סטטוס

עדכון גיאוגרפי קצר

אני בארץ לחופשת סמסטר או כמו שאחרים היו מנסחים זאת:

שמתם לב איזה מצלול סיני יש לזעקות שמחה אמריקאיות? בכל מקרה, אם יש כאן אנשים המעוניינים בתגבור נקודתי ללימודי הסינית שלהם, הם מוזמנים ליצור איתי קשר. אני כאן לעוד חודש.

אגב, חשבתי שלפחות בישראל אוכל לקבל מנוחה משני הדברים שהכי מעצבנים אותי כשאני בסין – הזיהום והצנזורה. אבל מסתבר שהגמל לא רואה את דבשת חברו. אני גר במזרח ראשל"צ במקום שמשקיף על גוש דן ואתמול כשיצאתי להליכה זה המראה שנתגלה בפני.

isra-pollution גם ל-VPN שלי נמצא שימוש בארץ. לפני כמה שבועות החלטתי להשלים חור בהשכלה ולצפות בעמוק באדמה. בסין לא היתה לי בעיה לגשת לאתר לצפייה ישירה, אבל בארץ קיבלתי את ההודעה הבאה:

isra-cnsr

מדליקים את ה-VPN וזה עובר. לפחות בארץ יש ההגינות לכתוב שהאתר נחסם ולא שהוא סתם לא זמין או לא קיים.

בלי סודות

המפגש – בלי סודות למבוגרים

אתמול בלילה עשיתי הפסקה קצרה מכל המטלות של סוף הסמסטר וגם מעבודה על הפרויקט החדש שלי שהוא הסיבה שאני בקושי כותב כאן בימים אלה. מטרת ההפסקה היתה צפייה בסרט 'המפגש' שעוסק בשאלה המרתקת של כיצד נתקשר עם חייזרים שיגיעו לכאן כאשר אין לנו ולהם שמץ של בסיס לשפה משותפת. אם לא ראיתם את הסרט אז קחו בחשבון שהולכים להיות כאן כמה ספויילרים. המשך הקריאה על אחריותכם.

לפני הכל אציין שמעט התאכזבתי מהסרט. יכול להיות שזה בגלל שכל הביקורות מהללות אותו (נגיד כאן, כאן, כאן וכאן), ויכול להיות שזה מכיוון שהסרט לא הגיע לאולמות הקולנוע בסין ונאלצתי לצפות בו באיכות בינונית על מסך המחשב שלי, מה שמאוד פגם בחוויה. לכן אני לא הולך להעביר ביקורת על הסרט כיצירה קולנועית אלא רק להתייחס לנושא שהכי מדבר אליי – השפה ומה שנגזר ממנה.

אין ספק השפה היא הכוכבת הראשית של הסרט. השאלה שבתוך השאלה העיקרית של הסרט היא מהי הקשר בין תפיסת העולם שלנו ולבין השפה בה אנחנו משתמשים, וכיצד הן משפיעות אחת על השניה.

ההבדל העיקרי בינינו לבין החייזרים בסרט הוא שהחייזרים, בניגוד אלינו, אינם תופסים את הזמן באופן לינארי וזה בא לידי ביטוי בשוני בין צורות הכתב שלנו ושלהם. כשאנחנו כותבים מילה או משפט הם מסודרים על קו ישר עם התחלה, אמצע וסוף, ואילו החייזרים כותבים אותו על גבי מעגל והם מתקדמים לשני כיוונים בו זמנית כי הם כבר יודעים איך הכל הולך להיות בנוי. בסרט אומרים שזה כמו שאנחנו נהיה מסוגלים להתחיל לכתוב משפט מהמילה האמצעית שלו ואז לכתוב את המילה שלפניה והמילה שאחריה, ולאחר מכן את שתי המילים שלפניהן ואחריהן וכן הלאה ושהמשפט יסתיים בדיוק בתחילה ובסוף השורה, רק שההבדל הוא שבמעגל אין התחלה אמצע וסוף כך שאפשר להתחיל מהסוף ומההתחלה להיפגש באמצע באותה מידה. רעיון מעניין, אין ספק, רק שבעיניי הקטע עם הכתב המעגלי הוא סוג של גימיק כי עד כמה שאני שיכול לראות העניין של תפיסת הזמן בא לידי ביטוי בעיקר בדיקדוק של שפה, ופחות באיך שהיא נכתבת. מה גם שבסופו של דבר נראה שהמעגלים הם מילים וההבדלים ביניהם כן באים לידי ביטוי צורה לינארית רק שהקו הוא פשוט לא ישר.

בלי סודות

מה הוא עושה? איך אפשר לקרוא את זה?

עוד שאלה שעולה בסרט היא מה היה קורה אם העתיד היה הופך להיות חלק מהזכרונות שלנו, שזו היכולת שמפתחת הדמות של איימי אדמס במהלך הסרט. האמת היא שאם נסתכל על העברית נגלה שהעתיד כבר מזמן חרג מגבולות הגזרה שלו לעבר הציווי, וזמנים אחרים תפסו את מקומו. בעברית באופן עקרוני אנו יכולים להטות פעלים לארבע זמנים – עבר, הווה, עתיד וציווי. אבל בפועל הכל כבר התערבב ולא חסרות דוגמאות לכך. למשל המשפט "בשבת אנחנו הולכים לסרט, אתה בא?" הרי אנחנו מדברים על משהו שעוד לא קרה אז יותר הגיוני לומר "בשבת נלך לסרט, תבוא איתנו?". בצבא העתיד או הציווי יכולים אפילו להפוך לעבר כמו במשפט "מחלקה שתיים, שלושים שניות רצתם עד לעץ וחזרתם!". צורת העתיד בעברית כבר מזמן הפכה להיות ציווי עדין, כמו למשל במשפט "תודיע לי מה נסגר". דרך נפוצה יותר להביע עתיד בעברית היא שימוש בפעלי עזר. בעברית אפשר לומר 'זה הולך לקרות' וגם 'זה עומד לקרות' למרות שהליכה ועמידה הן שתי פעולות שונות.

באנגלית אפשר להטות פעלים לזמן עבר אבל כדי לבטא לעתיד חייבים להשתמש במילות עזר. הדרך הנפוצה ביותר היא המילה will שבמקור מביעה רצון, אבל יש לנו גם את going to ואת about to לעתיד קרוב יותר. בסינית לא מטים פעלים בכלל ואין דרך ברורה להביע עתיד אז במקום מביעים רצונות (כמו באנגלית), צרכים, תוכניות, אפשרויות והיתכנויות אבל לא ניכנס לזה כרגע.

הסיבה שגרמה לי לחשוב על כל הדברים האלו בכלל היא אחת התגובות שקראתי בביקורת של עין הדג. הקטע הרלוונטי ממנה הוא:

"יחסית ל"שפה בלי זמן" "אבוט גוסס" זה פאקינג משפט עם זמן. כנ"ל, כמעט, כל פועל שהוא"

בהחלט נקודה מעניינת, רק שבסרט לא אמרו "גוסס" אלא in death process כך שניכר שהושקעה מחשבה ונעשה ניסיון להימנע מלהשתמש בפועל בדיוק בגלל הבעייתיות שהוא מכיל בתוכו הגדרה מובנת של זמן לינארי. הבעיה היא שלמרות שאין במשפט פועל עדיין מדובר בכישלון והנוכחות של תפיסת זמן לינארית עדיין קיימת במשפט. מדוע? בגלל מילת היחס in ויותר ממנה המילה process שבהגדרה מציינת משהו עם התחלה, אמצע וסוף. ככל שאני חושב על זה גם למילה מוות לא תהיה משמעות בעולם ללא תפיסה לינארית של זמן כי זה אומר שכולם חיים ומתים בו זמנית. רגע! זה גם אומר שהם ידעו שהפיצוץ עומד להתרחש ויכלו להימנע ממנו. ועוד רגע! זה גם אומר שהם יודעים מה התוצאות של המפגש הזה ויכלו לחסוך מאיתנו את השבועות של בניית השפה המשותפת. בקיצור חבל על הזמן לנסות ולהבין את הסרט הזה, ועדיף לחזור לתהיות בלשניות בסיסיות.

roman-mosaic-know-thyself

לאחרונה יצא לי לתהות בנושא ההשפעה ההדדית בין שפה ותפיסת עולם אבל לא בקנה מידה בין גלאקטי אלא מצומצם יותר.  מה הוביל להבדלים בין הכתב הסיני נטול האותיות שהוא עמוד השדרה של תרבויות המזרח, ובין כתבי תרבויות המערב שבדומה לכתב הסיני אמנם החלו את דרכם גם כסימנים וסמלים המייצגים משמעויות שלמות, אבל בסופו של דבר התפתחו לכדי אותיות המייצגות צלילים? לדעתי ניתן בהחלט לשער שאחת הסיבות לכך היא שתרבות המערב היא יותר אינדבידואלית בעוד שתרבות המזרח היא יותר קולקטיבית. בבסיס תרבות המערב יש לנו את "דע את עצמך" בעוד במזרח חשוב לדעת את מקומך והדגש הוא על הקשר שלך עם הסביבה. כך למשל בסינית יש מילה נפרדת לאח גדול לעומת אח קטן, סבא מצד האבא לעומת סבא מצד האמא וכו'. לנו זה פחות משנה. לכן זה רק טבעי שבמערב פירקנו את השפה לגורמי הכי קטנים ונתנו משמעות חזותית לכל צליל שיוצא לנו מהפה, ואילו בכתב הסיני הכל מתבסס על צורות מורכבות ומה שהקשרים ביניהן מסמלים.

אז אם כבר דיברנו על מפגש וחייזרים, בואו לפגוש את השפה הכי קרובה לחייזרית שניתן למצוא על כדור הארץ. אם במקרה תצטרכו לשכנע גנרל סיני לא לפתוח במלחמה נגד חייזרים זה יהיה מאוד שימושי.

ראש בראש – חאינאן נגד אלעל

בנסיעה הזו לסין יצא לי לחוות משהו חדש – טיסה ישירה בין ישראל לסין בחברה תעופה זרה. הקו החדש בין בייג'ינג לתל אביב שמפעילה חברת התעופה הסינית Hainan Airlines (ובסינית – 海南航空 – Hǎinán Hángkōng) ושבירת המונופול של אלעל היא משהו שישראלים רבים ציפו לו. בתור מישהו שטס באלעל כמה וכמה פעמים ועכשיו ניסה את המתחרים, הנה ההשוואה והרשמים שלי מהחוויה.

חאינאן איירלנס

בגדול ניתן לומר ששני היתרונות האדירים של Hainan Airlines הם המטוס ומחיר הכרטיס. יש כמה אספקטים בהם אלעל שומרת על יתרון אבל הם מתגמדים לעומת השניים הראשונים.

המטוס

החברה הסינית מפעילה בקו זה מטוס Airbus 330, מטוס שעובר את הבואינג 767 המיושן של אלעל בכל קריטריון. מרגישים את ההבדל במיוחד במיוחד במקום לרגליים ובמסך אישי שיש לכל נוסע. בנוסף זמן הטיסה היה קצת קצר יותר מאשר באלעל ועמד על פחות מתשע שעות.

המחיר  

על הכרטיס של חאינאן (כיוון אחד) שילמתי 481$ ואם הייתי טס כמה ימים אחר כך הייתי יכול לרכוש כרטיס ב-391$, אבל לצערי היה לי דדליין להתייצבות באוניברסיטה בסין. כידוע מחירים של כרטיסי טיסה הם דבר נזיל שמשתנה כל הזמן אבל אין ספק שהמחירים של אלעל גבוהים בעשרות ולעיתים גם מאות אחוזים.

האוכל

נקודה לשיפור עבור Hainan Airlines היא האוכל. בטיסה הוגשו שתי ארוחות ושתיהן לא היו ממש טעימות, גם בהשוואה לאוכל של טיסות. לארוחת ערב לקחתי מנה סינית של עוף חמוץ מתוק ולארוחת בוקר לקחתי את החביתה. צר לומר שגם באוכל סיני וגם באוכל מערבי יש לחברה המון מקום לשיפור. התפריט של חאינאן מציע יותר מבחר במנות בכל ארוחה אבל באלעל האוכל (קצת) יותר טעים. למי ששומר כשרות אין כ"כ מה לחפש אצל Hainan כרגע, כי הכי קרוב שהחברה מציעה זה מנה צימחונית ומנה חלאל.

שעת היציאה

הטיסות של חאינאן יוצאות בשעה 15:35 ואילו הטיסות של אלעל יוצאת ב-21:50. לדעתי שעת היציאה של אלעל יותר נוחה משום שלמעשה מעבירים את הלילה במטוס וכך קל יותר לתפוס תנומה של כמה שעות. בנוסף, הטיסה של אלעל מגיעה לבייג'ינג בשעות אחר הצהריים וקל יותר למשוך עד הלילה ולהתרגל לזמן המקומי. בטיסה של חאינאן לא הייתי עייף ולכן גם לא נרדמתי, ובנוסף נוחתים בבייג'ינג ממש מוקדם בבוקר כשנותר עוד יום שלם עד הלילה.

airplane_sunrise

מולטימדיה

אני לא מהאנשים שלפני הטיסה מכינים לעצמם אייפד שלם עם דברים לראות, אלא מעדיף להישאר מופתע ולראות מה יש לטיסה להציע. אין ספק של שחבילת המולטימדיה של חאינאן לוקחת ובגדול ולו רק משום ששכל אחד יש מסך אישי והוא יכול לצפות במה שמתחשק לו. הסרטים עצמם לא היו חדשים במיוחד, ובקטגוריה זו היה אפשר למצוא את קפטן אמריקה – מלחמת האזרחים וסרט בשם Demolition עם ג'ייק ג'ילנהול שיצא ב-2015. באופן טבעי החברה פונה בעיקר לקהל הסיני והתכנים הם בהתאם. יש מבחר גדול של סרטים וסדרות בסינית או באנגלית עם כתוביות בסינית, ולכאלו שלומדים ומעוניינים לתרגל את השפה זה מצויין. קחו בחשבון שכל התכנים, כולל הסרטים הזרים, עברו תחת ידיה של הצנזורה הסינית ואם אתם אוהבים קללות או אלימות בסרטים שלכם כנראה שזה קצת יחסר לכם.

המטוס והצוות

אולי זה הנחיה כללית של רשות התעופה הבינלאומית אבל גם בחאינאן וגם באלעל פשוט מקפיאים את המטוס. מלבד העובדה שזה לא נעים, זה גם מפריע להירדם ורק שולח יותר אנשים לשירותים. הצוותים עצמם משקפים את ההבדלים התרבותיים בין שתי הארצות וזה אומר שהצוות הסיני שקט, שומר מרחק ובקושי מורגש ואילו באלעל נוכחות הצוות בהחלט יותר מורגשת ויש תחושה חזקה יותר של קרבה. לדעתי עבור ישראלים שלא מכירים את סין הצוות של חאינאן עלול קצת ליצור תחושה של ניכור, בייחוד לאור העובדה שהאנגלית שלהם עדיין לא כל כך ברורה לאוזן שאינה רגילה למבטא סיני.

סיכום

כמובן שמה שכתבתי כאן הוא לא מדגם מייצג. באלעל טסתי כמה וכמה פעמים ובחאינאן רק פעם אחת. חוץ מזה שלאלעל תמיד תהיה שמורה פינה חמה בליבי אחרי שבפעם הראשונה שטסתי לסין ונאלצתי להקדים את שובי באופן בלתי צפוי עקב מוות במשפחה לא רק שהעלו אותי על מושב פנוי בטיסה מהיום להיום אלא גם שדרגו אותי למחלקת עסקים. אני בספק שאותו דבר היה קורה בחברה תעופה אחרת. אז בטיסות הבאות הבאות שלי אני הולך להמשיך לתת צ'אנס לחאינאן אבל גם לשמור עין פקוחה על המחירים של אלעל ולראות אם הם מתאימים את עצמם למתחרים. חוץ מזה אני גם רוצה לבדוק את Aeroflot שהמחירים שלהם נמצאים איפה שהוא באמצע בין חאינאן לאלעל אבל הם מרשים לעלות לטיסה שתי מזוודות גדולות, ככה שאפשר לקחת יותר מ-40 ק"ג של מטען לכל כיוון.

אם לכם יש רשמים אחרים מחאינאן ואלעל בטיסות לסין או תובנות והמלצות לגבי חברות אחרות, אשמח לשמוע כאן בתגובות.

גיבור אמריקאי. האמנם?

נכון שבפוסט הקודם ציינתי שאפשר לפתח יופי של תאורית קונספירציה מהמראה של הגיבור האמריקאי. אז הנה הרמתי את הכפפה.

גיבור אמריקאי היא סדרה שעלתה לאוויר בארה"ב בתחילת שנות ה-80 וסיפרה את סיפורו של ראלף הינקלי, אדם מן השורה שיום אחד מקבל במתנה חליפה אשר מעניקה לאדם הלובש אותה כוחות על. מעטים מכירים את השורשים המפותלים של הסדרה, והסיפור כיצד נוצרה מרתק ונותן הצצה נדירה ובלתי מציאותית לקו המטושטש שבין ביון ובידור. מומלץ מאוד לקרוא עד הסוף.

גיבור ושותפיו

התקופה היא שלהי שנות השבעים, לקראת סוף כהונתו המקרטעת של הנשיא ג'ימי קרטר. במטה ה-CIA שבלאנגלי וירג'יניה מקבלים את ההחלטה לשתף פעולה עם הוליווד ולהפיק סרט כדי לחלץ את ששת הדיפלומטים שמתחבאים באיראן, ואף אחד שם לא מעלה בדעתו שמישהו בצד השני של העולם מתכנן לעשות דבר דומה ובקנה מידה גדול יותר.

מי שנמצא בצד השני של העולם זו סין שבדיוק מתחילה ליישם מדיניות של רפורמות ופתיחות כלפי העולם החיצון. כל הצמרת המדינית מתחבטת בשאלה איך לשמר את ערכי ארצם לנוכח שיטפון תרבות המערב הצפוי להגיע, וכיצד לגרום לתרבות המזרח לחלחל לעבר הצד השני. המשימה מוטלת על החטיבה למחקרי חוץ במחלקה לביטחון המדינה. קצין צעיר בשם לוּפּוֹ (卢珀) שרק לפני מספר שבועות הצטרף לענף הלוחמה הפסיכולוגית של החטיבה יושב בשקט בדיון שנערך בנושא. הוא שומע רעיונות שונים ומשונים נזרקים לחלל האוויר וביניהם אף גיוס של ברוס לי לטובת העניין. לופו ממלמל לעצמו שאם רוצים באמת להשפיע על האמריקנים צריך לעשות את זה באמריקניות. רצה הגורל והגנרל שניהל את הדיון שמע את ההערה והפנה את תשומת הלב של כלל הנוכחים אל אותו קצין צעיר. כל הנוכחים, כולל לופו עצמו, היו בטוחים שהגנרל הולך להעיף אותו מהחדר על כך שהעז להשמיע את קולו בעוד אנשים בדרגה הרבה יותר בכירה ממנו מדברים.

להפתעת כולם הגנרל דווקא ביקש מלופו לפרט למה הוא מתכוון והוא כל כך התרשם מהקצין הצעיר עד שבאותו דיון הוא ביקש ממנו לגבש המלצות לדרכי פעולה אפשריות ולדווח לו ישירות. לופו ניגש מייד למלאכה והדו"ח שכתב מפתיע ברמת בקיאותו והבנתו את התרבות האמריקנית. הדו"ח הציע כמה אפשרויות וביניהן שימוש ברדיו, בטלוויזיה, בקולנוע ואף בספרים ובחוברות קומיקס כדי לשתול מסרים בתרבות הפופ האמריקאית. בסופו של דבר הפרויקט התגלגל לכדי יצירת סדרת טלוויזיה שלופו פיקח עליה ישירות והתווה את הקווים המנחים הבאים:

אסור שהסדרה תעסוק או אפילו תזכיר באופן מפורש את סין ועליה להיות אמריקאית לחלוטין. לכן מקור החליפה הוא בחלל החיצון והיא ניתנה לגיבור על ידי חייזרים שרוצים להציל את המין האנושי מחורבן עצמי. עם זאת, צבע החליפה שנבחר היה אדום והסמל עוצב בהשראת שמה של סין וזאת כדי לטפטף לתת-ההכרה הקולקטיבי של האמריקאים את סין באופן סמוי ולהאירה באור חיובי.

גיבור הסדרה יהיה אדם רגיל שכל אחד יוכל להתחבר אליו ואל המסרים שלו. עובדה זו באה לידי ביטוי בעיקר בשיר הפתיחה של הסדרה (תאמינו או לא זה רק אני) ובכך שהגיבור לא באמת יודע איך לתפעל את החליפה ולומד להכיר את היכולות והיתרונות שלה בהדרגה. החליפה כמובן היא אנאלוגיה לסין.

בהתאם להלך הרוח בארה"ב על גיבור הסדרה להילחם בקומוניזם אך הלכה למעשה הבעיות ייפתרו מתוך חתירה להרמוניה והפעלה מינימלית של אלימות. עיקר המאמצים של הגיבור האמריקאי יופנו למאבק בפשע ובשחיתות והסדרה תשים דגש על קבלת האחר והשונה.

לופו מספר בספרו שלא סתם הוא בחר שהמקצוע של גיבור הסדרה יהיה מורה. מורה הוא דמות סמכותית שקל להעביר מסרים דרכה, והבחירה מהווה גם מחווה לקונפוציוס, האב הרוחני של התרבות הסינית הקלאסית שהיה מורה בעצמו. עוד הוא חושף שהתוכנית הסופית הייתה לגלות את מוצאה של האמיתי של החליפה (חללית סינית שהגיעה מן העתיד) אבל התוכנית ירדה מן המרקע לפני שהצליחו להגיע לנקודה הזו בסיפור.

ערוצים

כמו במרבית פרשיות הריגול גם כאן החשיפה התרחשה עקב צירוף מקרים שהתרחש עוד לפני שהסדרה בכלל עלתה לאוויר, אבל הוביל לכך שה-FBI עקב אחריה מקרוב החל מן הפרק הראשון, סיכל את מאמציה והוביל לדעיכתה "בנסיבות טבעיות". גם בצירוף המקרים הזה הוליווד הייתה מעורבת שלא בידיעתה.

ב-30 במרץ 1981 אדם בשם ג'ון הינקלי הבן ניסה להתנקש בנשיא הטרי של ארה"ב רונלד רייגן (שהרזומה שלו כולל כוכב הוליוודי). ג'ון הינקלי טען שעשה זאת בהשראת דמותו של רוברט דה נירו בסרט נהג מונית. הוא צפה בסרט לפחות 15 פעמים, התאהב בשחקנית ג'ודי פוסטר, כתב לה מכתבים ובעצם ניסה להציל אותה כמו בסרט. הינקלי זוכה מחמת אי שפיות ואושפז במוסד פסיכיאטרי.

למרות שלא היה להם שום קשר לכך, העובדה שהגיבור הסדרה והמתנקש בנשיא ארה"ב חלקו את אותו שם משפחה, הכניסה את יוצריה ללחץ, והלחץ הזה הוא מה שמשך את תשומת ליבם של סוכני השירות החשאי וה-FBI. באמצע העונה הראשונה הם שינו את שם המשפחה של הדמות הראשית להאנלי ועונה אח"כ הם שינו זאת בחזרה להינקלי. הזיגזג הזה גרם לנורה האדומה להידלק במשרדי ה-FBI והם החלו לבחון את הסדרה מקרוב. הם גילו את הקשר הסיני והבהירו ליוצרים (שרובם כלל לא היו מודעים אליו) שמעכשיו הסדרה תזכה לפיקוח מיוחד, והם אף דרשו להגדיל את התפקיד של סוכן FBI ביל מקסוול (גולם על ידי השחקן רוברט קולפ) שהיה שותפו של הינקלי והיחיד שידע מניין הוא קיבל את החליפה.

בין אם זה בגלל התערבות ה-FBI ובין אם זה בגלל היעדר רייטינג, הסדרה ירדה מן המסך ב-1983 לאחר שלוש עונות בלבד. לופו יכול להתנחם בכך ששמו מופיע בכתוביות הפתיחה של הסדרה תחת השם הפיקטיבי פרנק לופו, כביכול אחד ממפיקי הסדרה. כך הגיע בשקט בשקט הקץ לניסיון הסיני להשפיע על הוליווד עד לימינו אנו בהם מרבית האולפנים כבר עושים את זה בהתנדבות כדי למקסם את הרווחים.

סינית להמונים

cover

ברוכים הבאים לבלוג 'סינית להמונים'.

כאן תמצאו מאמרים על השפה והתרבות הסינית, טעימות מן הקורסים וההרצאות של מנדרינה וכן עידכונים על אירועים קרובים. קריאה מהנה!