'לא' הפך ל'כן' ובתוך שבוע אחד מצאתי את עצמי עובר ממצב של חוסר ודאות מוחלט ו"אין לנו מושג מתי תוכל לחזור" ל"יש לך שבוע וחצי להזמין כרטיס לפני שהתאריך הכניסה על גבי הוויזה החדשה שלך יפוג, אז קדימה!".

אז אחרי כמה ביקורים ומפגשי פרידה חטופים, קניות, התארגנויות, אריזת מזוודות, ובדיקת קורונה זריזה שבלעדיה אי אפשר לעלות על מטוס לסין, מצאתי את עצמי ביום שלישי ה-22 לדצמבר על טיסה ישירה של אלעל לשנגחאי כי לבייג'ינג עדיין אין טיסות. אגב, כרגע ניתן לרכוש כרטיסים בכיוון אחד, אולי בגלל שהם יודעים שמי שנכנס לסין כבר לא ייצא משם כל כך מהר.

הטיסה עברה די בקלות. היא המריאה בשעה שש בערב שזו כמעט שעה נוחה להירדם, והגענו בשש בבוקר שזו שעה די נוחה להתעורר. למרות שהמטוס היה עמוס משחשבתי שהוא יהיה, עדיין יצא שאף אחד לא ישב לידי ויכולתי להתרווח קצת. לצערי לא תפסתי שינת לילה רצופה אבל לפחות הצלחתי לצפות בשלושה סרטים.

החוויה בשדה התעופה הייתה פחות או יותר מה שהייתם מצפים שתהיה בסין של עידן הקורונה. מסלול ארוך ומפותל עם המון תורים, סריקות של קודי QR ומילוי טפסים אלקטרונים, תוריד ת'מסכה, קח את זה, תרים ת'מסכה, לך לשם ועוד כהנה וכהנה. מכיוון שעברה כמעט שנה מאז שהייתי בסין אז לא הייתי בטוח שכרטיס ה-SIM הסיני שלי עדיין יהיה פעיל, אבל לשמחתי הוא לא בוטל וזו הייתה הפתעה ממש נעימה שהקלה על כל התהליך. הפתעה פחות נעימה הייתה בדיקת הקורונה שכולם צריכים לעבור בשדה.

עוד לפני הנסיעה גונבו לאוזניי שמועות על כך שהבדיקה בשדה ממש לא נעימה ואף כואבת על סף ההתעללות. בינינו, קצת זלזלתי בשמועות ואמרתי לעצמי שבטח מדובר בקנטרנות ישראלית טיפוסית משולבת בעייפות שלאחר הטיסה. אבל אני נאלץ להודות שטעיתי ובגדול. מי שעשתה לי את הבדיקה החדירה לי את המטושים כל כך עמוק, שזה הרגיש כאילו היא בטוחה שהוירוס מתחבא בעורף שלי. בנוסף, אחרי שהיא הגיעה לעומק הרצוי היא פשוט השאירה את המטוש בתוכי 10-15 שניות בכל פעם, וכשהיא שלפה אותו בחזרה אני די בטוח שחלק מהמוח שלי יצא איתו גם.


רוצים לקבל מייל כשמתפרסם מאמר חדש באתר? הזינו את הכתובת כאן:


אחרי הבדיקה הגענו למסוע המטען וחכינו למזוודות, שבמקרה שלנו הגיעו באיחור של למעלה מ-20 דקות למרות המסלול הארוך בשדה של הקליטה בשדה. זה הוביל לכך שכל הנוסעים שעד כה מאוד הקפידו על בידוד ושמירת מרחק (ובייחוד הסינים שלבשו בטיסה חליפות בידוד מהסרטים) מצאו את עצמם מצטופפים, נדחפים וצועקים מול המסוע. כל הנשאים הפוטנציאלים שהיו בינינו ממש קיבלו הזדמנות שנייה להדבקה במתנה.

אחרי איסוף המזוודות מנקזים את כל הנוסעים למסלול ארוך בכיוון היציאה מהשדה. תוך כדי ההליכה במסלול כולם מתבקשים למלא עוד טופס אונליין, ורק מי שמסיים אותו יכול להיכנס לאזור ההמתנה להסעה אל המלון בו עושים את הבידוד. מן הסתם החלוקה וההקצאה הן שרירותיות ביותר ולא ניתן לבחור את המלון אליו הולכים. הדבר היחיד שכן ניתן לעשות זה לוודא שאתם נשארים באותה קבוצה, ובשביל זה כדאי להגיע אל התור כמה שיותר מוקדם כאשר העובדים עדיין יכולים לגלות יותר גמישות ולשחק עם המספרים. כמובן שאצל הסינים אין חוכמות – לפני שעולים להסעה לוקחים מכולם את הדרכונים ומקבלים אותם בחזרה רק כשמגיעים למלון.

כשירדנו מההסעה התברר שהמקום שנבחר עבורנו הוא מלון וינה (ובסינית 维也纳国际酒店) שנמצא ממש על תחנת הרכבת יחסית במרכז העיר שנגחאי (נלחמתי שעה עם תוסף המפות של וורדפרס אבל לא הצלחתי להוסיף סמן על המפה – עמכם הסליחה).

עם ההגעה למלון הדרכונים הוחזרו לנו והתחלנו לעשות  צ'ק-אין. הבידוד הוא על חשבון החוזרים כמובן (סינים וזרים כאחד – למי שמחפש עוד ראיות שסין כבר לא קומוניסטית כמו פעם) והוא עולה 300 יואן ליום או 4200 יואן במצטבר. מי שרוצה יכול להוסיף עוד 100 ליום ולקבל שלוש ארוחות חמות מהמלון, אבל למרבה המזל נפלנו על מלון שמאפשר קבלת משלוחים ולכן העדפתי לוותר. יש מלונות שלא מקבלים משלוחים ואין בהם בחירה לגבי העניין הזה ככה שבאמת יצא לי טוב.

סיבה נוספת שהעדפתי לוותר היא שעם כל החיבה שלי לאוכל סיני, לארוחות הבוקר שלהם אני ממש לא מתחבר. לכן הבאתי איתי מהארץ קפה, חלב עמיד ואריזות של דייסת שיבולת שועל להכנה מהירה שאיתם אני מתחיל את היום. חוץ מזה הבאתי גם שימורים אבל בינתיים אני שומר אותם לשבוע הבידוד הנוסף שמחכה לי בבייג'ינג שם כבר הובהר לי שלא אוכל לקבל משלוחים של אוכל.

יחד עם כרטיס החדר קיבלנו עוד שני דברים. הראשון הוא מדחום כספית יחד עם חבילה של כדורי צמר גפן ספוגים באלכוהול לחיטוי לאחר השימוש בו, והדבר השני הוא בקבוקון עם טבליות של כלור. הכלור נועד לשימוש בשירותים כאשר ההוראה היא לזרוק לתוך האסלה עשר טבליות לפני כל יציאה, לתת לזה לעמוד כשעה ורק אז להוריד את המים.

לגבי המדחום, הנחייה היא למדוד את הטמפרטורה שלנו פעמיים ביום, בבוקר ואחרי הצהריים, אבל אני לא משתמש במדחום שקיבלנו כי הבאתי איתי מדחום דיגיטלי קטן מהארץ. חוץ מזה גם ככה בכל בוקר מישהו מעובדי המלון מודד לנו את החום בכניסה לחדר.

מבחינת תנאים אז החדר עצמו ממש סבבה. בסופו של דבר מדובר במלון ארבעה כוכבים שזה הרבה יותר נחמד מהמקומות שאני בוחר לי כשיוצא לי לטייל בסין. יש בחדר מספיק מקום כדי לזוז ולעשות התעמלות, המיטה נוחה (אם כי קצת שקועה), המקלחת גדולה ומוארת, יש פינת תה עם קומקום חשמלי, וגם שולחן עבודה נחמד למחשב.

הדבר היחיד שחסר הוא מקרר קטן אבל אפשר להסתדר גם בלעדיו כי שנגחאי די קרירה בתקופה הזו של השנה. הימים הראשונים היו ממש אפורים והיוו מעין נחמה לעובדה שאסור לצאת החוצה:

הבידוד לא רק מכתיב שאסור לצאת החוצה, אלא שגם לאף אחד אסור להיכנס פנימה. זה אומר שהיו צריכים לדאוג לנו מראש לדברים לכל השבועיים ולכן בכניסה לחדר ציפתה לי חבילה של 24 בקבוקי מים חצי ליטר (עם קצת טעם של חול) ושקית עם מוצרי היגיינה וטואלטיקה לרוב – משמפו וסבונים ועד שקיות זבל.

כמו שאמרתי מבחינת אוכל אני בעיקר מתבסס על משלוחים. בהקשר הזה אני רוצה לציין את איציק ופייגי מהבית היהודי של שנגחאי שמציעים ארוחת שבת (ולא רק שבת) ארוזה ומתוקתקת בתוך תיק שומר חום – עוף, דג, אורז, תפוחי אדמה, סלטים מגוונים, חלה, וכמובן טחינה שבלעדיה זה לא שבת מבחינתי.

זה היה שובר שגרה מבורך מארוחות אמצע השבוע בהן השתדלתי להשלים פערים עם האוכל הסיני שלא טעמתי כבר כמעט שנה. אגב, המחיר של הארוחות של איציק ופייגי נקבע על ידי המקבל, כך שבאמת אין עוד מה לבקש.

מבחינת תעסוקה, גם בחזית הזו אין לי מה להתלונן. אנחנו בדיוק סוגרים סמסטר וכך יצא שאת מרבית השבועיים ביליתי בבדיקת עבודות ושיעורי בית, כתיבת מבחנים, ישיבות, עדכונים וכו'. תכננתי לעבוד על האתר החדש אבל לא ממש יצא לי. לפחות הספקתי לעדכן קצת כאן וגם באתר של סימנית אחת בשבוע. בין לבין כאשר הויפיאן אפשר זאת, צפיתי סרטונים שונים ביוטיוב כדי להעביר את זמן, בייחוד בימים הראשונים עם כל הג'ט לג. איכשהו מצאתי את עצמי במערבולת נוסטלגית של התוכנית 'של מי השורה הזו בכלל' עם שניים מגאוני האימפרוביזציה של כל הזמנים:

ביום ה-11 של הבידוד עשו לנו עוד בדיקת קורונה. היא אמנם הייתה פחות כואבת מהבדיקה בשדה אבל עדיין לא נעימה בעליל. אחרי שתי הבדיקות האלה יש לי הערכה מחודשת לאחות שעשתה לי את הבדיקה בארץ בבית החולים אסף הרופא. בכל מקרה, עוד באותו היום בערב כבר הודיעו לנו שכולנו יצאנו שליליים אז התוכנית היא לצאת מכאן ביום רביעי בבוקר ולתפוס רכבת לבייג'ינג. שם מחכה לי שבוע נוסף של בידוד ורק אז יתנו לי להניח את כף רגלי בקמפוס ולחזור לדירה שלי.

הגעתם עד כאן? קבלו שיר בהשראת הכותרת של הפוסט שנכתב ברגעי השעמום:

שני מטושים מבייג'ינג
רן אתיה

שני מטושים מבייג'ינג
מזמין עוד gōng bǎo jī dīng
כל היום בין הקירות
מחפש סדרה לראות
האף כואב מהבדיקה
איזו מועקה

רחוק מהבית בידוד זה לא כיף
עובד המלון שוב זועף
בודק שחום לך אין
הכול תקין zài jiàn

שני מטושים מבייג'ינג
תתקשרו ל-yāo yāo líng
שוב נפל הויפיאן
ואני כבר מתחרפן
אוכל טונה משימורים
וכותב שירים

רחוק מהבית בידוד זה לא כיף
עובד המלון שוב זועף
בודק שחום לך אין
הכול תקין zài jiàn

סוף שנה ב' – הוראת עברית בסין בצל הקורונה

זהו. אחרי המון מהמורות וטלטולים, תוכניות וביטולים תמה לה השנה השנייה (ונכון למועד כתיבת שורות אלה יתכן שגם האחרונה) שלי כמורה לעברית באוניברסיטה לשפות זרות בבייג'ינג.

זו הייתה שנה לא פשוטה מהרבה בחינות – אקדמית, גאוגרפית, פוליטית, לוגיסטית, בלוגיסטית (עברה חצי שנה מאז הפוסט הקודם) ועוד. אין ספק ששנת 2020 תכנס לספרי ההיסטוריה כאחת השנים המכוננות של האנושות, הן ברמת הכלל והן ברמת הפרט.

הסמסטר הקודם הסתיים לפני חצי שנה בסך הכול, אבל גם הוא וגם שנת 2019 כולה מרגישים פתאום כל כך רחוקים. לשמחתי הספקתי לכתוב כאן על אירועים משמעותיים מהסמסטר הקודם, וכך גם על תובנות ופרשנות לגבי הסיבות להתפרצות הקורונה בסין. לכן הפוסט היה יהיה מבט כללי על השנה האקדמית שחלפה, תוך התמקדות בסמסטר האחרון, שהיה גם המעניין והמאתגר יותר מבין השניים.

אז מה לימדתי

לפני שנתחיל לדבר על התכנים אעדכן אתכם שהקורונה השאירה אותי בארץ עד עכשיו ואת הסמסטר האחרון העברתי לתלמידים אונליין. סין מנסה לשדר לעולם כאילו כבר לפני שבועות המצב חזר פחות או יותר לקדמותו אבל לפחות בכל מה שקשור לבתי ספר ואוניברסיטאות זה ממש רחוק מכך. הסמסטר הועבר באופן מקוון לא רק משום שאני נתקעתי בארץ, אלא גם משום שהסטודנטים שלנו עדיין לא הורשו לחזור לאוניברסיטה.

צילום מסך מתוך שיעור הוראת עברית בסין אונליין

שני דברים טובים יצאו מכך שהעברתי את הסמסטר אונליין. הראשון – זה אילץ אותי להיות מאורגן יותר בתכנים ובבניית מערכי השיעור. השני – זה גרם לי לעשות צעד שעד כה התעצלתי לעשות והוא לצלול לעולם של לימוד קבוצתי מקוון ובקיץ אני מתכנן לעשות פניית פרסה וליישם את זה גם בהוראת סינית (פרטים בקרוב). ועכשיו לתכנים.

לחתור מחוץ לבריכה

בדבר אחד אין ספק וזה שככל שהשנה התקדמה לה, כך גם התכנים שלי נעשו "חתרניים" יותר. אבל שיישאר בינינו, כן? כבר נגעתי בחלק מהסיבות לכך בעבר, למשל הצנזורה וחסימת אתרים או מה שמתרחש בהונג קונג, אבל אין ספק שהקורונה והכסת"ח שבא בעקבותיה נתנו לזה דחיפה רצינית.

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

עוד לפני הקורונה, השיר אותו לימדתי השנה הוא "בגלל הרוח" של שלומי שבת שיש בו שורות כמו "יהיה מה שיהיה, אני עוד אשנה" או "את מה שיש לי להגיד אני עוד אצעק, אפילו בירח ישמעו" וגם "מי שיגיד לא כך, אותו לא אשכח, יבוא היום אוכיח צדקתי". הסיבה הלימודית הרשמית לבחירת השיר הזה היא שבשעה טובה סוף־סוף הגענו לזמן עתיד והוא מוצף בפעלים כאלה, אבל אין ספק שהוא גם מדגים את המנטליות הישראלית שחסרה בסין.

נבוכים ודרקונים

בסמסטר השני של השנה, לאחר התפרצות הקורונה, הקדשתי מספר שיעורים לקריאת ספר ילדים ושמו 'דרקון – אין דבר כזה'. הוא מספר על ילד בשם בילי שיום אחד מגלה בחדר שלו דרקון קטן וחמוד, אבל אימא שלו אומרת לו שאין דרקונים ולכן הוא מתעלם ממנו. ככל שבילי ואימא שלו מתעלמים מהדרקון כך הוא נעשה יותר גדול, והצרות שלהם מחמירות. בשלב מסוים הדרקון נעשה כל כך גדול, עוקר את הבית ממקומו, ורק אחרי שכל בני הבית מכירים בקיומו הוא חוזר לגודלו המקורי.

דרקון - אין דבר כזה מאת ג'ק קנט בהוצאת עם עובד -לתלמידי סינית

מוסר ההשכל של הסיפור די ברור ומאוד רלוונטי להתנהלות של סין בשלבים הראשונים של התפרצות נגיף הקורונה, דבר שלשמחתי אפילו עלה קצת (ממש ממש קצת) בשיעור, מלווה בהמון מבוכה וחשש. כאן גם המקום לציין ולהודות להוצאת עם עובד שנתנה לי אישור להפיץ את הספר לתלמידים שלי בקובץ PDF. בכלל, לדעתי הספר הזה הוא קריאת חובה לכל אחד, מבוגרים וילדים כאחד, ולא רק בסין, אלא בכל מקום. אתם יכולים להזמין אותו ישירות מהאתר של ההוצאה. הוא אפילו במבצע ממש שווה לקיץ.

חופש הביטויים

בסמסטר האחרון התחלתי ללמד ביטוי אחד בכל שבוע. בפסח למשל לימדתי (שוב) את 'עברנו את פרעה, נעבור גם את זה'  שהוא נהדר לא רק מבחינה תרבותית, אלא גם מתרגל את צורות העבר והעתיד של שם הגוף 'אנחנו'. בשבוע אחר לימדתי גם את הביטוי 'להקדים תרופה למכה' וגם את 'כוסות רוח למת' שיש לו זיקה לרפואה סינית מסורתית. בשבועיים האחרונים של הסמסטר למדנו ביטויים נפוצים שמקורם אינו בעברית כמו 'יום עסל יום בסל', 'כל כלב ב'יגי יומו', איסתרא בלגינא קיש קיש קריא', וכן 'מאיגרא רמא לבירא עמיקתא'. בין  לבין למדנו גם ביטויים ואמרות כמו 'עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו הוא דל ועתידו לוט בערפל', 'אם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר', 'טובל ושרץ בידו', 'לתת לחתול לשמור על השמנת' ועוד כל מיני ביטויים שפחות מיישרים קו עם המפלגה. אגב, אם כבר מדברים על ביטויים, אחד הדברים שהיה לי הכי קשה להסביר הסמסטר הוא ההבדל בין הפועל 'להביע' והפועל 'לבטא'. והכל התחיל בגלל המילה expression שמתרגמת גם לביטוי וגם להבעה, הן על הפנים והן באופן כללי.

אני זה המקור! אין שום קשר לציפור! (ס.א.ב לימינל)

השנה כולה התבססה על תכנים שיצרתי באופן עצמאי, לעיתים ממש מאפס, ולעיתים תוך התבססות על תוכן גולמי קיים (בעיקר סרטונים) עליו הלבשתי שיעורי שפה, אוצר מילים ודקדוק. מלבד הסיפור 'דרקון – אין דבר כזה' והשיר 'בגלל הרוח' שכבר הזכרתי למעלה, למדנו גם שלושה סרטונים של ניר וגלי (אין דברים כאלה, אפי מכיש את ארמונד, משבר הזהות של טיפטיפ), את סרטון יום כיפור של הפרלמנט, מערכון יציאת מצרים של היהודים באים, שיחות וואטסאפ מצחיקות, סטטוסים מצחיקים על הקורונה, שיחות נבחרות מדף הפייסבוק 'ילדים הם התסריטאים הטובים ביותר בעולם, ועוד.

מבחינת חגים וימים מיוחדים השנה התמקדנו ביום השואה, יום הזיכרון ויום העצמאות (שבועיים כבדים במיוחד) כאשר את השניים האחרונים ניצלתי גם כדי ללמד המון אוצר מילים וסלנג צבאי. מילים כמו אס"ק, פק"ל, קל"ב, פז"מ, עפיצות ואפילו שביזות הן כעת חלק מהלכסיקון של הכיתה, ובנוסף עכשיו הם גם יודעים שהאות זי"ן הרבה פחות תמימה משאר האותיות.

לימודים זה לא צחוק

בסמסטר האחרון לא רק אני יצרתי את התכנים אלא גם התלמידים. כל אחד מהם קיבל מטלה במהלך הסמסטר לתרגם בדיחה לעברית ולהכין טבלה של אוצר מילים חדש מן הבדיחה. את התרגום הם הגישו לי, ולאחר עריכה, תיקונים ותוספות כל הכיתה למדה את הבדיחה יחד תוך כדי שכולם לומדים מן הטעויות של כולם, ולומדים לזהות מלכודות נפוצות במעבר מסינית לעברית. כמובן שגם אני לא נשארתי חייב וסיפרתי בדיחה משלי. ברוח התקופה הבדיחה שבחרתי היא זו:

בברית המועצות לשעבר יהודי אחד יושב על ספסל בגן הציבורי וקורא ספר ללימוד עברית. ניגש אליו שוטר ואומר לו: "היי! יהודונצ'יק! בשביל אתה לומד עברית בכלל? אתה לא יודע שאף פעם לא ירשו לך לעלות לישראל?" היהודי עונה: "אני יודע, אני לומד עברית למקרה שאמות ואגיע לגן עדן. בטח מדברים שם עברית ואני רוצה להבין מה יגידו לי שם". "ומה אם תגיע לגיהינום?" מקשה השוטר. "אין בעיה" עונה היהודי. "רוסית אני כבר יודע".

השגריר שגרר אותי

עוד נושא בו התמקדנו השנה הוא חדשות, בדגש כמובן על הקורונה ועל הבחירות בישראל. רצה הגורל ובדיוק בשבוע בו הוכרזה ממשלת האחדות שגריר סין בישראל נפטר בנסיבות מסתוריות. מכיוון שההכרזה נדחתה מיום חמישי ליום ראשון בשבוע שלאחר מכן, בשיעור של יום שישי שיעורי הבית שנתתי היו לעקוב אחרי החדשות מישראל כי משהו מאוד גדול שקשור לפוליטיקה יקרה ביום ראשון, וכך מצאתי את עצמי מסביר שלא היה לי מושג שהשגריר ימות, ושאני התכוונתי להכרזה של ממשלת האחדות. כמובן שניצלתי את ההזדמנות ולימדתי את המילה 'קונספירציה' והצירוף 'תיאוריית קונספירציה' תוך כדי שהדגשתי שאין מה לפתח אחת כזו.

שטיקים באפלה

אגב, המילה 'קונספירציה' בסינית היא 阴谋 (הגייה – yīn móu) אבל בניגוד ל-conspiracy באנגלית או 'קשירת קשר' בעברית, היא יכולה להתייחס גם לתוכנית של אדם אחד. הפירוש המילולי של 阴谋 הוא תוכנית (谋) צללים (阴), ואם יש משהו שגיליתי במהלך השנה הזו, זה כמה רחוק מגיע הצל של יו"ר המפלגה.

במהלך החופש, כשבועיים לפני שמחדשים את הלימודים, על כל מורה להגיש את תוכניות הלימוד שלו עבור כל קורס אותו הוא מלמד. מדובר בקובץ וורד בן כמה עמודים שמגיע אלינו בצורה של תבנית ריקה עם מעט תוכן דמה להמחשה. יש תבנית בסינית ותבנית באנגלית עבור המורים הזרים. החלק הראשון של הקובץ כולל את מטרות הקורס והוא נראה כך:

לקראת הסוף יש גם המחשה של כיצד יש לפרט את חומרי הלימוד של הקורס:

כאשר מילאתי את התבנית היה נראה לי טבעי ביותר למחוק את תוכן הדמה, אבל מסתבר שזה אסור על פי ההנחיות. מסיבה מסוימת ההנחיות האלה מופיעות בקובץ נפרד והן כתובות בסינית בלבד, אבל אחרי שהערתי לאחת המורות בצוות שהיא כנראה שכחה להוריד את תוכן הדמה, היא אמרה לי שאלו ההוראות והפנתה אותי לקובץ ההוא. ואכן, האיסור למחוק את החלקים בהם מוזכר היו"ר שי נכתב שם מפורשות ובהדגשה כדי שלא יהיה מקום לטעויות. הנה למשל כאן:

וגם כאן:

בקיצור, בפעם הבאה שאתם אומרים לעצמכם שאתם חיים בדיקטטורה או עדים לפולחן אישיות, תזכרו שאנחנו רחוקים שנות אור מהדבר האמיתי.

ההשראה שבשירה

עם כל הכבוד לזרוע הארוכה של יו"ר המפלגה, הוא אפילו לא מגרד את קצת הזרת של חנה סנש. אחת התלמידות בכיתה שלנו נכנסה למשבר מוטיבציה די קשה בסוף השנה שעבר. מדובר בתלמידה מבריקה שיום אחד פשוט איבדה את החשק והרצון להשקיע. כל הצוות שם לב לזה, אבל מכיוון שגם בחצי כוח הציונים שלה היו בסדר, ומכיוון שבין כה וכה אי אפשר להכריח מישהו ללמוד, לא היה משהו שיכולנו לעשות בעניין. במהלך השנה האחרונה, כך לפתע וללא שום סיבה נראית לעין, הציונים שלה זינקו בחזרה למעלה והיא שבה להשקיע. כשהעלינו את הנושא בשיחת חתך, היא אמרה שמה שנתן לה השראה זה השיר 'הליכה לקיסריה' וסיפור המסגרת של חנה סנש. היא אמרה שאחרי שהם קראו את הסיפור שלה בכיתה, היא חשה שאין לה זכות לזלזל ככה בלימודים ושכל הקשיים התגמדו בעיניה. בעיניי זה היה פשוט מדהים, וגם קצת גרם לי לחשוב שאולי יש קשר עתיק בין השורש ש-י-ר והשורש ש-ר-ר, כזה שמבטא את כוחה של השירה.

טיול לגווילין

בתחילת חודש ינואר, בחופשה שבין סמסטר א' וסמסטר ב' ולפני ראש השנה הסיני, עשיתי גיחה של כמה ימים לאזור גווילין והעיירה יאנגשואו. מדובר באזור עם נוף סיני קלאסי של הרים ומים שנחשב לאחד היפים בסין. העובדה שלא ביקרתי בו עד כה הייתה לא פחות ממחדל. אני לא אלאה אתכם בדו"ח מפורט של הטיול. אלו מכם שעוקבים אחרי באינסטגרם כבר ראו כמה תמונות וסרטונים משם, אבל תמונה אחת לא יכלה להיכנס לשם מפאת ממדיה. אז הנה היא כאן והיא שווה אלף מילים.

סין-גווילין-יאנגשואו-שקיעה מן הפסגה

התוכנית המקורית הייתה לשלב עוד טיול במהלך הקיץ, אבל הקורונה שמה לזה קץ. לא נורא, יש דברים יותר גרועים. בינתיים אני עסוק בלהגיד תודה שלא הבאתי איתי את הקורונה לארץ למרות שהרכבת שלי לגווילין עצרה בווחאן בשלבים המוקדמים של התפרצות המגפה, ומתעל את הזמן שלי לפרויקטים אחרים.

לאן הולכים מכאן?

שאלה טובה. כרגע אני תקוע באזור הדמדומים. סין ביטלה את כל הוויזות ואי אפשר להיכנס למדינה בלי הנפקה של ויזה חדשה, אבל כדי לקבל ויזה כזו צריך אישור מיוחד מהגורמים הבכירים ביותר במחוז אליו מנסים לחזור. את הסמסטר הזה העברתי בישראל, אבל המשכורת שלי שולמה לי בסין לחשבון בנק שאני לא יכול למשוך ממנו כאן. תוקף חוזה העבודה שלי יפוג בעוד חודש, ואיתו גם הדירה שלי באוניברסיטה שם כל הדברים שלי נמצאים עדיין. אני מנסה לקבל תשובה מהאוניברסיטה לגבי התקן לשנה הבאה, ומה עושים במידה והוא לא יוארך. בינתיים כל מה שאומרים לי זה "אנחנו עדיין לא יודעים" אבל כן מבקשים ממני לבנות קורס חדש של עברית עתיקה לשנה הבאה. הגל השני שהיכה בבייג'ינג טרף עוד יותר את הקלפים והגביר את חוסר הוודאות. אני יודע שזה כאין וכאפס לעומת הצרות שהקורונה המיטה על אנשים אחרים, ואני לא מתלונן אלא רק מעדכן.

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

השבוע זה השבוע האחרון של הלימודים וביום שישי יתקיים המבחן האחרון שלנו בעברית מדוברת. בשבוע הבא מסכמים את הסמסטר, מעלים את התוצאות ומגישים את כל הדוחות. אני מקווה שעד אז כבר תהיה לי תשובה לגבי שנה הבאה.

בינתיים בואו נהנה מן הקיץ עד כמה שאפשר!

נגיף הקורונה – כרוניקה של התפשטות ידועה מראש

כולם מדברים על נגיף הקורונה ואיזה מן בלוג לשפה ותרבות סין יהיה לנו כאן אם לא אקדיש איזה פוסט לעניין. לפני שנתחיל, אעדכן שאני בארץ. יצאתי מסין ב-15 לינואר כשממדי התפרצות וחומרתה רק התחילו להתבהר ולתפוס כותרות. אני כבר למעלה משבועיים ואם הנגיף היה דוגר בתוכי אז האפרוחים שלו כבר היו בוקעים מזמן.

לאלו שכאן בגלל השפה, אולי יעניין אתכם לדעת שהשם הרשמי של נגיף הקורונה בסינית ממש ארוך וכולל עשר סימניות:

新型冠状病毒感染肺炎

מילולית זה אומר דלקת ריאות (肺炎) זיהומית/מדבקת (感染) של נגיף (病毒) בעל צורת כתר (冠状) מטיפוס חדש (新型). באופן פחות רשמי מתייחסים אליו בקצרה כ-武汉肺炎 שזה פשוט דלקת הריאות של ווּחָאן – המקום בו היא פרצה. נכון לעכשיו אין מחוז בסין שלא התגלו מקרים של הידבקות ולמי שרוצה להתעדכן על המספרים הרשמיים בסינית בזמן אמת, אפשר לעשות זאת בעמוד מיוחד של באידו (הגוגל של סין) שנפתח לשם כך. המספרים המופיעים שם משמאל לימין הם של מקרים של אבחון ודאי של הנגיף, מקרים של חשש להידבקות, מקרים של החלמה ולבסוף מקרים בהם החולים מתו. מתחת לכל מספר מצוינת העלייה בהשוואה לאתמול.


תוספת מאוחרת מה-6 בפברואר 2020: ערוץ הטיוב של laowhy86 הוציא סרטון חדש ובו באמצעות הדגמה של חשבון פשוט הוא מוכיח שהמספרים המדווחים מרוב המחוזות בסין ככל הנראה מבושלים. זאת משום שאחוזי התמותה שם אפסיים לעומת 3% אחוזי התמותה המדווחים מווחאן, בעוד בהונג-קונג שם מדווחים באופן חופשי יותר כבר דווח על אדם אחד שנפטר מן המחלה מתוך שבעה עשר שנדבקו. סה"כ נשמע די הגיוני.


אני הולך לדבר כאן על הסיבות להתפשטות הנגיף, אבל אין לי כל כך מה לומר על ההתפרצות עצמה. בוודאי כבר שמעתם שזיהו את נקודת המקור כשוק לבשרים אקזוטיים בווחאן, ושהיה טיוח רציני של הממשלה המקומית, שלא רצתה שהעניין יעיב על חגיגות ראש השנה הסינית וכנסים פוליטיים שהתקיימו בעיר ויכתים את שמה. אם לא כל כך עקבתם אני מאוד ממליץ לצפות בסרטון הבא, שגם מסכם היטב את כל העניין וגם ממחיש מה הולך בשווקים האלו ולמה הן מצע כל כך פורה למחלות וזיהומים.

לגבי המחיר של היעדר תקשורת חופשית בסין מומלץ לקרוא את המאמר הזה וגם את המאמר הזה שפורסמו בעמוד ביג אין בייג'ינג של אופיר דור. אם אתם לא עוקבים אחר העמוד מומלץ להירשם כי יש שם תוכן מושקע ואיכותי. והמלצה אחרונה – אם עדיין לא יצא לכם לראות צ'רנוביל אז רוצו לראות. זו סדרה מעולה שמציירת תמונה קודרת ומציאותית עד כאב של כיצד עובדים הדברים במשטר קומוניסטי.

עכשיו כשאנחנו מסונכרנים לגבי ההתפרצות של המחלה אפשר לעבור לדבר על ההתפשטות שלה, ועל כמה סיבות וגורמים שונים הטבועים בתרבות הסינית ומסייעים לה בצורה כל כך אפקטיבית.

מיקום גיאוגרפי

העיר ווּחָאן היא בירת מחוז חוּבֵּיי וזוהי עיר גדולה מאוד גם בקנה מידה סיני. יש בה למעלה מ-11 מיליון תושבים רשומים בעלי חוּקוֹאוּ (מעין תעודת אזרחות פנים סינית) ואליהם נוספים עוד יותר מ-5 מיליון תושבים שאינם בני המקום ואשר היגרו אליה לצורכי עבודה. עכשיו שימו לב איפה כל האנשים האלו ממוקמים:

אין דרך אחרת לתאר זאת מאשר לב ליבה של סין. עוד נדבר על רכבות בפירוט בהמשך אבל שימו לב שהעיר נמצאת בדיוק במרכז העורק הראשי שחוצה את סין מצפון לדרום ובנוסף היא גם מנקזת החוצה גם לא מעט תעבורה ממזרח סין האורבנית והצפופה לעבר מערב סין הכפרית יותר ואל העיר צ'ונגצ'ינג שהיא המחוז העירוני הגדול ביותר במדינה. אנשים היוצאים מווּחאָן לכיוון צפון מגיעים די מהר  לעיר גַ'נְג-ג'וֹאוּ שמנקזת את התעבורה לצפון סין, ואילו היוצאים מווּחָאן דרומה מגיעים לצָ'אנְגְשָׁה ומצטרפים לאילו אשר עושים את דרכם לדרום ודרום מערב סין.

אם זה לא מספיק, אז בעיר יש גם שדה תעופה בין־לאומי עמוס ממנו יוצאות טיסות לכל רחבי סין והעולם, ועל פי ההערכות עוברים בו יותר מ-20 מיליון נוסעים בשנה. מבחינת לוגיסטית, כנראה שוירוס הקורונה לא היה יכול לבקש לעצמו נקודה נוחה יותר.

תזמון

נגיף הקורונה גם לגמרי שיחק אותה מבחינת התזמון בו הוא התפרץ. על כל ההערכות המקרים הראשונים של הידבקויות התרחשו בשבוע האחרון של דצמבר, בין חג המולד וכניסת השנה האזרחית החדשה. סין אמנם אינה מדינה דתית, אבל כמו ברוב העולם, היא חוגגת את התקופה הזו באופן צרכני למהדרין. חנויות, קניונים, סופרמרקטים, מועדונים, ברים, אתרי קניות, כולם יוצאים במבצעים, הנחות ושאר פעילויות לכבוד החגים האלו. גם מי שלא מסתובב ברחובות ומעדיף לעשות את הקניות ברשת, עדיין יאסוף את הסחורה שלו משליחים שמתרוצצים ברחבי העיר ופוגשים מאות אנשים ביום.

רוצים לקבל זווית ייחודית על סין?

אבל הדובדבן שבקצפת התזמון של הנגיף הוא כמובן ראש השנה הסיני שחל שלושה וחצי שבועות אחרי תחילת השנה, אבל החופשה לקראתו מתחילה כשבוע קודם (ואפילו מוקדם יותר עבור תלמידים וסטודנטים). במהלך החג הזה מתבצעת ההגירה האנושית הגדולה ביותר ומאות מיליוני אנשים נוסעים מאות ואלפי קילומטרים בחזרה לביתם כדי לחגוג עם המשפחה, וחלקם אף יוצאים לחופשה בסין או בחו"ל מאוחר יותר. תוסיפו לכך את העובדה שלוירוס יש תקופה דגירה של עד שבועיים במהלכה הוא כבר מדבק, את העובדה שמדובר בשיא החורף ואנשים לא מתרגשים מכל מיני שיעולים והתעטשויות, את הפשע הנורא שהממשלה הסינית נמנעה מלהזהיר את התושבים, ומה שקיבלנו זה פרק זמן של שלושה שבועות בהן הוירוס היה חופשי להשתולל ולהתפזר באחת הערים הכי עמוסות בסין באחת התקופות הכי פעלתניות בשנה, בדיוק לפני שחמישה מיליון מן אנשים המתגוררים בה מתפזרים בכל רחבי סין ואף בעולם. אם זה לא ה-Jackpot של התזמונים אז אני לא יודע מה כן.

תרבות האוכל הסינית

בסרטון בתחילת הפוסט הזכירו את העובדה שהממשלה המקומית ארגנה סעודה המונית לרגל השנה החדשה בה נכחו למעלה מ-40,000 איש במרחק של קילומטרים ספורים מהיכן שהוירוס התפרץ. לארגן אירוע שכזה במצב הזה הוא מחדל חמור בכל מדינה, אבל בסין זה חמור שבעתיים, וזאת בגלל תרבות האכילה של הסינים.

כבר דיברנו קצת בעבר כאן על ההבדלים בין תרבות קולקטיבית ותרבות אינדיבידואלית בהקשרים של תיירות, אבל ההבדלים האלו באים לידי ביטוי גם בפן יומיומי הרבה יותר – אוכל ומסעדות. בעולם המערבי חוויית האכילה במסעדה היא אינדיבידואלית, האכילה היא בקבוצות קטנות יחסית, כל אחד מזמין את המנה שלו, מתעסק עם הצלחת שלו ולבסוף בדרך כלל גם משלם רק על מה שהוא אכל.

בסין לעומת זאת, המצב שונה לחלוטין והרבה יותר מסביר פנים לחיידק. זה מתחיל בזה שהשולחנות הטיפוסיים במסעדות סיניות הם עגולים וכל הסועדים יושבים עם הפנים למרכז ולעבר שאר הסועדים. במרכז השולחן ישנה פלטה מסתובבת עליה מניחים את כל המנות, כאשר כל מנה עוברת בין כל הסועדים והם לוקחים ממנה באמצעות מקלות האכילה האישיים שלהם. בנוסף הכלל 'אין משיחין בשעת הסעודה' ממש לא תקף בסין, ונהוג לדבר, לצחוק ולנהל שיחות בקולי קולות עם אלו שיושבים בצד השני של השולחן מעל כל המנות. ואם זה לא מספיק, אז בסעודות רשמיות הפרוטוקול מחייב את המשתתפים לעבור בין כל השולחנות ולהרים לפחות כוסית אחת עם שאר הסועדים, לרוב בעוצמה כזו שהמשקאות מתיזים ומטפטפים על הידיים של כולם. אני לא יודע מה השרידות של הנגיף באלכוהול אבל אין ספק שכל הסיטואציה ממש אינה מסייעת למצב.

רכבות

כבר ראינו שהעיר ווּחָאן מרכזת נתח נכבד מתעבורת הרכבות של סין. אבל מעבר לכך, חשוב מאוד לזכור שעקב גודלה של סין הנסיעה ברכבות במדינה היא חוויה שונה לחלוטין ממה שיש לנו כאן בארץ. קודם כל בכל תחנת רכבת גדולה בסין יש כ-20 אולמות המתנה עמוסים במאות אנשים הממתינים לרדת לרציפים. הנסיעה עצמה אורכת לעיתים מעל שלושים שעות ועל כן הרכבת מציעה לא רק קרונות ישיבה ועמידה צפופים אלא גם קרונות שינה קשה (שישה אנשים בתא, כ-20 תאים בקרון) או שינה רכה (ארבעה אנשים בתא, כ-10 תאים בקרון). זה אומר שיש כמה עשרות אנשים שחולקים חללים משותפים קטנים בתוך קרון מסוגר ובו תא שירותים אחד ושלושה כיורים בממוצע. גרוע מכך, נוסעים רבים יורדים בתחנות ביניים ומחליפים רכבת, ונוסעים אחרים תופסים את מקומם בקרון מבלי שהחליפו להם מצעים. רכבת היא אמצעי התחבורה הנפוץ והמשתלם ביותר בסין ומהווה את העדיפות הראשונה של מרבית האנשים שחוזרים הביתה לרגל החג.

תשתית הרכבות של סין מאוד מפותחת וזה דבר שהממשלה מאוד מתגאה בו ובצדק, אבל הפעם זה שיחק לרעתה.

הירידה בזיהום האוויר

הישג נוסף של הממשלה הסינית ששיחק לרעתה הוא השיפור בזיהום האוויר. בתור מישהו ששהה בבייג'ינג יותר  מעשור במצטבר (ואין לי שום סיבה לא להניח שזה גם המצב בערים נוספות בסין), אני יכול להעיד בגוף ראשון שרמת זיהום האוויר פחתה פלאים. למעשה אני יכול לספור על יד אחד את הימים שבהם ממש נאלצתי לחבוש מסכה בשנה האחרונה.

זיהום בציור ילדים

אם הוירוס היה מתפרץ כמה שנים קודם, בהחלט ייתכן שמספר ההדבקות היה נמוך יותר משום שמספר רב יותר של אנשים הסתובב עם מסכה כברירת מחדל.

אוכלוסייה מבוגרת והיגיינה

תחום נוסף שהשתפר מאוד בסין בשנים האחרונות הוא המודעות להיגיינה אישית, בייחוד באזורים עירוניים ובקרב אוכלוסייה הצעירה. אבל באזורים כפריים ובקרב האוכלוסייה המבוגרת יותר, המצב עדיין בעייתי. לא נדיר לראות קשישים סינים יורקים באמצע הרחוב או משתעלים מבלי לכסות את הפה וזה נובע לא רק מחוסר מודעות אלא מחינוך לפי קווי הרפואה הסינית הגורסת שצריך להרחיק את הצ'י השלילי והמלוכלך מן הגוף ללא דיחוי ומבלי לבחול באמצעים.

עוד גורם ששיחק לרעת האוכלוסייה המבוגרת של סין והגביר את שיעור ההידבקות שלה הוא העובדה שבמקומות רבים נהוג בערבים לארגן לקשישים פעילות רחוב קבוצתיות כגון נגינה, שירה וריקוד.


ממלא מקום שגריר סין יצא באמירה מאוד אומללה השבוע והשווה את סגירת הדלתות בפני מבקרים סינים למה שעשו ליהודים בתקופת השואה. מאז הוא כבר הספיק להתנצל, אבל עדיין מדובר בצביעות מדרגה ראשונה. לא משום שההשוואה אינה במקומה, אלא בעיקר מפני שהוא מייצג מדינה שכולאת אנשים במחנות משום דתם ומוצאם.

תגובה סינית הרבה יותר מוצלחת בה נתקלתי השבוע היא הפוסט הבא שמסתובב ברשתות החברתיות בסין:

מכיוון שבסינית ניתן בקלות להשמיט את נושא המשפט ועדיין לשמור על תקינותו, קצת לא ברור מי הדובר והאם הוא רואה את עצמו כשייך לסין. היא כתובה בסימניות מסורתיות וזה מצביע על כך שמקורה דווקא מחוץ למדינה. לכן נמנעתי גם אני מלכלול את מבצע הפעולה בתרגום ומה שכתוב שם אומר פחות או יותר כך:

  • האויגורים הוכרחו לאכול בשר חזיר והתוצאה היא שבכל סין אין בשר חזיר למאכל.
  • האנשים בהונג-קונג לא הורשו לעטות כיסויי פנים וכעת בכל סין צריך לכסות את הפנים.
  • נעשה שימוש בכוח התיירות הסינית לאיים על מדינות העולם, ועכשיו מדינות העולם מונעות את כניסתך.

#סמכו_על_העונש_שיגיע_מהר


בינתיים אני בארץ עד שהאוניברסיטה תודיע לי שאפשר לחזור. בפוסט הבא אסכם את הסמסטר האחרון ואספר קצת על התוכניות לסמסטר הבא. אם אתם עדיין לא מנויים לבלוג אתם מוזמנים להירשם כאן:

רוצה לקבל מייל כשיוצא פוסט חדש?

תהיו בריאים!

תמונת השער: סעודה בסגנון סיני במלזיה (להמחשה בלבד)

ספורט לפנים – או איך אומרים מטקות בסינית

אם יש משהו שמוכיח את עצמו פעם אחר פעם בסין, הרי שזה העובדה שיקרו לכם כאן דברים מעניינים או שיצנחו לחיקכם הזדמנויות בלתי שגרתיות, רק משום שאתם זרים. במהלך החיים בבייג'ינג הפנים המ.ערביות סידרו לי קריירה מוזיקלית קצרה וקריירת משחק עוד יותר קצרה שאפילו כללה תפקיד קטן בגרסה הסינית של Iron Man 3.

בשבוע שעבר מצאתי את עצמי לוקח חופשה קצרה מהקור של בייג'ינג, ונוסע לעיר שְׂיָא-מֶן השמשית כדי להעביר מצגת קצרה על ספורט בישראל במסגרת תערוכה וכינוס של האגודה הבינלאומית לספורט פנאי. כל זה לא היה קורה אלמלא פגישה מקרית אצל הספר עם פרופסור באקדמיה לספורט בבייג'ינג, שם עשיתי סמסטר טאי-צ'י לפני כמה שנים. הוא שמע אותי מקשקש קצת בסינית והחליט שזו סיבה מספיק טובה לבקש את הפרטים שלי. אני כרגיל קצת היססתי אבל מכיוון שהוא עשה רושם של אדם נחמד (מורים לספורט אוטומטית מקבלים כמה נקודות בונוס אצלי) חרגתי ממנהגי והוספתי אותו בוויצ'אט.

לא ממש עמדתי איתו בקשר בשנתיים האחרונות, למעט ביקור אחד אצלו במשרד. לכן הופתעתי שלפני חודשיים בערך הוא שאל אם הלו"ז שלי מאפשר נסיעה לשיא-מן לשלושה ימים לביקור בתערוכה שהם מארגנים על ספורט ופנאי. "אנחנו נדאג להכול, אתה רק צריך לבוא" הוא אמר לי. בנוסף הוא שאל אם אוכל להכין מצגת קצרה על הספורט בישראל, אבל אמר שההזמנה תישאר בתוקף גם אם לא אכין שום דבר.

מה אגיד לכם? לא היה צריך יותר מזה כדי לשכנע אותי. את המצגת החלטתי בכל זאת להכין, גם כאות תודה על ההזמנה וגם כי מדובר בהזדמנות לתרגל את הסינית שלי ולהרחיב את אוצר המילים, שזה משהו שכבר לא יוצא לי ממש לעשות ביומיום. מלבד זאת, עם קצת שינויים ועריכה היא תוכל לשמש אותי גם בהוראת עברית עבור התלמידים שלי.

ההזמנה הרשמית לא כללה יותר מדי פרטים ולא היה ממש מושג לקראת מה אני הולך. שיערתי שמדובר באירוע אזוטרי, ושמקסימום אני ארצה בחדר מול כמה סינים מנומנמים שהבוס שלהם כנראה הכריח אותם להגיע. מבחינת הגדרת התפקיד שלי, הנחתי שאני שם פחות בגלל החשיבות של ישראל בזירת תרבות ספורט הפנאי העולמית, ויותר על מנת שלאירוע כולו תהיה ארומה בינלאומית יותר. לזכותי ייאמר שלמרות שהייתי בכיוון הנכון מבחינת התחושות שלי, עדיין הייתי רחוק מבחינת קנה המידה של האירוע והגדרת התפקיד שיועד לי.

כמה טעיתי? קודם כל הגעתי עצמאית למלון ורק אחר כך התברר לי שנשלח רכב לשדה לאסוף אותי ועוד מספר אנשים שהגיעו באותה טיסה יחד איתי. כך גיליתי שאני לא הזר היחיד שגויס לאירוע, אם כי כן הייתי הזר היחיד שאין לו זיקה מקצועית לספורט. כך פגשתי את יורגן – שוער בדימוס מבלגיה שהיום מאמן ומעביר הרצאות על ספורט בסין, אלכס – מאמן כדורגל מקרואטיה שאימן מספר שנים בסין, חוזה – מאמן כושר אוסטרלי שמקדם חברה לפיתוח גוף בשנגחאי, סוּמְבָּל – סטודנטית מפקיסטן שעושה דוקטורט באקדמיה לספורט, ודִינִירָה – בחור צעיר מסרילנקה שעושה תואר שני גם הוא באותו מוסד. בשכבה הבכירה יותר של המוזמנים היו ד"ר קימברלי שִימֶל – פרופסור לסוציולוגיה של הספורט מאוניברסיטת קנט סטייט באוהיו, ד"ר דרק קייסי שאני לא סגור על ההגדרה המקצועית שלו אבל יודע לספר שהוא מכהן בוועד האולימפי הבריטי, פרופסור נטליה מלניקובה – נשיאת האקדמיה האולימפית הרוסית, פרינס מְבָּסוּיֶלִיה – מנכ"ל המשרד הממשלתי לתרבות ובידור של זימבבואה, וארמנדו סולדאיני – יו"ר הועדה העירונית לתערוכות של רומא. גם מבין המוזמנים הסינים היה ניתן למצוא פקידי ממשל בכירים כגון סגני מושלי מחוז, יו"ר מחלקות ספורט, עיתונאים, פרופסורים ועוד.

תמונה קבוצתית של מועצת המנהלים

חלק מהמוזמנים השתתפו באירוע בשנה שעברה וידעו פחות או יותר במה מדובר. אבל לא מעטים היו איתי באותה סירה וזיהינו אחד את השני לפי המבטים המשתאים. מבין כולם הקרח ביני ובין קימברלי נשבר הכי מהר, בעיקר הודות לעובדה שבישראל צורכים המון טלוויזיה אמריקאית. כשהתחלנו לדבר בארוחת הצהריים היא הציגה את עצמה בפניי וציינה שהיא מקליבלנד. כשהנהנתי בהסכמה היא שאלה אם שמעתי על העיר בגלל לברון ג'יימס וה-NBA. "גם" אמרתי לה "אבל בעיקר בגלל המופע של דרו קארי". "מה?! אני לא מאמינה שראית את התוכנית הזו" היא אמרה בהפתעה. משם עברנו לדבר על סיינפלד ותרגיע, ו-yada yada yada – הפכנו להיות החברים הכי טובים לשלושת ימי התערוכה.

אבל גם למי שנכח בתערוכה בשנה וגם למי שלא, ציפתה הפתעה רצינית בישיבת הפתיחה של התערוכה. מארגני האירוע החלו להסביר על הגוף שהם הקימו שנקרא WLSA (קיצור של World Leisure Sport Association) וסיפרו מה הם עשו בשלוש השנים מאז שהוקם, כאשר לפתע נקראו לבמה הבכירים מבין המוזמנים כדי לקבל את התואר סגני יו"ר ולשאת נאום קצר. זה היה מאוד ברור שהם לחלוטין לא ציפו לכך וכשקימברלי חזרה למקום מייד אמרתי לה Congratulations בנימה שהבהירה שכל העסק הזה קצת הזוי לדעתי. היא השיבה ב-Thank you שאישר שהתחושה הדדית. בעודי מחמיא לה על הנאום המאולתר, פתאום היה תורי להיתפס מופתע באור הזרקורים כאשר התברר שכל שאר המוזמנים ואני ביניהם מוננו להיות Managing Directors וגם התבקשנו לומר כמה מילים. עכשיו היה תורי לקבל את ה-Congratulations המלווה בקריצה.

אני לא אלאה אתכם בכל הפרטים והחוויות משלושת ימי התערוכה. אלו היו ימים עמוסים בטקסים ומופעים, במצגות ובפאנלים שהתקיימו בחדרי דיונים (מלאים למחצה) שלא היו מביישים קונגרס של מדינה קטנה, בארוחות ובמפגשים חצי עסקיים אך מלאי גינונים שרק הזכירו לי כמה אני מבסוט מהנישה שלי כמורה, וכמה אני לא מתחבר לעולם ה-Business Development. מי שרוצה להתרשם הנה גלריית תמונות קצרה.

אני חייב לציין שהייתי מאוד גאה במצגת שהכנתי. מלבד העובדה שהיא הייתה כולה בסינית (העברתי אותה באנגלית עקב הקהל המגוון) היא כללה גם תובנה פרטית מעניינת ואפילו קצת יחסי ציבור חיוביים לישראל. שלושת השקפים הראשונים היו הצגה כללית של ישראל, ניהול הספורט בישראל והישגים בולטים בזירה הבינלאומית.

בשקף הרביעי הצגתי את האתגרים העיקריים בפיתוח תרבות הספורט בישראל והסעיף הראשון שלו מדבר על הבעיה השורשית בתרבות היהודית המסורתית.

מה שכתבתי שם זה שהתרבות היהודית המסורתית מקדישה חשיבות רבה לחינוך אבל מזלזלת בספורט. בסינית זה נשמע קצת יותר טוב כי חינוך זה 教育 (הגייה – jiào yù) וספורט זה 体育 (הגייה – tǐ yù) והמילים לא רק מתחרזות אלא גם ממחישות את המהות של שני המושגים. בתרגום מילולי יותר המשפט הזה בעברית יהיה משהו כמו "התרבות היהודית המסורתית מכבידה ראש בחינוך לימודי ומקלה ראש בחינוך גופני". החינוך היהודי זוכה להערכה רבה בסין ומן הסתם בצדק, אבל כשזה מגיע לספורט אין ספק שיש לנו עוד מה ללמוד. הרי מלבד פילוסופיה, התרבות האירופאית הקלאסית של יוון ורומא מקדישה חשיבות רבה גם לגוף ולממד הפיזי, ואילו התרבות יהודית מתמקדת בעיקר בספרים, בלימודים, ברוחניות ובמטא-פיזי. זה בהחלט מסביר למה יש לנו כל כך הרבה זוכי פרס נובל במגזר, אבל רק תשע מדליות אולימפיות, ואילו לקרואטיה, מדינה של ארבעה מיליון תושבים שקיימת רשמית רק משנת 1991 יש כבר שלושים.

השקף האחרון הציג קצת מהמאפיינים הייחודיים של תרבות הספורט בישראל וכלל הסברים קצרים על המכביה, כושר קרבי, מטקות וקרב מגע.

אין תרגום רשמי למטקות בסינית אז לאחר התייעצות עם חברים ישראלים דוברי סינית ועם המורה לעברית כאן באוניברסיטה החלטתי ללכת עם השם 沙滩无网球 – טניס ללא רשת (无网球) שמשחקים בחוף הים (沙滩).

אגב, עכשיו כשאני בחבר המנהלים של האגודה הבינלאומית לספורט הפנאי, אם למישהו יש פרויקט מעניין בתחום, החל מחוגים ופעילויות ועד לביגוד או ציוד בתחום, אתם מוזמנים ליצור קשר כאן ואם זה יהיה רלוונטי אז אולי נוכל לקדם אותו יחד.


עוד כמה דברים קטנים

רצח רבין

החודש דיברנו בכיתה על רצח רבין וניתן היה לראות בבירור שהתלמידים לא כל כך ידעו איך לאכול את העובדה שדיברתי בפתיחות מלאה על טרגדיה פוליטית ופצע פתוח בחברה הישראלית. מה שכן ירד להם באופן חלק יותר במורד הגרון זה החלק בו דיברנו על הסכנה שבאלימות:

ניצלתי גם את ההזדמנות לעשות חזרה קטנה על כל מיני דברים שהזכרנו לגבי החברה הישראלית במהלך הלימודים, וציינתי בפניהם שלרצח הזה יש הרבה שכבות. אמרתי שכמובן שהשכבה הבולטת ביותר היא השכבה הפוליטית והמתח שבין ימין ושמאל, אבל שאלתי אילו עוד שכבות ניתן למצוא כאן. אני לא אספר כאן מה היה הניחוש הראשון שלהם, אבל בסוף הגענו להיכן שכיוונתי שזה הרובד הדתי והרובד העדתי שקיימים בחברה הישראלית.

סתיו ושלכת

הסתיו היכה באוניברסיטה בעוצמה בשבועיים האחרונים והעליתי קצת מהמראות לחשבון האינסטגרם שלי (מוזמנים לעקוב):

View this post on Instagram

Winter is coming

A post shared by RanE (@thehebrewmonk) on

כבר למדנו וכיסינו את עונות השנה, אבל את המילה 'שלכת' (שבעיניי היא אחת היפות שיש לשפה העברית להציע) חלקם הגדול כבר הספיק לשכוח. אז הזכרתי להם אותה וכרכתי אליה את הפועל 'להשליך' שהוא הרבה יותר שימושי עבורם. בשנה הבאה אזכיר להם שוב את שתי המילים כשנדבר על מנהג התשליך של יום כיפור.

ביקורת לפנים

השבוע למדנו קצת סלנג של חיווי דעה והעברת ביקורת חיובית או שלילית. כמובן שהביטויים 'סוף הדרך' ו-'חבל על הזמן' בלבלו אותם כי הם נשמעים כמו משהו שלילי. אבל יותר בלבל אותם ההבדל בין 'לפָּנִים' ובין 'על הפנים'. למשל סרט לפנים לעומת סרט על הפנים. אז אולי לנו אין טונים, אבל גם לעברית יש את התסבוכות שלה.

כאן גם באו לידי ביטוי פערי הדורות כי הדוגמה הכי עדכנית לסרט לפנים שאני יכולתי למצוא הייתה המטריקס, והם עוד לא נולדו כשהוא יצא. אז ביקשתי מהם דוגמה לסרט לפנים ולהפתעתי (הנעימה) קיבלתי את 'הג'וקר' שאמנם לא הופץ רשמית בסין אבל הם טרחו להוריד ולצפות. אני עדיין לא ראיתי אותו לצערי.

שוברים שורות

בדרך חזרה משיא-מן ישב לידי במטוס פרופסור לכימיה מהאוניברסיטה לכרייה של בייג'ינג. קשקשנו קצת על הסדרה Breaking Bad ושאלתי אותו עד כמה היא מדייקת מבחינה מדעית והוא ענה שמאוד. כמו כן הוא ציין שבשנים האחרונות מאז הסדרה (לכאורה) גם הפיקוח עליהם התהדק. פעם היה אפשר להוציא חומרים מהמעבדה בלי שום בעיה אבל היום הכול נרשם ומתועד. הוא שאל אותי מה בדיוק ההבדל בין היהדות, הנצרות והאסלאם, ומה פשר כל הבלגן במזרח התיכון. אז נתתי לו את הסקירה הכרונולוגית הרגילה, ואמרתי שהרקע לכל הסכסוכים האלו מורכב ולא מונע משיקולים דתיים בלבד, אבל לא ניתן להתעלם מהבדל אחד מהותי בין היהדות ובין הנצרות והאסלאם והוא היעדר המסיונריות של היהדות והעובדה שהיא לא מנסה לכפות את עצמה על עמים אחרים אלא להיפך. לצערי ההסבר הזה קצת דפק את האויגורים בשינג'יאנג כי הוא ציין שעכשיו הוא מבין יותר למה ממשלת סין עושה את מה שהיא עושה במחוז. ניסיתי לומר שהאויגורים הם מוסלמים מאוד לייט, בייחוד בהיבט הזה אבל זה לא שינה לו יותר מדי.

תרגום? לא תודה

מדי פעם זורמות אליי כל מיני הצעות לעבודות תרגום סינית-עברית. עד לאחרונה הייתי מסרב אליהן בעיקר מתוך כבוד למקצוע המתורגמנות ורמת הסינית הנדרשת כדי לבצע תרגומים בעל פה, או משיקולים של לו"ז והעובדה שאני כבר טובע בפרויקט תרגום מטעם האוניברסיטה שלא משתלם לי בעליל.

לאחרונה אני מוצא את עצמי מסרב לעבודות משיקולים טכניים ומצפוניים. לא מזמן התגלגלו אליי שתי הצעות לעבודות תרגום עבור חברות טכנולוגיה סיניות. אחת של טקסט שיווקי, והשנייה של בדיקות זיהוי שפה עבור מערכת AI. שני הגורמים שפנו אליי קיבלו את אותה תשובה לקונית והיא שחסימות הרשת בסין והיעדר הגישה למילונים ומשאבי שפה נוספים בסין מונעות ממני לספק שירותי תרגום מקצועיים, ובנוסף איני מעוניין לתרום מן הידע והניסיון שלי לחברות טכנולוגיה סיניות מאותה סיבה בדיוק.

אני יודע שזה לא ישנה שום דבר במערכת עצמה, אבל לפחות מי שקיבל ממני את התשובה קיבל גם קצת חומר למחשבה.

שלום שנה א'

זהו. תמה ונשלמה לה שנת הלימודים הראשונה של מחזור עברית שנת 2022 באוניברסיטה לשפות זרות של בייג'ינג. זה הגיע קצת מוקדם מהצפוי מבחינתי, לא רק בגלל שהזמן טס, אלא גם כי השנה התלמידים יוצאים להשתתף במעין טירונות לייט שכל סטודנט סיני חייב לעבור במסגרת שנת הלימודים הראשונה באוניברסיטה. הם עולים על מדים ואפילו גרים בבסיס צבאי במשך שבועיים, אבל למיטב הבנתי אין אימונים בנשק, אלא בעיקר מסדרים, כושר ואולי גם קצת שיעורים בהגנה עצמית.

במהלך השנה שחלפה כתבתי כאן הרבה פחות ממה שתכננתי לכתוב. זה נבע משילוב של כמה גורמים וברשומה הזו אנסה גם להשלים קצת פערים, וגם להסביר גם למה זה קרה. סך הכול זה די מתחבר. השתדלתי לא לחפור אבל עדיין יצא קצת ארוך. קחו את הזמן כי מי יודע מתי יהיה הפוסט הבא.

התענוג שבללמד שפת אם

הדבר שהכי בער לי לכתוב עליו זה איזה תענוג זה ללמד את שפת האם שלך. לאורך מרבית שנות לימודי בסין חלטרתי בעיקר כמורה לאנגלית, ובחלק מבתי ספר אף דרשו שאציג את עצמי להורים כדובר שפת-אם (הם רצו שאומר שאני קנדי, אני העדפתי לומר שאני מארה"ב כי זה דבר שהרבה יותר קל לי לזייף, מן הסתם פחות בגלל השפה ויותר מבחינת ידע תרבותי). שלא תבינו אותי לא נכון, האנגלית שלי מצוינת (הרבה יותר טובה מן הסינית שלי למרות שכף רגלי מעולם לא דרכה במדינה דוברת אנגלית), ואני מרגיש בנוח לנסח זאת כך למרות שיש לי דרישות מאוד מחמירות לגבי איך שאנשים מגדירים את הרמה שלהם בשפה מסוימת. אבל מכיוון שהיא עדיין לא שפת האם שלי תמיד הרגשתי חוסר נוחות מסוימת, הן מפני שבעיניי לשקר זה קארמה רעה, והן מפני שהסינים תמיד רוצים לדעת איך כותבים כל דבר ולצערי האיות שלי לא חזק כמו כישורי השיחה שלי (המוח העברי שלי פשוט לא מסוגל לזכור vowels, לא משנה כמה אני מנסה). לכן תמיד מצאתי את עצמי בעמדת התגוננות, בין אם זה עם הורים של תלמידים שלפעמים למדו שנים על גבי שנים בחו"ל ורצו לנהל שיחה על ארה"ב, ובין אם זה מכיוון שידעתי שאם אשתמש מילה ארוכה וכבדה יש סיכוי סביר שישאלו אותי איך מאייתים אותה ואז אתחיל לגמגם.

אבל עכשיו כשאני מורה לעברית כל השטויות האלו פשוט עפו דרך החלון. קודם העברית זו השפה בה המוח שלי עובד וכל מילה שאני זקוק לה פשוט נמצאת שם ואני לא צריך לשלוף אותה מהזיכרון או לוודא שאני משתמש בה נכונה. דבר שני, קריירת "הריגול" הסתיימה ואני לא צריך לחשוש שסיפור הכיסוי שלי יתגלה והזהות האמיתית שלי תיחשף ברבים. הכול גלוי ומעל השולחן והקארמה שלי יכולה לישון בשקט. אבל הדבר החשוב מכל הוא שאני מרגיש בנוח לומר שאני לא יודע. למשל כששואלים אותי כיצד מנקדים מילה מסוימת או מתי אומרים "בוחר ב" ומתי אומרים "בוחר את" אני פשוט אומר שאני לא סגור על זה ללא שום נקיפות מצפון. הרי אני יודע שאני נמצא בחברה טובה ושרק אנשים שזה המקצוע שלהם יודעים את כל כללי הניקוד על בוריים. יהיה מי שיבוא ויטען שכמורה לעברית זה המקצוע שלי לדעת את הדברים האלו, ואף אני אסכים ואומר שיש בכך קצת מן האמת (בדיוק בגלל זה רעננתי את הידע שלי בחוקי הניקוד בעברית) אבל בעיניי להתעכב ולהתעמק בניקוד או לנסות להסביר לעומק מה ההבדל בין "בוחר ב" ומה ההבדל בין "בוחר את" ייחשב לעוול עבור התלמידים שלי, בייחוד כשהזמן שלי איתם הוא כל כך מועט ויקר. עדיף להתמקד בדברים אחרים וזה בדיוק מה שעשיתי במהלך השנה.

עברית בגישה סינית

הגדרתי לעצמי שתי מטרות עיקריות עבור השנה הראשונה של הלימודים. המטרה הראשונה הייתה הקניית הגייה נכונה, והמטרה השנייה הקניית הבנה בסיסית בבניינים ובשורשים, כלומר האופן בו יוצרים מילים בשפה העברית, תוך פיתוח מודעות להבחנה התמידית שעורכים בין זכר נקבה יחיד ורבים ובין שלושת זמני הפועל שקיימת בעברית אך לא בסינית. ניגשתי למלאכה באופן שהוא לא כל כך שונה מהשיטה בה אני מלמד סינית. הרי גם בהוראת סינית הקניית הגייה נכונה היא האתגר הגדול ביותר ולכן בשיעורים הראשונים אני מתמקד באוצר מילים בסיסי וקצר ומילים חד-הברתיות, ורק אח"כ עובר לצירופים מורכבים. היופי הוא שגם בעברית המילים הבסיסיות והראשוניות של השפה הן חד-הברתיות (מקבץ קצר להדגמה: כן, לא, פה, שם, חם, קר, אש, אור, צל, הר, עץ, ים, יד, פה, חי, מת, זז ועוד), ובנוסף אפשר להדגים גם קצת היגיון "סיני" כמו הזיקה בין הר והריון, דם ואדום, ים ומים ועוד. ניסיתי להקביל את התהליך למה שעובר על המוח של ילדים שרוכשים שפה, בה השלב הראשון הוא בעיקר רכישה וספיגה פסיבית של המון מידע. כך למשל לא נמנעתי להשתמש בפעלים בעבר או בעתיד למרות שהספר שלנו מגיע אליהם רק בשלב מאוד מאוחר. במקום זאת הסברתי להם את ההיגיון הבסיסי של מוספיות העבר ותחיליות העתיד ואמרתי להם שאני לא מצפה מהם להשתמש בהם בעצמם, אבל כן ביקשתי מהם לשים לב מתי אני משתמש בהם ולהבין פחות או יותר במה מדובר, ומדי פעם רעננתי והדגשתי את הצלילים והזיקה שלהם לשמות הגוף. עכשיו משסיימנו עם האותיות והמילים שהן היחידות הבסיסיות של השפה, בשנה הבאה אני מתכוון להעביר את הדגש לתחביר ולדקדוק, ולדרוש מהם ליישם את הידע שספגו בצורה הרבה יותר אקטיבית.

פניית פרסה פונטית

הקניית הגייה נכונה הייתה מאתגרת מאוד והיה מעניין מאוד לראות את אותן טעויות שאני רגיל לראות אצל ישראלים שלומדים סינית, אבל בכיוון השני אצל סינים שמנסים להגות עברית. למרות שעשינו התקדמות גדולה השנה (כולם כבר מצליחים להגות את האות רי"ש ממנה הם כה חששו), עדיין מספר לא מבוטל של התלמידים לא נמצאים היכן שאני רוצה שהם יהיו. הדבר נכון במיוחד לגבי האותיות ז (שכבר הזכרתי הבעייתיות שלה) והאותיות ב', ג' ו-ד' שהמקבילות שלהן ב-Pinyin מייצגות עיצורים בלתי-קוליים. האותיות ה' ו-ח' גם הן בעיתיות כי האות H ב-Pinyin מייצגת צליל שנמצא בדיוק ביניהן והיא מושכת אותם להגות ה' שמאוד דומה ל-ח' ו-ח' שמאוד דומה ל-ה'.

היין ויאנג של הדקדוק

עוד דבר משעשע מעט עבורי ומתסכל במיוחד עבורם היה חוסר האונים שבהבחנה השרירותית שהעברית עושה בין זכר ונקבה. בקטע הזה יש משהו מאוד הפוך בין השפות והתרבויות שלנו. השפה העברית מחלקת כל דבר לזכר ולנקבה, בעוד שבתפיסה שלנו כלפי הטבע זה כמעט לא בא לידי ביטוי, ובקושי מתעסקים בשאלה מה עומד מאחורי ההבחנה הזו. ואילו בסינית לרוב המוחלט של המילים אין מין, אבל התרבות עצמה מחלקת את הטבע לשניים ומשייכת כל דבר לקטגוריה זכרית וקטגוריה נקבית או בשמן הנפוץ יותר – יִין ויָאנְג. כך למשל מבחינתנו השמש היא מילה בנקבה אבל עבור הסינים היא מייצגת את תמצית האנרגיה הזכרית הקשה והנוקבת (שמש בסינית זה 太阳 או tài yáng – היאנג הכי גדול ובתוך הסימנית 阳 מופיעה השמש – 日). הירח שעבורנו הוא מילה בזכר מייצג עבורם דווקא את האנרגיה הנשית, הרכה והמסוככת. בקיצור אם אתם לומדים סינית והטונים מתסכלים אתכם, נסו להיכנס לראש של הסיני שלומד עברית ושובר את הראש מדוע המילה 'לילה' שמסתיימת ב-אָה היא זכר אך צורת הריבוי שלה היא עדיין בנקבה, ומדוע המילה 'עוֹנָה' היא גם she replies וגם season. תאמינו לי שזה ינחם אתכם.

לכתוב מהתחלה את 'עברית מן ההתחלה'

ספר הלימוד העיקרי שלנו הוא 'עברית מן ההתחלה' ואני ממש לא משתגע עליו. קודם כל הוא מיועד לתלמידים שפת אימם היא שפה אירופאית. לכן הוא לא מתעכב על הגייה ומשלב בכוח מילים לועזיות גם אם זה ממש מאולץ. כך למשל הדמויות בספר מספרות שהן לומדות "קומוניקציה" ואוהבות "אירוביקה", ושהצבע שחור מסמל משהו "בלתי לגאלי". לפעמים הבחירה נובעת גם מסגנון מיושן כמו למשל מרס במקום מרץ, דניה במקום דנמרק, או יש לו "שיערות קצרות" במקום שיער קצר. אין ספק שהספר דורש עדכון, במיוחד כשזה מגיע לסלנג כי מצאתי את עצמי מסביר מילים כמו חברמן, מרובע, להתפרפר משיעור אנגלית ועוד. הרגל שלצערי השתרש אצל כולם הוא לומר 'להית' כקיצור של להתראות וזה מעלה אצלי את החשש שבסוף כשהם יגיעו לארץ רק עודד מנשה, מיכל ינאי ודנה דבורין יבינו מה הם אומרים.

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

כמורה יש שני דברים שמתסכלים אותי במיוחד בספר. הראשון הוא שהוא עמוס באוצר מילים אבל אינו כולל דוגמאות מעבר למה שמופיע בקטעי הקריאה, לכן חלק ניכר מזמני מושקע בהכנת מצגות עם הסברים מעמיקים יותר בנוגע לדקדוק ומשפטי דוגמה שממחישים את המשמעות של המילה והשימוש בה באופן נרחב יותר. הדבר השני שמתסכל אותי הוא הפיזור שלו מבחינה נושאית. לדוגמה בפרק אחד לומדים את המילה 'מזג האוויר' אבל לא לומדים לדבר על מזג האוויר, עונות השנה מפוזרות בין מספר פרקים, והמילה 'מחנה' נלמדת הרבה לפני המילה 'תחנה' למרות שהשנייה הרבה יותר שימושית. אפרופו עונות השנה, הסמסטר הזה בחרתי ללמד אותם את השיר עונות של אביב גפן. הסברתי להם שהשיר מתאר את מערכת היחסים של ההורים של אביב גפן ועכשיו הם קצת לא מחבבים את יונתן גפן…

המירוץ למילון

מלבד הכנת המצגות ומערכי שיעור וחומרי לימוד, הוצנח עליי פרויקט נוסף בחזית האקדמית והוא תרגום החלק הסיני-עברי במילון עברי-סיני סיני-עברי שההוצאה לאור של האוניברסיטה מתכננת להוציא. המילון עצמו כבר קיים במהדורה אנגלית-סינית ובמספר שפות נוספות, אבל מכיוון שלאחרונה האוניברסיטה הרחיבה את מאגר המורים הזרים ומציעה תארים בשפות שלא נלמדו כאן בעבר, בית ההוצאה קופץ על הנוכחות שלנו ועל כך שאנחנו מסונפים לאותה יחידת עבודה ו"מציע" לנו לקחת חלק בפרויקט. למען הגילוי הנאות אציין שהפרויקט הוא בשכר אבל למען הגילוי העוד יותר נאות אציין גם שמדובר בתעריף שגם אם היו מכפילים אותו עדיין לא הייתי מסכים לו בשום מצב אחר.

לעובדה כי מדובר בהוצאה לאור אוניברסיטאית ולא מסחרית יש גם יתרון והוא שהלו"ז של הפרויקט די גמיש. זה אומר שאני לא ממהר ויכול לקחת את הזמן, אבל האמת שגם עבודה מועטה של שעה-שעתיים ביום של תרגום מונחים ללא הקשר ושל משפטי דוגמה כלליים וחסרים שואבת המון כוחות. אני משתדל לעשות את זה בבקרים כשמאגרי האנרגיה שלי מלאים, אחרת זה פשוט לא קורה. הדברים המאוחרים יותר בלו"ז שלי כמו בניית מערכי שיעור הם דברים שחייבים להתבצע עד זמן מאוד מסוים אז גם כשאני עייף הם עדיין יוצאים לפועל.

האח הגדול

עוד עניין שמאוד מאט את העבודה שלי ומעיק על הכתיבה שלי כאן הוא החסימה של האינטרנט. אני חייב לציין שזה פשוט הלך והחמיר ככל שהשנה התקדמה לה ובשבועות האחרונים זה נעשה פשוט בלתי נסבל. אני מניח שזה היה קשור הן לאירועי הארבעה ביוני והן לכל מה שמתרחש בהונג קונג כרגע. פשוט אפשר להרגיש איך הטבעת מתהדקת בהדרגה ואיך ה-VPN שלי מפסיד שוב ושוב במשחקי החתול והעכבר עם ממשלת סין. מה שמתסכל במיוחד זה שעקב העובדה שאני לא יכול להתחבר לאף שרת רוב הזמן אני נאלץ לגלוש מכתובת IP סינית, וכך התחלתי לקבל פרסומות ל-VPN אליו אני מנוי כמעט בכל דף אינטרנט. באופן אירוני כך הבאנר שלהם נראה:

אקספרס וי.פי.אן

מבדיקות בסיסיות שערכתי עולה כי הרשת של האוניברסיטה מפוקחת ונחסמת באופן יותר הרמטי מאשר רשתות אחרות. בהתחלה חשבתי שזה חסימות כלליות עקב המתיחות של התקופה הנוכחית אבל פתאום כשגם אתרים בעברית גילו תסמינים של איטיות חריגה או אי-זמינות מוחלטת התחלתי לחשוד. הרי כל השנים האלו אתרים בעברית אפילו לא דגדגו את הרדאר של הצנזורה ויכולתי לגלוש בהם בלי שום בעיה (למעט אולי וויקיפדיה בעברית שלפעמים נפלה כנזק היקפי עקב חסימה של הדומיין הראשי), אבל עכשיו זה היה נראה כאילו לאח הגדול ממש מפריע שאני גולש באתרים האלה. אחרי כמה שניות נפל לי האסימון שכנראה לא ממש אכפת לו ממני והמאמץ מופנה כלפי זוג המורות הסיניות שעובדות איתי וגם כלפי התלמידים שלי שבעתיד יוכלו גם לקרוא ולהבין אותם. בין כל הקללות והעצבים לא יכולתי שלא לחוש גם קצת סיפוק שאני מקנה לתלמידים כוח מסוים מול המשטר המדכא הזה.

לפעמים אני תוהה איך נראים החיים של הברגים הקטנים במכונת הצנזורה של האח הגדול. אני מתאר לעצמי שזה מאוד דומה לעבודה ב-NSA בארה"ב או לשירות ב-8200 אצלנו. ברמה הבסיסית הם עושים בדיוק את אותו הדבר וזה ניטור ויירוט של מידע בעולם הסייבר, רק שבסין לוקחים את זה צעד אחד קדימה ובמקום להשקיף בשקט מן הצד חוסמים אתרים באופן אקטיבי. גוף שכזה חייב להתבסס גם הוא על אגף טכני מאוד חזק וכוח אדם איכותי שעובר מבחני סינון קפדניים. האם יש אימהות סיניות שלוחשות בגאווה שהבן או הבת שלהן, שתמיד היו מוכשרים במחשבים, התקבלו למנגנון הזה? ומה עובר בראש של אותם אנשים בזמן ישיבה או תדרוך הבוקר, למשל כשהממונה מעדכן שהיום מצב הכוננות גבוה במיוחד עקב התאריכים הרגישים והאירועים בהונג קונג ושצריך לשים לב לדבר כזה או אחר? האם גם להם יש רשימות מבוקשים ותמונות של אנשים תלויות עם נעצים על לוח שעם? האם אדוארד סנודן הבא יושב כרגע בבונקר עלום בסין, בוהה בצג ירקרק או בנורה אדומה מהבהבת ותוהה כמה זמן הוא יוכל להמשיך לעשות את זה? בין נפילת שרת וי.פי.אן אחת לשנייה נותר לי רק להחזיק אצבעות…

נופל וקם

לפני שבוע קיימנו את מבחן סוף השנה בעברית מדוברת וזה היה פשוט תענוג עבורי לראות את כל ההתקדמות שעשינו. השאלה המסכמת של המבחן הייתה לתאר ולספר על חבר/ה או בן/בת זוג אידיאליים, כשהמטרה היא לחבר בין כל המילים שלמדנו השנה ולהביע רעיונות מורכבים. את הציון הכי גבוה בשאלה הזו קיבל סער, שבין כל המשפטים היפים שלו התבלט המשפט "אני רוצה מישהי שעוזרת לי לקום כשאני נופל". תענוג כבר אמרתי?

אגב, לפני המבחן הזה קרה לי דבר מעניין. כתלמידים, האם סבלתם פעם מסיוטים בהם אתם מגיעים לבית הספר רק כדי לגלות שיש מבחן שכלל לא התכוננתם אליו? ובמהלך המבחן הזמן מתנהג פתאום באופן לא לינארי ולפתע אתם מוצאים את עצמכם שתי דקות לפני סוף המבחן כאשר רק סיימתם לכתוב את השם שלכם? אז בשבוע של המבחן חלמתי חלום דומה אבל מהזווית של המורה. המבחן בשפה מדוברת מתבצע אחד על אחד כאשר לכל תלמיד מוקצבות מספר דקות, ובחלום שלי ארגנתי את הזמן לא נכון ומצאתי את עצמי מגיע לסוף השיעור בלי שהספקתי לבחון את כולם, וזה אילץ אותי לגרור את הבחינה לתוך ארוחת הצהריים, דבר שהוא בגדר חציית קו אדום בסין. בקיצור, היה ממש לא נעים.

שיחות סיכום עם מתנות

שבוע אחרי מבחני סוף הסמסטר ערכנו גם שיחות סיכום אישיות עם התלמידים. זה לא משהו שנהוג לעשות בסין אבל הצעתי שנעשה זאת בכל זאת, ולו רק כדי להכניס קצת אווירה ותרבות ישראלית למחלקה הקטנה שלנו. ניכר היה שהתלמידים קצת חששו מכל העניין בהתחלה כי בסין שיחות במתכונת כזו מתקיימת רק למטרות שימוע או נזיפה. לכן כל שיחה שכזו נפתחה בבקשה להירגע ולדבר חופשי ובהבהרה שכך נהוג לעשות בישראל. לתוך הסיטואציה זלג גם פן מסוים של התרבות הסינית כאשר רוב התלמידות נצלו את המעמד כדי לתת לנו מתנות קטנות, בעיקר גלויות (ראו תמונת שער).


זהו, תיכף מתחילה חופשת הקיץ. את פרק הזמן שנותר אנצל בשביל להכין קצת תרגילים לחופש, הן עבור הסטודנטים שלי והן עבור קוראי סימנית אחת בשבוע. חוץ מזה מתוכננת גם גיחה לצפון מזרח סין להימלט קצת מהחום עד הטיסה לארץ. ביי בינתיים.

הערה

חלומות פח

היום למדנו את המילה חלום אז לימדתי גם את הצירוף 'חלומות פז'. לאחת התלמידות בכיתה קוראים פז אז כולם מכירים את המילה ויודעים שהמשמעות של היא זהב. זהב בסינית זה 黄金 או המתכת (金) הצהובה (黄, גם בעברית יש זיקה בין צהוב וזהוב). הבעיה היא שהסינים משתמשים בצבע צהוב כמו שאנחנו משתמשים בצבע כחול, כדי לתאר תכנים מיניים ופורנוגרפיה, אז הברכה התמימה הזו מיד הפכה להיות בדיחה מלוכלכת ושטופת זימה בעיניי התלמידים.

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

פעם הצרה הכי גדולה שלי היתה ללמד את המילה pig בשיעורי אנגלית בגני ילדים, כי בסינית אין כמעט שוואים נחים וזה ישר הפך בפיהם ל-pìgu או 屁股 שפירושו תחת, וכל הילדים היו מתחילים לצחקק בלי הפסקה. כל שכבת גיל והתחכום שלה…

עַל פְּתִיחַת חֲטִיפִים וַחֲטִיפַת פַּתָּחִים

בשבוע שעבר ציינו בכיתה את חג פורים. לכבוד המאורע התארגנתי מראש וניצלתי את הביקור בארץ כדי למלא את המזוודה שלי במיטב החטיפים והממתקים שיש לישראל להציע, והזמנתי את איציק ויעל מהרדיו הבינלאומי של סין להפיק עוד סרטון על הכיתה שלנו. התוצאה לפניכם:

כמה דברים לגבי הסרטון. קודם כל חשוב לי להגיד שהמשפט "טעים החרא הזה" לא הגיע ממני. זה לא שלא תכננתי ללמד אותם להגיד חרא בשלב מסוים, אלא שפשוט קצת מוקדם מדי לקללות לטעמי. עדיין לא אמרתי להם שהאות ז' היא אות לא תמימה, כי אנחנו עדיין מתרגלים המון את ההגייה שלה. בהשפעת שפת אימם סינים לא מצליחים להימנע מלהכניס לפני הצליל Z איזו D קטנה, ואם אני אגיד להם את המשמעות השנייה של השם שלה אז יותר כבר לא נוכל לתרגל אותה כמו שצריך ובלי הסחות דעת.

עם זאת, אני חייב גם ציין שלמילה 'חרא' עצמה יש גם ערך לימודי מאוד גבוה מבחינה פונטית. היא מתבססת על חי"ת ורי"ש שהן שתי אותיות שלומדי העברית הכי מתקשים איתן, אבל כמובן שיש עוד המון אופציות אחרות לתרגל את הצמד הזה. אני למשל בחרתי ללמד קטע קריאה בשם 'מה יש? אני חרש!' וגם התעכבתי במיוחד על ההגייה של מילים כמו פרח, חורף, חריף ועוד.

אם כבר דיברנו על זין וחרא, יש עוד משהו שאני חייב לשתף כאן. אחרי שהסרטון יצא עברתי על התגובות שהיו לו בפייסבוק וביוטיוב כדי לבחור תגובות שאותן אראה לתלמידים. עשיתי את זה גם כשיצא הסרטון הקודם וגיליתי שזה גם ממש כיף ומעניין את התלמידים וגם מהווה תרגול קריאה של עברית יומיומית עם הרבה סלנג (ושגיאות כתיב והקלדה). אז בין שלל התגובות המפרגנות נתקלתי גם בתגובה הבאה שפשוט נכתבה על ידי חרא של בנאדם:

purim_comment

אני לא יכול שלא לתהות מי האנשים שעומדים מאחורי תגובות כאלה. האם הם באמת חושבים שהם מצחיקים או שאולי הם בכלל לא מנסים להצחיק? מה גורם למישהו לכתוב תגובה כזו? ילדותיות? חוסר מודעות? אולי צורך ביחס ותשומת לב? כי אם כן אז עכשיו אני עובר לנושא הבא.

היה מאוד מעניין לראות את התגובות של הכיתה לחטיפים. רוב התלמידים למשל ציינו שלדעתם ביסלי יותר טעים מבמבה וזה קצת הפתיע אותי כי בסין מאוד אוהבים בוטנים. מה שפחות הפתיע אותי זה שכמעט כולם עפו על וופלים בטעם לימון הרבה יותר מאשר וופלים בטעם שוקולד. יש מערכון סטנד-אפ של יוסי גבני מתוך התוכנית 'מחוץ לחוק' שאני מאוד אוהב על ההבדלים בין אשכנזים ומזרחים בו הוא מתייחס גם לוופלים בטעם לימון.

המילים אשכנזים וספרדים כבר הופיעו בספר הלימוד שלנו, שמשום מה מתעקש לשבץ מילים טעונות או כבדות (כמו אנתרופוסופי למשל) עוד לפני שלמדנו להטות פעלים לצורות העבר והעתיד. שקלתי להראות להם את המערכון אבל לצערי הוא יעבור להם מעל הראש גם עקב רמת השפה וגם עקב היעדר ידע תרבותי. נשמור דברים כאלו לשנה הרביעית. אז במקום זה לימדתי אותם את שיר הביסלי מהפרסומת האלמותית מסוף שנות התשעים (או אולי תחילת שנות האלפיים?)

עשינו את זה בצורה של תרגול הבנת הנשמע. הקשבנו לשיר משפט אחר משפט מבלי לראות את מילות השיר ועליהם היה לזהות את המילים שלמדנו, לנחש את המשמעות של המילה הלועזית טרגדיה, ולהגיד אילו אותיות הן שומעים במילים שעדיין לא למדנו. כשהגענו לסוף השיר לשורה 'זה טוב זה טוב זה אוסם' אז שאלתי אותם מה זה אוסם וכולם ענו במקהלה Awesome!!!. אז אוסם, בבקשה. אתם מוכנים למיתוג בינלאומי באדיבות הכיתה שלי.

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

בחזית השוקולד הזוכה הבלתי מעורער היה פסק-זמן וזה השתלב נהדר עם השורש פ-ס-ק והפועל 'להפסיק' שלמדנו החודש. גם כאן היה קצת אתגר כי הייתי צריך להסביר את ההבדל 'להפסיק' ובין 'לעצור' שבסינית כמעט תמיד מתורגמים לאותו פועל (停). בסינית ההבדל בין תנועה ובין פעולה הוא גם די מעורפל כך שלמרות שעשיתי כמיטב יכולתי הם עדיין נותרו מבולבלים.

היה חטיף אחד שרציתי להביא ולא יכולתי וזה קרמבו. ביום של הטיסה התרוצצתי בכל רחבי ראשון לציון בין סופרמרקטים, חנויות מכולת וקיוסקים אבל העונה כבר נגמרה והמוצר אזל מהמדפים. בקיוסק האחרון שהייתי בו דווקא מצאתי שתי קופסאות שאפילו נראו כאילו הן ישרדו את הטיסה אבל התוקף שלהן פג באותו היום. לא נורא, ננסה בשנה הבאה.


תמונת השער: טוהר, ספיר ופז מציגות את ישראל בפני סטודנטיות ממגמות אחרות ב-BFSU ונותנות להם לטעום מן החטיפים שנשארו לנו אחרי פורים. כדי לזכות בטעימה מן החטיפים המבקרים בדוכן היו צריכים לענות על כמה שאלות על ישראל או להגות את האות ר'. התמונה הופיעה גם באינסטגרם שלי. מוזמנים לעקוב!

העץ הוא גבוה גם בחורף

ביום שישי האחרון הלכתי להצגה 'הלוויה חורפית' של חנוך לוין ז"ל שהועלתה על ידי תיאטרון באר שבע. תיאטרון באר שבע? בסין? כן! הם עשו את כל הדרך מישראל והעלו שתי הצגות כאן בבייג'ינג. דברים כאלו קורים בין השאר ואולי אף בעיקר העבודה הנהדרת שעושה מחלקת התרבות של שגרירות ישראל כאן בעיר, אשר באדיבותה הרבה גם מעניקה כרטיסים לחוג שלנו לעברית מדי פעם. כך יצא שבערב בייג'ינאי קר עד מאוד הלכנו אני, שתי המורות הסיניות של החוג שחר ולוטם, יחד עם ארבע תלמידות שלנו ששמותיהן העבריים הם עדי, הילה, חווה וטוהר לראות הפקה של הלוויה חורפית בשפה העברית עם כתוביות בסינית. בסינית אגב המחזה נקרא 冬季的葬礼 (הגייה – dōng jì de zàng lǐ) – תרגום מילולי לחלוטין.

winter-funeral-cover

אני לא מבקר תיאטרון וזה גם לא הנושא בו מתמקד בבלוג, אז רק אציין בקצרה שמאוד נהניתי ושאם המטרה העיקרית של התסריט והשחקנים היתה לתת לי תזכורת משעשעת לגבי הדיכאון הקיומי שחיוני מדי פעם לשקוע בו, הרי שהם עמדו במשימה בהצלחה יתרה. בסיום המחזה התקיים פאנל קצר עם צוות השחקנים, הבמאי והמפיקים, ואז גם גיליתי שאחת השחקניות הראשיות בהצגה היא ליליאן ברטו, אלמנתו של חנוך לוין. הפאנל עצמו היה מאוד נחמד וזכורה לי במיוחד תגובה כנה במיוחד של אחת הצופות שהתלוננה על כך שהיא לא באה מוכנה כי היא ציפתה לקומדיה ולכן חווית הצפייה היתה עבורה ממש כמו אגרוף בבטן שהגיע משום מקום.

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

גם לשחקנים ציפתה הפתעה בסוף הערב. הפתעה שהיתה בלתי צפויה הן למופתעים והן למפתיעות. רצה הגורל והשיר "האמיתי" הראשון שבחרתי ללמד הסמסטר (אחרי שיר האלף בית של נעמי שמר) הוא העץ הוא גבוה של אחרית הימים, אם כי בכיתה צפינו בביצוע החי של מירי אלוני, דני רובס ואיה כורם.

את המילים לשיר כתב חנוך לוין ולכן מיד עם תחילת הפאנל כשהכריזו על זהותה המלאה של ליליאן והקשר שלה לחנוך לוין שאלתי את התלמידות שהיו איתנו אם הן מוכנות לשיר את השיר מול כולם ולשמחתי הרבה הן הסכימו. הפאנל עצמו נגמר לפני שנתנה לנו ההזדמנות לדבר אבל טוהר גילתה זריזות ותושיה מדהימה, רצה לעבר הבמה ולפני השחקנים הספיקו להתרחק מטווח שמיעה היא צעקה לעברם בעברית "סליחה! יש לי שאלה!" מה שמיד גרם להם לחזור אלינו. וכך בבת אחת התהפכו להן היוצרות והשחקנים הפכו להיות הקהל שלנו.

wf-backwards

אחרי שכולנו הגענו לקדמת הבמה ונתנו הסבר קצר של מי אנחנו ומה אנחנו עושים כאן, אמרנו שיש לנו הפתעה קטנה ושאנחנו רוצים לשיר להם שיר שנראה לנו שהם יאהבו. שלחתי מילות השיר לקבוצה שלנו בוויצ'אט (הוואטסאפ הסיני) מבעוד מועד ולאחר שלוש-ארבע-ו זריז התחלנו לשיר. הנה קטע קצר:

 

השירה חודשה אחרי העצירה הזו וזה היה פשוט תענוג לראות את התלמידות שרות בפני השחקנים והשחקניות ומנסות לנהל איתם שיחה, בייחוד כשלוקחים בחשבון את העובדה שהן החלו ללמוד רק לפני קצת יותר משלושה חודשים. ניתן היה לראות שזה גם היה מעניין ומרגש עבור השחקניות לא פחות מהתלמידות הצעירות, ובייחוד עבור ליליאן שממש שרה איתן את כל השיר ובסיומו גם דיברה איתן קצת על המשמעות שלו. למורת רוחם של כל המשתתפים החוויה נאלצה להתקצר משום שהסדרנים באולם רמזו לנו בעדינות גסה שאנחנו צריכים לעזוב, אבל לפחות הספקנו לעשות צילום קבוצתי.

wf-group-photo

משמאל לימין: המורה לוטם, הילה, חווה, שירי גולן, ליליאן ברטו, אורה מאירסון, טוהר ועדי.

ללומדי הסינית מביניכם הנה תוכניה של ההצגה בסינית עם תקציר העלילה לתרגול הקריאה. אל תשכחו שיש שם מלא שמות מוזרים אז אם אתם רואים רצף של סימניות ללא משמעות הגיונית, זו ככל הנראה הסיבה. תהנו!

הלוויה חורפית - תוכניה סינית

החיים מבעד לארנק

מאז שהגעתי לכאן הספקתי לעשות הרבה דברים. למשל הספקתי להתאושש מהחוויה השוחקת של כתיבת תיזה בסינית (זה לקח רק כמה חודשים…). עשיתי את זה ע"י השלמת פערים ולצפות בכמה סדרות, גם חדשות וגם ישנות שאיכשהו יצא שדילגתי עליהן (בית הבובות היא שילוב די מוצלח בין באפי ובין ווסטוורלד). הספקתי להכין מערכי שיעור מקוריים כולל מצגות והקלטות עבור הסטודנטים שלי לעברית ובין לבין גם לעדכן את מנדרינה וסימנית אחת בשבוע. הספקתי להכיר מעט את הסביבה, למפות את המסעדות, ולהתקין על הנייד שלי לא מעט אפליקציות חיוניות לחיי היום־יום כאן בסין (שמתם לב למקף העליון? זה על פי המלצות האקדמיה אליהן אני נעשה יותר ויותר מודע).

על כל זאת ועוד אספר יותר בפירוט בפוסט סיכום הסמסטר שייצא במהלך החופשה. בינתיים אני רוצה לתת לכם הצצה קטנה לחיי הקמפוס שלי דרך כל כרטיסי הפלסטיק שצברתי מאז שהגעתי לכאן. אם אתם עוקבים אחרי סימנית אחת בשבוע, שימו לב שיש כבר לא מעט סימניות שלמדנו שמופיעות על הכרטיסים השונים. נסו לזהות אותן!

אישור עבודה – 工作许可 – gōng zuò xǔ kě

זו כנראה התעודה הכי חשובה שאני נושא עימי, אבל היא באותה מידה גם התעודה בה אני משתמש הרבה פחות. למעשה היא פשוט שוכבת עמוק בתוך הארנק שלי.

rewp

לשמחתי לא שלפתי אותה אפילו פעם אחת מאז שקיבלתי אותה, ובתקווה גם לא אצטרך כי בדרך כלל משתמשים בה רק כשנקלעים לצרות ובאים במגע עם הרשויות.

כרטיס קמפוס – 校园卡 – xiào yuán kǎ

כרטיס הקמפוס הוא כנראה הכרטיס הכי שימושי שלי. אפשר לטעון אותו בכסף ואני משתמש בו בקפיטריה או כשאני עושה קניות בתוך האוניברסיטה.

xyk

בנוסף אני צריך להראות אותו בכניסה לבריכה כדי לשלם מחיר סגל אבל הקטע המעצבן הוא שאני לא יכול לשלם איתו לבריכה, מה שהיה מאוד מפשט לי את החיים. הוא מקושר ישירות לחשבון הבנק שלי וזה מוביל אותנו לכרטיס הבא.

כרטיס בנק – 银行卡 – yín háng kǎ

כרטיס הבנק (או בשמו הרשמי כפי שכתוב עליו – 储蓄卡 – chǔ xù kǎ – כרטיס Debit) הוא כרטיס שלפני כמה שנים כנראה שהייתי משתמש בו הרבה יותר, אבל היום עם המעבר לתשלום אלקטרוני גם הוא בעיקר תופס אבק אצלי בארנק. כשרק הגעתי ולפני שהתקנתי את כל האפליקציות וקישרתי אותן לחשבון שלי, עוד השתמשתי בו פה ושם, אז יכול להיות שהוא עדיין קצת מתרגש כל פעם שאני עובר ליד כספומט 🙂

ccbbc

כמו שאפשר לראות בתמונה, הכרטיס הזה הוא של בנק סין לבנייה. כשהגעתי לאוניברסיטה עשיתי טופס טיולים נכנס, והבנק הזה פשוט היה תחנה בטופס. ככה זה עובד בסין – לכל אוניברסיטה יש בנק שעובד איתה (אולי זה שארית מימי סין הקומוניסטית). כשלמדתי באוניברסיטת בייג'ינג נורמל הייתי צריך לפתוח חשבון בבנק סין כדי לקבל את דמי המחיה שלי. החשבון עדיין פעיל אבל לא יכולתי להשתמש בו כדי לקבל משכורת מאוניברסיטת בייג'ינג לשפות זרות. גם הכספומטים בתוך האוניברסיטה הם כולם של בנק סין לבניין, אבל זה לא ממש משנה כי בסין אין עמלה על משיכת מזומן מכספומט.

כרטיס חדר – 房卡 – fáng kǎ

הכרטיס הזה משמש אותי כדי להיכנס לבניין המגורים. כרגע אני גר בתוך האוניברסיטה בבניין שצד אחד שלו משמש כמעונות לסטודנטים זרים והצד השני שלו משמש כמגורים של מורים ומומחים זרים.

fangka

הדירה שלי נמצאת בקומה השניה והיא קטנה ואינטימית עם חדר שינה, סלון, שרותים, מקלחת ומרפסת (יש תמונות שלה באינסטגרם שלי). היא כוללת גם טלוויזיה מקרר ועוד רהיטים, אבל לצערי אין בה מטבח או מכונת כביסה. את הבישולים שלי אני עושה במטבח המשותף בקומה שזה נחמד כי ככה אני נחשף לבישולים ומטעמים של מדינות כמו איטליה, סרילנקה, קוריאה, קזחסטן ושאר האנשים שמאכלסים את הקומה. חדר הכביסה קצת רחוק יותר וממוקם שתי קומות מעליי וזה מוביל אותנו לכרטיס הבא.

כרטיס כביסה – 洗衣卡 – xǐ yī kǎ

כרטיס הכביסה הוא כרטיס נטען אבל האמת היא שאני משתמש הרבה פחות ממה שחשבתי שאשתמש. זה לא שאני לא מתלכלך כאן, להיפך – מערכת השעות שלי מאפשרת לי לעשות המון ספורט (החורף של בייג'ינג לעומת זאת זה כבר עניין אחר). העניין הוא שבסין נהוג לחבר את מכונות הכביסה למים הקרים בלבד ואין אפשרות לברור את הטמפרטורה של המים.

xiyika

לכן אני מעדיף לעשות את הכביסה שלי ביד עם גיגית שקניתי רק בשביל זה, בייחוד כשזה מגיע לגרביים, תחתונים, חולצות ספורט ועוד בגדים שהזיעה יפה להם. מעבר לעובדה שזה יותר בריא לבגדים שלי, יש בזה גם משהו מאוד תרפי עבורי.

אישור מים עמוקים – 深水合格证 – shēn shuǐ hé gé zhèng

הכרטיס הזה לא יושב בארנק שלי אלא בקופסה יחד עם משקפת השחיה שלי, כובע ים ואטמים. מה זה אישור מים עמוקים אתם שואלים? אז ככה, בכל בריכת שחיה רצינית כאן בעיר יש הפרדה ברורה בין הצד הרדוד של הבריכה והצד העמוק שלה בה נמצאים גם מסלולי השחייה. אני לא מדבר על שלט 'זהירות מים עמוקים' שתלוי מעל הבריכה, אלא ממש על גדר שמחלקת את הבריכה לחצי, הן בתוך המים והן מחוצה להם על גדות הבריכה. כדי להיכנס לאזור של המים העמוקים צריך להציג את הכרטיס הזה בעמדת הכניסה אליו.

deepwater

את הכרטיס הזה לא נותנים לכל אחד שבא וטוען שהוא יודע לשחות, אלא צריך להרוויח אותו במבחן מעשי. זו לא הפעם הראשונה בא הוצאתי כרטיס כזה ולכן אני יודע לספר לכם שהמבחן של אוניברסיטת בייג'ינג לשפות זרות הוא מהמחמירים שנתקלתי בהם. מעבר לדרישה לשחות 200 מטרים ברצף שהיא די סטנדרטית, בקשו ממני קודם להשאר עם הראש והידיים מעל המים במשך 30 שניות תוך שימוש ברגליים בלבד, וגם נתנו לי כובע שחיה כתום כדי שידעו שאני במבחן ושהמציל יוכל לעקוב אחר ההתקדמות שלי בצורה טובה יותר.

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

כרטיס תחבורה ציבורית – 公交卡 – gōng jiāo kǎ

כשאני יוצא מתחומי האוניברסיטה ומתנייד ברחבי העיר, אני שולף את כרטיס התחבורה הציבורית אשר כאן נהוג יותר לקרוא לו כרטיס IC.

icka

ניתן להשתמש בו גם ברכבת התחתית וגם באוטובוסים ולכן כתוב עליו 一卡通 – כרטיס אחד שעובר בהכל.


כל התעודות והכרטיסים האלה הזכירו לי מערכון שהוצג בגאלת השנה החדשה של רשת הטלוויזיה הסינית CCTV לפני עשר שנים בערך. בעל מזמין הביתה פורץ מנעולים כדי לפתוח תיבה אצלו בבית, אבל כאשר הוא נדרש להציג תעודה מזהה העניינים מתחילים להסתבך כי כל המסמכים שלו גם נעולים בתוך התיבה.

אם אתם לומדים סינית אני ממש ממליץ לצפות במערכון השלם. ההקדמה קצת קשה אבל אחר כך זה נעשה הרבה יותר פשוט וקל להבנה. אם אין לכם כוח או שזה לא מעניין אתכם, הקטע עליו אני מדבר מתחיל ב-12:10 כשלבעל הבית נמאס והוא מחליט לקחת את העניינים לידיים שלו. צפייה מהנה!