נגיף הקורונה – כרוניקה של התפשטות ידועה מראש

כולם מדברים על נגיף הקורונה ואיזה מן בלוג לשפה ותרבות סין יהיה לנו כאן אם לא אקדיש איזה פוסט לעניין. לפני שנתחיל, אעדכן שאני בארץ. יצאתי מסין ב-15 לינואר כשממדי התפרצות וחומרתה רק התחילו להתבהר ולתפוס כותרות. אני כבר למעלה משבועיים ואם הנגיף היה דוגר בתוכי אז האפרוחים שלו כבר היו בוקעים מזמן.

לאלו שכאן בגלל השפה, אולי יעניין אתכם לדעת שהשם הרשמי של נגיף הקורונה בסינית ממש ארוך וכולל עשר סימניות:

新型冠状病毒感染肺炎

מילולית זה אומר דלקת ריאות (肺炎) זיהומית/מדבקת (感染) של נגיף (病毒) בעל צורת כתר (冠状) מטיפוס חדש (新型). באופן פחות רשמי מתייחסים אליו בקצרה כ-武汉肺炎 שזה פשוט דלקת הריאות של ווּחָאן – המקום בו היא פרצה. נכון לעכשיו אין מחוז בסין שלא התגלו מקרים של הידבקות ולמי שרוצה להתעדכן על המספרים הרשמיים בסינית בזמן אמת, אפשר לעשות זאת בעמוד מיוחד של באידו (הגוגל של סין) שנפתח לשם כך. המספרים המופיעים שם משמאל לימין הם של מקרים של אבחון ודאי של הנגיף, מקרים של חשש להידבקות, מקרים של החלמה ולבסוף מקרים בהם החולים מתו. מתחת לכל מספר מצוינת העלייה בהשוואה לאתמול.


תוספת מאוחרת מה-6 בפברואר 2020: ערוץ הטיוב של laowhy86 הוציא סרטון חדש ובו באמצעות הדגמה של חשבון פשוט הוא מוכיח שהמספרים המדווחים מרוב המחוזות בסין ככל הנראה מבושלים. זאת משום שאחוזי התמותה שם אפסיים לעומת 3% אחוזי התמותה המדווחים מווחאן, בעוד בהונג-קונג שם מדווחים באופן חופשי יותר כבר דווח על אדם אחד שנפטר מן המחלה מתוך שבעה עשר שנדבקו. סה"כ נשמע די הגיוני.


אני הולך לדבר כאן על הסיבות להתפשטות הנגיף, אבל אין לי כל כך מה לומר על ההתפרצות עצמה. בוודאי כבר שמעתם שזיהו את נקודת המקור כשוק לבשרים אקזוטיים בווחאן, ושהיה טיוח רציני של הממשלה המקומית, שלא רצתה שהעניין יעיב על חגיגות ראש השנה הסינית וכנסים פוליטיים שהתקיימו בעיר ויכתים את שמה. אם לא כל כך עקבתם אני מאוד ממליץ לצפות בסרטון הבא, שגם מסכם היטב את כל העניין וגם ממחיש מה הולך בשווקים האלו ולמה הן מצע כל כך פורה למחלות וזיהומים.

לגבי המחיר של היעדר תקשורת חופשית בסין מומלץ לקרוא את המאמר הזה וגם את המאמר הזה שפורסמו בעמוד ביג אין בייג'ינג של אופיר דור. אם אתם לא עוקבים אחר העמוד מומלץ להירשם כי יש שם תוכן מושקע ואיכותי. והמלצה אחרונה – אם עדיין לא יצא לכם לראות צ'רנוביל אז רוצו לראות. זו סדרה מעולה שמציירת תמונה קודרת ומציאותית עד כאב של כיצד עובדים הדברים במשטר קומוניסטי.

עכשיו כשאנחנו מסונכרנים לגבי ההתפרצות של המחלה אפשר לעבור לדבר על ההתפשטות שלה, ועל כמה סיבות וגורמים שונים הטבועים בתרבות הסינית ומסייעים לה בצורה כל כך אפקטיבית.

מיקום גיאוגרפי

העיר ווּחָאן היא בירת מחוז חוּבֵּיי וזוהי עיר גדולה מאוד גם בקנה מידה סיני. יש בה למעלה מ-11 מיליון תושבים רשומים בעלי חוּקוֹאוּ (מעין תעודת אזרחות פנים סינית) ואליהם נוספים עוד יותר מ-5 מיליון תושבים שאינם בני המקום ואשר היגרו אליה לצורכי עבודה. עכשיו שימו לב איפה כל האנשים האלו ממוקמים:

אין דרך אחרת לתאר זאת מאשר לב ליבה של סין. עוד נדבר על רכבות בפירוט בהמשך אבל שימו לב שהעיר נמצאת בדיוק במרכז העורק הראשי שחוצה את סין מצפון לדרום ובנוסף היא גם מנקזת החוצה גם לא מעט תעבורה ממזרח סין האורבנית והצפופה לעבר מערב סין הכפרית יותר ואל העיר צ'ונגצ'ינג שהיא המחוז העירוני הגדול ביותר במדינה. אנשים היוצאים מווּחאָן לכיוון צפון מגיעים די מהר  לעיר גַ'נְג-ג'וֹאוּ שמנקזת את התעבורה לצפון סין, ואילו היוצאים מווּחָאן דרומה מגיעים לצָ'אנְגְשָׁה ומצטרפים לאילו אשר עושים את דרכם לדרום ודרום מערב סין.

אם זה לא מספיק, אז בעיר יש גם שדה תעופה בין־לאומי עמוס ממנו יוצאות טיסות לכל רחבי סין והעולם, ועל פי ההערכות עוברים בו יותר מ-20 מיליון נוסעים בשנה. מבחינת לוגיסטית, כנראה שוירוס הקורונה לא היה יכול לבקש לעצמו נקודה נוחה יותר.

תזמון

נגיף הקורונה גם לגמרי שיחק אותה מבחינת התזמון בו הוא התפרץ. על כל ההערכות המקרים הראשונים של הידבקויות התרחשו בשבוע האחרון של דצמבר, בין חג המולד וכניסת השנה האזרחית החדשה. סין אמנם אינה מדינה דתית, אבל כמו ברוב העולם, היא חוגגת את התקופה הזו באופן צרכני למהדרין. חנויות, קניונים, סופרמרקטים, מועדונים, ברים, אתרי קניות, כולם יוצאים במבצעים, הנחות ושאר פעילויות לכבוד החגים האלו. גם מי שלא מסתובב ברחובות ומעדיף לעשות את הקניות ברשת, עדיין יאסוף את הסחורה שלו משליחים שמתרוצצים ברחבי העיר ופוגשים מאות אנשים ביום.

רוצים לקבל זווית ייחודית על סין?

אבל הדובדבן שבקצפת התזמון של הנגיף הוא כמובן ראש השנה הסיני שחל שלושה וחצי שבועות אחרי תחילת השנה, אבל החופשה לקראתו מתחילה כשבוע קודם (ואפילו מוקדם יותר עבור תלמידים וסטודנטים). במהלך החג הזה מתבצעת ההגירה האנושית הגדולה ביותר ומאות מיליוני אנשים נוסעים מאות ואלפי קילומטרים בחזרה לביתם כדי לחגוג עם המשפחה, וחלקם אף יוצאים לחופשה בסין או בחו"ל מאוחר יותר. תוסיפו לכך את העובדה שלוירוס יש תקופה דגירה של עד שבועיים במהלכה הוא כבר מדבק, את העובדה שמדובר בשיא החורף ואנשים לא מתרגשים מכל מיני שיעולים והתעטשויות, את הפשע הנורא שהממשלה הסינית נמנעה מלהזהיר את התושבים, ומה שקיבלנו זה פרק זמן של שלושה שבועות בהן הוירוס היה חופשי להשתולל ולהתפזר באחת הערים הכי עמוסות בסין באחת התקופות הכי פעלתניות בשנה, בדיוק לפני שחמישה מיליון מן אנשים המתגוררים בה מתפזרים בכל רחבי סין ואף בעולם. אם זה לא ה-Jackpot של התזמונים אז אני לא יודע מה כן.

תרבות האוכל הסינית

בסרטון בתחילת הפוסט הזכירו את העובדה שהממשלה המקומית ארגנה סעודה המונית לרגל השנה החדשה בה נכחו למעלה מ-40,000 איש במרחק של קילומטרים ספורים מהיכן שהוירוס התפרץ. לארגן אירוע שכזה במצב הזה הוא מחדל חמור בכל מדינה, אבל בסין זה חמור שבעתיים, וזאת בגלל תרבות האכילה של הסינים.

כבר דיברנו קצת בעבר כאן על ההבדלים בין תרבות קולקטיבית ותרבות אינדיבידואלית בהקשרים של תיירות, אבל ההבדלים האלו באים לידי ביטוי גם בפן יומיומי הרבה יותר – אוכל ומסעדות. בעולם המערבי חוויית האכילה במסעדה היא אינדיבידואלית, האכילה היא בקבוצות קטנות יחסית, כל אחד מזמין את המנה שלו, מתעסק עם הצלחת שלו ולבסוף בדרך כלל גם משלם רק על מה שהוא אכל.

בסין לעומת זאת, המצב שונה לחלוטין והרבה יותר מסביר פנים לחיידק. זה מתחיל בזה שהשולחנות הטיפוסיים במסעדות סיניות הם עגולים וכל הסועדים יושבים עם הפנים למרכז ולעבר שאר הסועדים. במרכז השולחן ישנה פלטה מסתובבת עליה מניחים את כל המנות, כאשר כל מנה עוברת בין כל הסועדים והם לוקחים ממנה באמצעות מקלות האכילה האישיים שלהם. בנוסף הכלל 'אין משיחין בשעת הסעודה' ממש לא תקף בסין, ונהוג לדבר, לצחוק ולנהל שיחות בקולי קולות עם אלו שיושבים בצד השני של השולחן מעל כל המנות. ואם זה לא מספיק, אז בסעודות רשמיות הפרוטוקול מחייב את המשתתפים לעבור בין כל השולחנות ולהרים לפחות כוסית אחת עם שאר הסועדים, לרוב בעוצמה כזו שהמשקאות מתיזים ומטפטפים על הידיים של כולם. אני לא יודע מה השרידות של הנגיף באלכוהול אבל אין ספק שכל הסיטואציה ממש אינה מסייעת למצב.

רכבות

כבר ראינו שהעיר ווּחָאן מרכזת נתח נכבד מתעבורת הרכבות של סין. אבל מעבר לכך, חשוב מאוד לזכור שעקב גודלה של סין הנסיעה ברכבות במדינה היא חוויה שונה לחלוטין ממה שיש לנו כאן בארץ. קודם כל בכל תחנת רכבת גדולה בסין יש כ-20 אולמות המתנה עמוסים במאות אנשים הממתינים לרדת לרציפים. הנסיעה עצמה אורכת לעיתים מעל שלושים שעות ועל כן הרכבת מציעה לא רק קרונות ישיבה ועמידה צפופים אלא גם קרונות שינה קשה (שישה אנשים בתא, כ-20 תאים בקרון) או שינה רכה (ארבעה אנשים בתא, כ-10 תאים בקרון). זה אומר שיש כמה עשרות אנשים שחולקים חללים משותפים קטנים בתוך קרון מסוגר ובו תא שירותים אחד ושלושה כיורים בממוצע. גרוע מכך, נוסעים רבים יורדים בתחנות ביניים ומחליפים רכבת, ונוסעים אחרים תופסים את מקומם בקרון מבלי שהחליפו להם מצעים. רכבת היא אמצעי התחבורה הנפוץ והמשתלם ביותר בסין ומהווה את העדיפות הראשונה של מרבית האנשים שחוזרים הביתה לרגל החג.

תשתית הרכבות של סין מאוד מפותחת וזה דבר שהממשלה מאוד מתגאה בו ובצדק, אבל הפעם זה שיחק לרעתה.

הירידה בזיהום האוויר

הישג נוסף של הממשלה הסינית ששיחק לרעתה הוא השיפור בזיהום האוויר. בתור מישהו ששהה בבייג'ינג יותר  מעשור במצטבר (ואין לי שום סיבה לא להניח שזה גם המצב בערים נוספות בסין), אני יכול להעיד בגוף ראשון שרמת זיהום האוויר פחתה פלאים. למעשה אני יכול לספור על יד אחד את הימים שבהם ממש נאלצתי לחבוש מסכה בשנה האחרונה.

זיהום בציור ילדים

אם הוירוס היה מתפרץ כמה שנים קודם, בהחלט ייתכן שמספר ההדבקות היה נמוך יותר משום שמספר רב יותר של אנשים הסתובב עם מסכה כברירת מחדל.

אוכלוסייה מבוגרת והיגיינה

תחום נוסף שהשתפר מאוד בסין בשנים האחרונות הוא המודעות להיגיינה אישית, בייחוד באזורים עירוניים ובקרב אוכלוסייה הצעירה. אבל באזורים כפריים ובקרב האוכלוסייה המבוגרת יותר, המצב עדיין בעייתי. לא נדיר לראות קשישים סינים יורקים באמצע הרחוב או משתעלים מבלי לכסות את הפה וזה נובע לא רק מחוסר מודעות אלא מחינוך לפי קווי הרפואה הסינית הגורסת שצריך להרחיק את הצ'י השלילי והמלוכלך מן הגוף ללא דיחוי ומבלי לבחול באמצעים.

עוד גורם ששיחק לרעת האוכלוסייה המבוגרת של סין והגביר את שיעור ההידבקות שלה הוא העובדה שבמקומות רבים נהוג בערבים לארגן לקשישים פעילות רחוב קבוצתיות כגון נגינה, שירה וריקוד.


ממלא מקום שגריר סין יצא באמירה מאוד אומללה השבוע והשווה את סגירת הדלתות בפני מבקרים סינים למה שעשו ליהודים בתקופת השואה. מאז הוא כבר הספיק להתנצל, אבל עדיין מדובר בצביעות מדרגה ראשונה. לא משום שההשוואה אינה במקומה, אלא בעיקר מפני שהוא מייצג מדינה שכולאת אנשים במחנות משום דתם ומוצאם.

תגובה סינית הרבה יותר מוצלחת בה נתקלתי השבוע היא הפוסט הבא שמסתובב ברשתות החברתיות בסין:

מכיוון שבסינית ניתן בקלות להשמיט את נושא המשפט ועדיין לשמור על תקינותו, קצת לא ברור מי הדובר והאם הוא רואה את עצמו כשייך לסין. היא כתובה בסימניות מסורתיות וזה מצביע על כך שמקורה דווקא מחוץ למדינה. לכן נמנעתי גם אני מלכלול את מבצע הפעולה בתרגום ומה שכתוב שם אומר פחות או יותר כך:

  • האויגורים הוכרחו לאכול בשר חזיר והתוצאה היא שבכל סין אין בשר חזיר למאכל.
  • האנשים בהונג-קונג לא הורשו לעטות כיסויי פנים וכעת בכל סין צריך לכסות את הפנים.
  • נעשה שימוש בכוח התיירות הסינית לאיים על מדינות העולם, ועכשיו מדינות העולם מונעות את כניסתך.

#סמכו_על_העונש_שיגיע_מהר


בינתיים אני בארץ עד שהאוניברסיטה תודיע לי שאפשר לחזור. בפוסט הבא אסכם את הסמסטר האחרון ואספר קצת על התוכניות לסמסטר הבא. אם אתם עדיין לא מנויים לבלוג אתם מוזמנים להירשם כאן:

רוצה לקבל מייל כשיוצא פוסט חדש?

תהיו בריאים!

תמונת השער: סעודה בסגנון סיני במלזיה (להמחשה בלבד)

משחק של נמרים ודרקונים

רגע לפני שמשחקי הכס חוזרת למסך לעונה אחרונה, תרשו לי לחלוק איתכם תובנה מוזיקלית קטנה שהייתה לי לא מזמן. את משחקי הכס גיליתי מאוחר יחסית, כשהסדרה הייתה כבר עמוק בתוך העונה הרביעית שלה. למרות שאני חובב די רציני של הז'אנר, את הספרים עצמם לא קראתי. עכשיו כשאני מנסה להניח את האצבע על הסיבה זה כנראה שילוב של העובדה שהספרים התפרסמו אחרי שטסתי לסין וצללתי למעמקי הסינית ועוד יותר עקב העובדה שבתחילת העשור הקודם כל דבר שרק הריח לי כמו שר הטבעות תויג אצלי מיד כחיקוי חיוור ליצירת המופת הזו ועל כן לא יהיה שווה את טרחתי. למזלי HBO לוקחים את העבודה שלהם ברצינות והם הרימו סדרה פשוט מדהימה שגורמת לחשוב שאצטרך לרדת מהצריח הלבן שלי מתישהו ולקרוא את הספרים. אני רק מחכה לראות אם ג'ורג' מרטין יספיק לסיים את הסדרה לפני שהוא יפגוש באל מרובה הפנים.

אבל גם בלי שקראתי את הספרים, ולמרות שגיליתי שהבדל בין משחקי הכס ובין שר הטבעות גדול כמו ההבדל בין אש וקרח, עדיין משהו במהלך הצפייה בסדרה הרגיש לי מאוד מוכר. בהתחלה חשבתי שזה סתם בעיה של הז'אנר והעובדה שכבר קשה לחדש בו, אבל משהו אמר לי שזה יותר מזה. אולי הדמיון ללב אמיץ? הרי גם זה סיפור של מורד מן הצפון אשר פוגש את סופו בדרום מידי שליט אכזר. קרוב…אבל עדיין לא זה.

בסוף מה שהפיל לי את האסימון הייתה המוזיקה. המוזיקה והשירה הן אחד מעמודי התווך של משחקי הכס ובמקרה של בית לאניסטר הן אף נוטלות חלק פעיל בעלילה. אבל הנעימה שעזרה לי לענות על השאלה היא דווקא הנעימה של בית סטארק. זו יצירה די ארוכה אבל הקטע הבא מתוכה הוא ככל הנראה המוכר ביותר:

עכשיו תקשיבו לקטע הבא מתוך הפסקול של נמר דרקון, יצירה שנקראת The Eternal Vow – הנדר הנצחי:

נכון שיש דמיון? למרות הבדלי התרבות והפער העצום ברוחב היריעה של שני הסיפורים, על פני השטח לא קשה למצוא הקבלות בין משחקי הכס לנמר דרקון וההשוואה אפילו די מתבקשת. קודם כל, אם נחליף את הנמר של נמר דרקון באריה נקבל שתיים מתוך ארבע החיות המככבות במשחקי הכס (למרות שדרקונים בסין הם עניין שונה לחלוטין מאשר בתרבות המערבית). חוץ מזה שתי היצירות נפתחות בנסיעה של לוחם עייף ולמוד קרבות אל הבירה כדי לחלוק כבוד לאביו הרוחני שנפטר, ומשם מתחיל רצף של אינטריגות, נקמות, התנקשויות, הרעלות, זהויות בדויות, חתונות כפויות ועוד. אבל אם אתם שואלים אותי, לא כאן טמון הדמיון האמיתי בין היצירות, ולא זו הסיבה שהנעימה של בית סטארק והנעימה מתוך הסרט כל כך מזכירות אחת את השנייה.

הסיבה היא המוטיבים המרכזיים המלווים את מעללי בית סטארק ואת עלילת נמר דרקון, כמו גם התכונות המאפיינות את הדמויות המרכזיות בסיפור. אם אפשר לסכם את בית סטארק והצפון בשתי מילים הרי שמדובר בכבוד ובאיפוק (המילה הכי קרובה ל-reserved שיכולתי למצוא). אני לא אפרט כאן את כל הסיפור של נד סטארק כי מי שצפה בסדרה יודע זאת, ואני לא רוצה להרוס את החוויה למי שעוד לא צפה. מצד שני, אם עדיין לא ראיתם נמר דרקון זו כבר בעיה שלכם כי הסרט יצא בשנת 2000 ואתם נמצאים בבלוג על סין.

הכניסו את כתובת האימייל שלכם, כדי לעקוב אחרי הבלוג ולקבל עדכונים על פוסטים חדשים במייל.

שתי הדמויות העיקריות בנמר דרקון הן הלוחמים המבוגרים לִי מוּ-בָּאי ויוּ שׂוּ-לִיאֶן והסיפור שלהם הוא גם סיפור של איפוק. כשהם היו צעירים שׂוּ-לִיאֶן הייתה מאורסת לחברו הטוב של מוּ-בָּאי ולאחר שהוא נהרג התפתחו ביניהם רגשות עזים אך הם לא ממשו אותם מפאת כבוד לחברם המת. אם שו-ליאן ומו-באי, הלוחמים הקשוחים והקודרים, הגאים אך גם מאופקים וממעטים במילים, היו צריכים לבחור מקום להתיישב בו בווסטרוז אין ספק שבצפון הם היו מרגישים די בבית.

שימו לב גם לשם של היצירה מנמר דרקון – The Eternal Vow. באותה מידה יכלו לקרוא לה The North Remembers ולנגן אותה עבור סאנסה, אריה ובראן. אגב, מי שמנגן עם כל כך הרבה רגש על הצ'לו ביצירה הזו הוא יויו מה שכבר דיברנו עליו כאן.

זהו. ניפרד עם שני שיעורים מצוינים של Chinese Pod למי שרוצה לדבר על משחקי הכס בסינית. הנה השיעור הראשון לרמה בינונית:

והנה השיעור לתלמידים ברמה מתקדמת, בהצלחה.

העץ הוא גבוה גם בחורף

ביום שישי האחרון הלכתי להצגה 'הלוויה חורפית' של חנוך לוין ז"ל שהועלתה על ידי תיאטרון באר שבע. תיאטרון באר שבע? בסין? כן! הם עשו את כל הדרך מישראל והעלו שתי הצגות כאן בבייג'ינג. דברים כאלו קורים בין השאר ואולי אף בעיקר העבודה הנהדרת שעושה מחלקת התרבות של שגרירות ישראל כאן בעיר, אשר באדיבותה הרבה גם מעניקה כרטיסים לחוג שלנו לעברית מדי פעם. כך יצא שבערב בייג'ינאי קר עד מאוד הלכנו אני, שתי המורות הסיניות של החוג שחר ולוטם, יחד עם ארבע תלמידות שלנו ששמותיהן העבריים הם עדי, הילה, חווה וטוהר לראות הפקה של הלוויה חורפית בשפה העברית עם כתוביות בסינית. בסינית אגב המחזה נקרא 冬季的葬礼 (הגייה – dōng jì de zàng lǐ) – תרגום מילולי לחלוטין.

winter-funeral-cover

אני לא מבקר תיאטרון וזה גם לא הנושא בו מתמקד בבלוג, אז רק אציין בקצרה שמאוד נהניתי ושאם המטרה העיקרית של התסריט והשחקנים היתה לתת לי תזכורת משעשעת לגבי הדיכאון הקיומי שחיוני מדי פעם לשקוע בו, הרי שהם עמדו במשימה בהצלחה יתרה. בסיום המחזה התקיים פאנל קצר עם צוות השחקנים, הבמאי והמפיקים, ואז גם גיליתי שאחת השחקניות הראשיות בהצגה היא ליליאן ברטו, אלמנתו של חנוך לוין. הפאנל עצמו היה מאוד נחמד וזכורה לי במיוחד תגובה כנה במיוחד של אחת הצופות שהתלוננה על כך שהיא לא באה מוכנה כי היא ציפתה לקומדיה ולכן חווית הצפייה היתה עבורה ממש כמו אגרוף בבטן שהגיע משום מקום.

הכניסו את כתובת האימייל שלכם, כדי לעקוב אחרי הבלוג ולקבל עדכונים על פוסטים חדשים במייל.

גם לשחקנים ציפתה הפתעה בסוף הערב. הפתעה שהיתה בלתי צפויה הן למופתעים והן למפתיעות. רצה הגורל והשיר "האמיתי" הראשון שבחרתי ללמד הסמסטר (אחרי שיר האלף בית של נעמי שמר) הוא העץ הוא גבוה של אחרית הימים, אם כי בכיתה צפינו בביצוע החי של מירי אלוני, דני רובס ואיה כורם.

את המילים לשיר כתב חנוך לוין ולכן מיד עם תחילת הפאנל כשהכריזו על זהותה המלאה של ליליאן והקשר שלה לחנוך לוין שאלתי את התלמידות שהיו איתנו אם הן מוכנות לשיר את השיר מול כולם ולשמחתי הרבה הן הסכימו. הפאנל עצמו נגמר לפני שנתנה לנו ההזדמנות לדבר אבל טוהר גילתה זריזות ותושיה מדהימה, רצה לעבר הבמה ולפני השחקנים הספיקו להתרחק מטווח שמיעה היא צעקה לעברם בעברית "סליחה! יש לי שאלה!" מה שמיד גרם להם לחזור אלינו. וכך בבת אחת התהפכו להן היוצרות והשחקנים הפכו להיות הקהל שלנו.

wf-backwards

אחרי שכולנו הגענו לקדמת הבמה ונתנו הסבר קצר של מי אנחנו ומה אנחנו עושים כאן, אמרנו שיש לנו הפתעה קטנה ושאנחנו רוצים לשיר להם שיר שנראה לנו שהם יאהבו. שלחתי מילות השיר לקבוצה שלנו בוויצ'אט (הוואטסאפ הסיני) מבעוד מועד ולאחר שלוש-ארבע-ו זריז התחלנו לשיר. הנה קטע קצר:

 

השירה חודשה אחרי העצירה הזו וזה היה פשוט תענוג לראות את התלמידות שרות בפני השחקנים והשחקניות ומנסות לנהל איתם שיחה, בייחוד כשלוקחים בחשבון את העובדה שהן החלו ללמוד רק לפני קצת יותר משלושה חודשים. ניתן היה לראות שזה גם היה מעניין ומרגש עבור השחקניות לא פחות מהתלמידות הצעירות, ובייחוד עבור ליליאן שממש שרה איתן את כל השיר ובסיומו גם דיברה איתן קצת על המשמעות שלו. למורת רוחם של כל המשתתפים החוויה נאלצה להתקצר משום שהסדרנים באולם רמזו לנו בעדינות גסה שאנחנו צריכים לעזוב, אבל לפחות הספקנו לעשות צילום קבוצתי.

wf-group-photo

משמאל לימין: המורה לוטם, הילה, חווה, שירי גולן, ליליאן ברטו, אורה מאירסון, טוהר ועדי.

ללומדי הסינית מביניכם הנה תוכניה של ההצגה בסינית עם תקציר העלילה לתרגול הקריאה. אל תשכחו שיש שם מלא שמות מוזרים אז אם אתם רואים רצף של סימניות ללא משמעות הגיונית, זו ככל הנראה הסיבה. תהנו!

הלוויה חורפית - תוכניה סינית

גלריה

מופע קונג-פו בתאטרון האדום – פוסט מצולם

זוכרים את חבילת הצ'ופרים (慰问礼包) שסיפרתי לכם עליה לקראת הסוף של פוסט הקודם? אז היה בה כרטיס להופעת קונג-פו בתיאטרון האדום של בייג'ינג ואתמול הלכנו לראות את אותה. אני חייב לציין שזו היתה הפתעה ממש נעימה ויפה, ומדובר במופע מושקע בהחלט. היה אסור להקליט סרטונים, אבל הנה כמה תמונות שצילמתי עם הנייד שלי במהלך המופע:

המופע נקרא אגדת הקונג-פו (The Legend of Kongfu). הוא פונה בעיקר לקהל הזר ומוצג בדיבוב לאנגלית למעט שיר הנושא אותו שרים בסינית. כשראיתי את המחיר של כרטיס אמרתי לעצמי שזו בטח עוד אחת מהופעות האלו עם המחיר המנופח לתיירים ללא שום הצדקה, אבל כפי שאפשר לראות מהתמונות אכן מדובר בהפקה רצינית, כוריאוגרפיה המשלבת קונג-פו קלאסי יחד עם אלמנטים של מחול מודרני, המון פירוטכניקה ואפקטים שהם פשוט חגיגה לעיניים. אז נכון שהמחיר גבוה יחסית לאטרקציות אחרות בסין, אבל לדעתי זה עדיין שווה את ההוצאה.

הכניסו את כתובת האימייל שלכם, כדי לעקוב אחרי הבלוג ולקבל עדכונים על פוסטים חדשים במייל.

למי שתוהה איך מגיעים אז הכתובת של התאטרון התאטרון האדום נקרא בסינית 红剧场 (הגייה – hóng jù chǎng) והכתובת שלו בסינית היא:

北京市东城区幸福大街44号

Běijīng shì, dōng chéng qū, xìng fú dà jiē sì shí sì hào

זה נמצא בחלק הדרום מזרחי של מרכז בייג'ינג קצת מזרחית למקדש השמיים:

 

אנחנו היינו ארבע אנשים אז לקחנו מונית ישירות מהאוניברסיטה כי זה היה הכי מהיר ונוח, ומכיוון שעכשיו חג אז גם אין כמעט תנועה. בשעות השיא עדיף לקחת את התחתית ואפשר לרדת בתחנת Temple of Heaven על קו חמש או בתחנה שנקראת Guangqumennei על קו שבע. משם זה הליכה של קצת פחות מקילומטר אבל אפשר גם לקחת מונית והסיכוי שתתקלו בפקקים קטן משמעותית.

 

כל כלב באה שנתו

אז התרנגול הלך והנה נכנסה לה שנת הכלב. למי שרוצה ללמוד כמה ברכות לשנה החדשה אז השבוע עלו לערוץ היוטיוב של מנדרינה ארבעה סרטונים של שירים לשנה החדשה ואפשר ללמוד מהם הרבה ברכות ואיחולים.

הכניסו את כתובת האימייל שלכם, כדי לעקוב אחרי הבלוג ולקבל עדכונים על פוסטים חדשים במייל.

יש שתי הדרכים הכי נפוצות לומר שנה טובה בסינית. הראשונה היא 新年好 – xīn nián hǎo שפירושה שנה (年) חדשה (新) טובה (好) ואפשר לשמוע אותה בשיר הבא:

השנייה היא 新年快乐 – xīn nián kuài lè שפירושה הוא שנה (年) חדשה (新) שמחה (快乐) ואפשר לשמוע אותה בשיר הבא:

חוץ ממנה תשמעו בשיר עוד כמה ברכות נפוצות ושימושיות כגון 恭喜发财 (הגייה – gōng xǐ fā cái) שפירושה שנת שגשוג וממון, וברכה שמתחרזת איתה 好运常在 (הגייה – hǎo yùn cháng zài) שפירושה שמזל טוב יפקוד אתכם לעיתים קרובות. אגב, החרוז שילדים מעדיפים להשתמש בו הוא 把红包拿来 (הגייה – bǎ hóng bāo ná lai) שאומר 'תנו לי את המעטפה האדומה' (בה נמצאים דמי החג).

happy_dog_year1

היופי הוא שלכל שנה יש גם את הברכה המסורתית לה, ברכה שלרוב מתבססת על איזשהו משחק מילים של שקשור לחיה של אותה שנה. בסינית נהוג לבטא את קול הנביחות של כלבים (הב הב בעברית) באמצעות הסימנית 汪 אותה הוגים wāng. הסימנית הזו נשמעת מאוד דומה לסימנית 旺 אותה הוגים wàng ופירושה שגשוג (הרכיב הפונטי שלהם 王 אמור להיות מוכר לעוקבי סימנית אחת בשבוע). לכן הברכות לשנת הכלב לרוב יתבססו על הסימנית 旺 באופן כזה או אחר. אגב, מי שנולד בשנת הכלב נחשב לאדם מאוד נאמן ומסור אך גם קצר רוח וחם מזג.

happy_dog_year2

עידן הסמארטפונים, המצלמות והאפליקציות מאפשר יצירה של ברכות ברמה אחרת. הנה למשל ברכה שהכנו ממש בכמה דקות אתמול בערב החג, שישה סטודנטים זרים ומשועממים שנשארו באוניברסיטה ולא חזרו הביתה לחופשה:

 

מלבד הברכות למדתי השנה גם איך אומרים צ'ופרים בסינית. האוניברסיטה חילקה חבילות ממתקים לכל הסטודנטים הבודדים שנשארו בקמפוס:

care_package

אז חבילת צ'ופרים כזו נקראת בסינית 慰问礼包 (הגייה – wèi wèn lǐ bāo) שזה פחות או יותר מתרגם לתיק (包) מתנות (礼) של ניחומים (慰) ודרישת שלום (问).


אם בא לכם גם לנחם אותי ולדרוש בשלומי לכבוד השנה החדשה, ועל הדרך גם להביע את הערכתכם לכל התכנים שיצרתי כאן ובסימנית אחת בשבוע בשנה האחרונה, אשמח אם תצרפו לקמפיין מימון ההמונים של מנדרינה במימונה.


מקווה שנהניתם, ושתהיה לכם שנת כלב שמחה ומאושרת עם המון סיבות לכשכש בזנב.

הסינים באים! אז בואו נדקור אותם עם צ'ופסטיק בעין…

יזם צעיר ונלהב בשם מלכיאל מלייב רוצה להכפיל את כמות התיירים הסינים שמגיעים לארץ ישראל. לצורך כך הוא אפילו יזם קמפיין מימון המונים בהדסטארט שיסייע לו להוציא לאור מדריך טיולים על ישראל בסינית. על פניו רעיון נהדר ואין סיבה שלא לפרגן לו ולתמוך בו. אבל רגע לפני שאתם שולפים את הארנק תנו לי לספר לכם על כמה טעויות בסיסיות ובעיות מרכזיות בקמפיין שלו. כדי שתוכלו להבין יותר טוב במה בדיוק מדובר, אני ממליץ לכם להיכנס לעמוד הקמפיין בהדסטארט ולצפות בסרטון הבא.

דבר נוסף שחשוב לי לציין לפני שנתחיל – כל הדברים שאני הולך לכתוב כאן, כבר נאמרו למלכיאל על ידיי ועל ידי אנשים אחרים בדיון שהתפתח בקבוצה 'מדברים סינית' בפייסבוק, כתגובה לפוסט בו הוא ביקש מאיתנו להצטרף כתומכים לקמפיין. במקרה הטוב הם זכו לתשובות לא מספקות או להתעלמות מוחלטת. אם יש לכם זמן ואתם מתעניינים מומלץ לקרוא את שירשור התגובות הפוסט, שאמנם גולש לפסים אישיים פה ושם (כולל איומים בתביעות) אבל גם נוגע בשאלה הנצחית והיא מהו מומחה לסין, והאם בכלל יש דבר כזה.

אז אחרי ההקדמה הארוכה הזו אפשר סופסוף להתחיל.

בעיה מס' 1 – הנחת יסוד שגויה

ההנחה המרכזית של מלכיאל כפי שהיא מוצגת בקמפיין, היא שהסינים לא מגיעים לכאן בגלל מחסום השפה, כלומר אין להם מקורות מידע בשפתם על ישראל, ולכן הם זקוקים לספר. העניין הוא שזה פשוט לא נכון. ישנם מדריכי טיול על ישראל הכתובים בסינית – חיפוש זריז שהדגים אחד מחברי הקבוצה הראה כי יש מדריכי טיול הן מקוריים שנכתבו על ידי סינים כמו זה או זה, והן מתורגמים כגון המהדורה הסינית של לונלי-פלאנט המוקדשת לישראל (הקישורים עלולים לא להיפתח מחוץ לסין).

201706230535457811

בנוסף, הצריכה האלקטרונית בסין הרבה יותר נפוצה ומתחזקת כל הזמן, ועל כן רוב הסינים יעדיפו לקנות ספר דיגיטלי שגם יחסוך להם מקום במזוודה. מי שלא ירצה לקנות ספר יוכל להכין שיעורי בית בעצמו ולגלוש בעשרות אתרים הכתובים בשפה הסינית, חלקם קהילתיים כמו Trip Advisor וחלקם עצמאיים וקטנים יותר, אך לא פחות מושקעים.

בעיה מס' 2 – חוסר היכרות עם מאפייני התייר הסיני

מדריך טיולים בצורת ספר מיועד עבור פלח מאוד מסויים של תיירים – אלו שמטיילים עצמאית. התייר הסיני הממוצע לעומת זאת מעדיף לטייל בקבוצות מאורגנות עם מדריך אנושי. הדבר נכון הן לגבי תיירות חוץ כשהוא מסתובב בעולם, והן לגבי תיירות פנים כאשר הוא מטייל בסין ומחסום השפה לא קיים כלל. מי שהיה בסין בוודאי נתקל לא פעם ולא פעמיים בעשרות סינים עם כובעים זהים הולכים אחרי המדריך שלהם, שנושא דגל ומדבר אליהם באמצעות רמקול שורק ומחריש אוזניים.

chinese_tour_group.jpeg

שתי הבעיות האלה יוצרות מלכוד די רציני – הספר רלוונטי רק לפלח מאוד קטן של תיירים סינים, והפלח הזה בהחלט מסוגל ואף יעדיף להסתדר בלעדיו. משום שסינים שמטיילים עצמאית הן לרוב צעירים ומשכילים, בעלי רמת אנגלית גבוהה, מתוחכמים מספיק כדי להגיע לגוגל גם מתוך סין, ועל הסמארטפונים שלהם תהיינה מותקנות שורה של אפליקציות שיעזרו להם לא רק למצוא מידע, אלא גם לעדכנו ולחלוק אותו עם אחרים.

בעיה מס' 3 – הגשש העיוור

בקמפיין נכתב במפורש שהיעד העיקרי שלו הוא התייר הסיני. עם זאת, הספר עצמו נכתב על ידי עיתונאי מהונג קונג בסימניות מסורתיות, והתוכנית להפיץ אותו קודם כל בהונג-קונג ובטייוואן ורק אח"כ לעשות התאמות לסין. גם כאן ישנה טעות קריטית בדפוס החשיבה משום שהאנשים שגרים בהונג קונג ובטייוואן אינם מייצגים את אזרחי הרפובליקה העממית של סין. לנסות לחדור לסין דרך טייוואן והונג קונג זה קצת כמו לפתח מוצר שמיועד לצרפתים וקודם לבדוק איך הוא תופס בקוויבק. האנשים שחיים בהונג קונג ובטייוואן הם בעלי דרכון שונה, רמת אנגלית גבוהה יותר, זירת האינטרנט והרשתות החברתיות שלהם מגוונת יותר, וכך גם רמת ההיכרות שלהם עם המערב עמוקה יותר.

compare-Chinese-culture-with-Western-culture-.jpg

מעבר לכך, ההבדל הכי קריטי הוא שהם תוצר של מערכות חינוך שונות לחלוטין ממערכת החינוך הסינית. מערכת החינוך הסינית, אם לנסח זאת בעדינות, לא בדיוק מטפחת אינדיבידואליות והרפתקנות שאלו הן שתי התכונות הקריטיות לקהל היעד של ספר טיולים (ולכן הסינים מעדיפים לטייל בקבוצה כפי שהוזכר קודם). נקודה נוספת שחשוב לזכור היא שברמה תודעתית מסויימת עדיין קיים מאבק זהות בין סין לטייוואן, וגם תושבי הונג קונג לא מזדהים עם סין בכל מאת האחוזים ולהיפך. לכן עיתונאי מהונג קונג הוא לא הדרך הטובה ביותר לרכוש את ליבם של הסינים. אם סיני יתלבט בין ספר שנכתב על ידי תושב סין מהמיינלאנד, ובין ספר שנכתב על ידי מישהו מהונג קונג, יש סיכוי סביר שהוא יבחר באופציה הראשונה.

בעיה מס' 4 – סין היא לא צוואר הבקבוק

יש בדיחה שמספרת על פיל ועכבר שרצים במדבר, תוך כדי הריצה העכבר מסתכל אחורה ואז אומר לפיל בהתפעלות: "וואי וואי, תראה כמה אבק אנחנו עושים". התיירות הסינית בישראל כבר נמצאת במגמת עליה חדה. מה שאנחנו רואים עכשיו אלו הם פירות שמבשילים לאחר עבודה מאומצת של שנים מטעם כל מיני גורמים, כאשר הבולטים שבהם הם משרד התיירות, משרד החוץ ושלוחותיהם בסין. אז עם כל הכבוד, להתעורר עכשיו ולהגיד שיש לך רעיון נהדר איך להביא עוד תיירים סינים לארץ, ועוד באמצעות ספר שכדי לגרום לעליה של אחוזים בודדים צריך להיות רב מכר מטורף, זו לא חוכמה בכלל. למעשה זה אפילו קצת מיותר.

taking_credit_for_ideas

אם תשאלו אנשים שמעורים במצב התיירות הסינית בישראל הם יגידו לכם שהבעיה אינה נעוצה בכך שהסינים לא רוצים להגיע, אלא בכך שישראל לא ערוכה לקראתם, הן מבחינה כמותית והן מבחינת הצרכים שלהם. זה בא לידי ביטוי בטיסות, במלונות, במסעדות, בקניות, בתשתיות, בעלויות, בשילוט והדרכה ובהיבטים נוספים. לכך צריך גם להוסיף את העובדה שיש פעמיים בשנה בהן כל המדינה יוצאת לחופשה של שבוע או יותר וזה יוצר פיקים מטורפים. נמל התעופה בן גוריון בפסח וסוכות כש-8,000,000 ישראלים יוצאים לחופשה זה פחות או יותר עוד יום רגיל בסין.

בעיה מס' 5 – מתנות מעליבות

יש עוד נקודה קטנה, שלא ממש קריטית להצלחת הקמפיין אבל כן משקפת קצת מחוסר הטעם או הבקיאות של העומדים מאחוריו. אחת התמורות בקמפיין היא החולצה הבאה (התמונה מתוך ראיון בתוכנית הבוקר עם אורלי וגיא בערוץ 10 שגם הוא רווי בטעויות).

chinese_shirts.png

איך אתם הייתם מרגישים אם אחת התמורות בקמפיין לעידוד תיירות יהודית היתה קריקטורה של יהודי עם כובע, פאות, זקן ואף גדול עסוק בספירת כסף? כי זה בדיוק מה שחלק נכבד מהסינים מרגישים כשהם רואים את הציור הזה בו הם כחושים, עיניהם צרות, ולראשם צמה וכובע שכבר די קשה למצוא בסין (וזה עוד מבלי להכיר את השיר העומד מאחוריה על השוטר שמגרש אותם כי הם רעשנים מדי). אתם בטח חושבים שאני מגזים, אבל זו האמת. כמו שחברה סינית שגרה בארץ אמרה לי כשהיא ראתה את החולצה: כדאי לכם לוודא שזה לא יהפוך להיות מתנה ממשלתית רשמית, אחרת יהיה לכם משבר דיפלומטי על הידיים.

סוף דבר

מיכאל מלייב הוא לא אדם טיפש, זה ברור. הכוונות שלו טובות וזה גם די ברור. בנוסף, מבט בדף הקמפיין מבהיר שהוא נפגש עם לא מעט אנשים שעוסקים בסין באופן מקצועי ויש לו אפילו שותף סיני-הונג-קונגי. ולכן עולה השאלה כיצד יצא תחת ידיו קמפיין כל כך שגוי ואיך אף אחד לא העיר לתשומת לבו את הדברים שציינתי כאן. בעיניי מה שמתרחש כאן גובל בהונאת משקיעים ולו רק מהסיבה שהוא מציע לרכוש פרסומת בתוך הספר שלו, בטענה שמדובר בספר הראשון מסוגו ושאין ספרים דומים בסין, דבר אשר מנפח את ערך התמורה. העובדה שנכון לכתיבת שורות אלה הוא גייס כמעט 40,000 ש"ח היא לא פחות ממדהימה בעיניי, ומראה שהוא ניחן ביכולת להניע פרויקטים ובכישרון עסקי רב. למעשה הוא כל כך רב עד שאולי הוא יצליח לחפות על חוסר ההבנה בסיסית בעבודה מול סין. כי אם יש משהו שאפשר ללמוד מכל הסיפור הזה, זה שלדעת להגיד ניהאו, לקוד קידה ולהחזיק כרטיס ביקור בשתי ידיים, לא אומר שאתה באמת יודע מה אתה עושה או שעשית את שיעורי הבית שלך מול הענקית מהמזרח. לפעמים, גם הכוונות הכי טובות והרצון להבין את הסינים ולבוא לקראתם עלול יותר להזיק מאשר להועיל, ובסוף תמצאו את עצמכם משפדים אחד מהם עם צ'ופסטיק בטעות.

הכניסו את כתובת האימייל שלכם, כדי לעקוב אחרי הבלוג ולקבל עדכונים על פוסטים חדשים במייל.

תמונת השער נלקחה מתוך הסרטון הזה – סוג של מחווה הזויה לסרטי טרנטינו שהם בעצמם מחוות לסרטים אחרים.

השלג הראשון של 2002

אחת הדברים הכי חשובים שדיברתי עליהם בפוסט 'שמונה דברים שהלוואי ומישהו היה אומר לי לפני שהתחלתי ללמוד סינית' היא הבעיה שאנחנו מסתמכים יותר מידי על Pinyin וקולטים את צלילי השפה דרך העיניים במקום דרך האוזניים. ובכן, אני לא מאלה שרק מצביעים על בעיות, אלא בדרך כלל גם משתדל לספק פתרונות, וברוח זו אני גאה אני גאה להציג בפניכם תוספת חשובה לתשתית הוירטואלית של מנדרינה – ערוץ יוטיוב אליו אתם מאוד מוזמנים להירשם.

הכניסו את כתובת האימייל שלכם, כדי לעקוב אחרי הבלוג ולקבל עדכונים על פוסטים חדשים במייל.

את הערוץ נחנוך עם שיר שמאוד הולם את המעמד כמו גם את התקופה הזו בשנה. לשיר קוראים השלג הראשון של 2002 (סינית בהמשך) ומי שהביא לנו אותו הוא יוצר וזמר בשם דאו לאנג (刀郎 – Dāo Láng). לפני שניכנס יותר לעומק למילות השיר אני ממליץ ללומדי הסינית מביניכם להאזין לו כמה פעמים (תוך הימנעות מקריאת הכתוביות), לראות אילו מילים אתם מצליחים לזהות משמיעה בלבד, ולנסות להבין על מה הוא מדבר בכוחות עצמכם.

השיר הזה קרוב במיוחד לליבי שכן הודות לחבר שטייל לפניי בסין הכרתי אותו ממש איך שהוא יצא, עוד לפני שכף רגלי דרכה שם. תוכן השיר מגוון וכולל אוצר מילים בכל מיני רמות ככה שתוכלו ללמוד ממנו משהו בין אם רק התחלתם ללמוד סינית, ובין אם כבר יש מאחוריכם קילומטראז' מכובד של כמה שנים. בנוסף, מבחינה מוזיקלית, זהו שיר מאוד ידידותי לאוזן הישראלית כי העיבוד שלו משלב המון מוטיבים עממיים של מרכז אסיה והוא ממש על הסף של להיות שיר ים-תיכוני. אני חושב שאם הייתם משמיעים את הפתיחה שלו לישראלים ומבקשים מהם לנחש במי מדובר, לא מעט מהם היו עונים שוטי הנבואה, וספציפית אולי מתבלבלים עם השיר הזה.

למי שתוהה על מה השיר מדבר, הנה תרגום חופשי של המילים:

השלג הראשון של 2002

הגיע קצת מאוחר בהשוואה לזמנים עברו

קו 2 שעומד ליד בניין 8*

לקח עימו את עלה השלכת הצהבהב האחרון

השלג הראשון של 2002

הוא תסביכי פרידה של הישארות באורומצ'י

את כמו פרפר שמעופף הלוך ושוב

מרפרף לו בעונת השלג מרחף

אני לא יכול לשכוח את ההרגשה של לחבק אותך אל חיקי

חמימה יותר מלהבת האש החבויה בתוך ליבי

מחוץ לחלון הקור המקפיא של רוחות הצפון נשכח ממני

עטפי אותי שנית בנעימות גופך

דבק שפתייך האדומות לוכד את כל מה שיש לי

רגישותך נוגעת בי ומלהיבה אותי מחדש

עדינותך האינסופית ממיסה שלג וקרח

מתיקות מילותייך משנה את העונות

קלישאתי משהו אבל אין מה לעשות כי הדברים האלו עובדים. עם יציאת השיר, הפך דאו לאנג בין לילה מזמר פאבים אנונימי לשם מוכר בכל בית בסין, ובמדינה של 1.3 מיליארד איש שעוד אין להם וויצ'אט זה לא דבר פשוט כלל וכלל.

כדי לראות כמה אפשר ללמוד מן השיר צריך פשוט להציץ בשם שלו בסינית. הוא כולל מספרים, תאריכים, מילת כימות וסיווג ועוד.

2002年的第一场雪 – èr líng líng èr nián de dì yī chǎng xuě

למשל כמציינים שנה בסינית אז בניגוד אלינו אומרים את הספרות בנפרד (零零) ורק אחר כך מוסיפים את המילה שנה (年). הסימנית 的 היא סימנית הכי נפוצה בסינית והיא מסמלת זיקה ושייכות וכאן היא מתפקדת כמו המילה 'של'. הסימנית 雪 משמעותה שלג (גשם 雨 שאפשר לטאטא 彐) ומילת הכימות והסיווג שלה (כמו גם של גשם וברד) היא 场 שפירושה מגרש, שטח או אזור תחום. את הצירוף 一场雪 קשה לתרגם לעברית אבל הוא מתייחס לשלג כארוע כלומר השלג שירד וכיסה את כל האזור בזמן מסויים, קצת כמו ההבדל בין גשם וממטרים. הסימנית 第 היא סימנית המשמשת ליצירת המספר הסודר ויחד עם הסימנית אחת '' היא יוצרת את המילה 'ראשון' כך שהצירוף 第一场雪 כולו משמעותו השלג הראשון.

למי שבאמת רוצה ללמוד את השיר כמו שצריך הכנתי ערכה לימודית המורכבת קבצי אודיו ו-PDF בה תמצאו את מילות השיר בסימניות ובפיניין:

2002_1snow_lyrics

רשימה ממוספרת של 24 מילות מפתח נבחרות כולל תרגום לעברית וקבצי mp3 נלווים:

2002_1snow_vocab

והסברים על שלושה מבנים שימושיים המופיעים בשיר:

2002_1snow_grammar

בעבר החוברת הוצעה כתמורה לתומכי מנדרינה במימונה, אבל עכשיו היא זמינה לרכישה כאן.

השלג הראשון של 2002 – חוברת לימוד

חוברת לימוד של השיר 'השלג הראשון של 2002' כולל טבלת מילות מפתח והסברים על הדקדוק המופיע בשיר

9.90 ₪


*בניין 8 הוא כינוי של אחד המלונות הראשונים שנבנו באורומצ'י. למעשה המספר שמונה אינו חלק מכתובתו של המלון אלא נובע מן העובדה כי יש לו שמונה קומות. בשיר 'בניין 8' מתייחס לתחנת האוטובוס שנמצאת ליד המלון ונושאת את אותו השם:

b8

הגרלת נובמבר – סימניות ספרים וציורי אבנים

איך שהזמן טס! אמצע נובמבר הגיע ואנחנו עם ההגרלה החודשית השלישית לרגל תחילת שנת הלימודים. אחרי חודש ספטמבר שהיה בסימן לימודים עם ספרים ומילונים, וחודש אוקטובר שהיה בסימן פנאי עם תה וקלפים, ההגרלה שלנו החודש תהיה בסימן אמנות מסורתית.


הבהרה: כדי להשתתף בהגרלה צריך להיות תומך רשום של מנדרינה באתר מימונה. ניתן להצטרף עד יום חמישי ה-30 בנובמבר. שמות הזוכים יפורסמו בתחילת דצמבר כאן באתר.


הפעם יש לנו פרסים אותנטים במיוחד אשר נרכשו במהלך סיור לימודי למחוז צ'ינגחאי שבמערב סין, ועשו את כל הדרך לישראל עטופים היטב במזוודה שלי. הפרס הראשון והשווה ביותר מכל הפרסים שהוגרלו עד עכשיו (לפחות בעיניי) הוא ציורי אבן מסורתיים של מיעוט הסלאר.

rock-painting1

מדובר ביצירות שמשלבות יחד קליגרפיה, ציור ופסיפס אבנים לתוך גוף אחד ואם זה לא מספיק אז הן גם מגיעות בתוך קופסאות ממש ממש מגניבות שאפשר להעמיד אותן במצב תצוגה ולסגור בעת הצורך. אני די בטוח שאין ולא ניתן להשיג דברים כאלו בארץ, כך שמדובר בפרס מאוד ייחודי ובר השווצה.

יוגרלו שני ציורים. ציור אחד של עגור אשר מסמל אריכות ימים, וציור נוסף של אישה שכולה חן ויופי.

מלבד הציורים נגריל גם סימניות ספרים מעוצבת בהשראת סמלים טיבטים מסורתיים עם טאץ' סיני אשר משתלבות היטב עם הספרים והמילונים שהגרלנו בספטמבר. שימו לב שמדובר בסימניות מתכתיות מעוגלות ודקות אשר נתפסות על הדף ולא פיסות קרטון שפשוט תוקעים בין הדפים.

bookmark1.jpg

יוגרלו שלוש סימניות כאלו, כל אחת עם עיטורים שונים. הנה למשל סימנית המעוצבת כפרח הלוטוס.

bookmarks

כפי שצויין בהתחלה, כדי להשתתף בהגרלות צריך להצטרף לקבוצה האיכותית של תומכי מנדרינה באתר מימונה. סכום ההצטרפות מהווה פקטור בסיכויי הזכייה בהגרלה. כל הפרטים בתקנון ההגרלה המלא שמופיע בסוף הרשומה הזו.

בהצלחה לכל המשתתפים!

הסימנית 'נישואין' – לא מה שחשבתי

פרויקט מימון ההמונים של מנדרינה – סימנית אחת בשבוע, אולי רחוק עדיין שנות-אור מלהצדיק את ההשקעה שלי בו מבחינה כלכלית, אבל לפחות אני יכול לומר שפה ושם הוא משתלם עבורי מבחינה לימודית. במסגרת התחקיר שאני עושה על כל סימנית בניסיון להבין מהו מקורה המשוער יוצא שאני נתקל בדברים שלא ידעתי קודם, או אפילו בדברים שסותרים את מה שחשבתי שידעתי.

סימנית אחת בשבוע

דוגמה עדכנית ומעניינת במיוחד היא הסימנית 姻 (הגייה – yīn) שפירושה נישואין. היא היתה חלק ממאמר שכתבתי לפני יותר משנתיים על כיצד מעמד האישה משתקף בכתב הסיני. במאמר הסברתי שזו סימנית פיקטו-פונטית בה הרכיב 女 (אישה – nǚ) המופיע בצידה השמאלי רומז על המשמעות ואילו הרכיב 因 (סיבה, גורם – yīn) רומז על ההגייה. ההסבר הזה עדיין נכון לחלוטין ואין מה לדאוג. העניין הוא שאחר כך ציינתי שהרכיב הפונטי 因 הוא בעצמו פיקטוגרף של אדם (大) כלוא במקום מסוגר (囗) ומסתבר שכאן לא ממש דייקתי.

כשעבדתי על חוברת העבודה של רכיב המסגרת התוחמת (囗) גיליתי שהסימנית 因 החלה את דרכה כציור של אדם שכוב על מזרן ושהמשמעות המקורית שלה היא מזרן קש. עם הזמן החלו להשתמש בה כדי לבטא את המשמעות של סיבה או גורם וכדי לבטא את המשמעות של מזרן קש הוסיפו לסימנית את הרכיב 艹 שמבטא זיקה לצמחייה או עשביה ויצרו את הסימנית 茵.

הכניסו את כתובת האימייל שלכם, כדי לעקוב אחרי הבלוג ולקבל עדכונים על פוסטים חדשים במייל.

וכך יצא שהסימנית הסינית לנישואין אינה מכילה אישה ואדם כלוא אלא דווקא אישה ואדם שרוע על מזרן. מה סמלי יותר ומה סמלי פחות אני משאיר לכם להחליט. את הפונטיקה, הסמנטיקה והפוליטיקה אני מעדיף להשאיר בחוץ הפעם.

matrimony_chinese

אגב, אם אתם רוצים להכיר עוד סימניות המכילות את רכיב המסגרת התוחמת 囗 ולגלות מדוע החליטו להשתמש בסימנית 'מזרן' כדי לבטא את המשמעות של סיבה או גורם, אתם מוזמנים להצטרף לקהילת התומכים במימונה בעשרה שקלים לחודש, מה שיקנה לכם גישה לכל החוברות שיצאו עד עכשיו ויעזור לי להכין עוד חוברות שגם אליהן תקבלו גישה מלאה.

גלריה

ביקור במוזיאון לתרבות טיבט – פוסט מצולם

היום יצא לי לבקר במוזיאון לתרבות טיבט ששוכן ליד המרכז הסיני למחקר ולימוד טיבט (ששוכן בבייג'ינג בכלל). הביקור היה חלק מהכנה לטיול למחוז צ'ינגחאי אליו נצא בשבוע הבא. כשאני אומר נצא אז הכוונה היא לקבוצה של תשעה סטודנטים זרים מהאוניברסיטה שלי, עוד שתי קבוצות בסדר גודל דומה מאוניברסיטת צ'ינגחואה והאוניברסיטה לשידור ותקשורת גם הן מבייג'ינג, ואני מניח ששם נפגוש סטודנטים מאוניברסיטאות נוספות בסין. אורך הטיול יעמוד על שבועיים והוא כולו מאורגן וממומן על ידי הממשלה הסינית כמעין סוג של יחסי ציבור לפרויקט החגורה והדרך (או חגורה אחת ודרך אחת), לפיתוח של מערב סין בכלל והאוכלוסיה הטיבטית בפרט. אז נכון שהמניעים לכך הם בעיקר פוליטיים, אבל כשמישהו מציע לי טיול ובתמורה מבקש ממני לצלם תמונות וסרטונים אני בדרך כלל נוטה להסכים.

מלבד ההכנות לנסיעה, אני צריך גם להגיש שלוש עבודות לפני שיוצאים לדרך ביום שני. אז תסלחו לי אבל מה שאני הולך לעשות זה להעלות לכאן את התמונות שצילמתי היום בלי הסברים נלווים ופשוט לתת לכם להתרשם קצת. ראו זאת כחימום לקראת פוסטים כבדים יותר עם חוויות מהטיול. רק אומר שהכתב הטיבטי (וגם המונגולי המסורתי) ממש מגניב ולגמרי נראה כמו ערבית אנכית ולכן שמתי תמונות שלו כאן. תהנו!

נ.ב

אלו מכם שעוקבים אחר סימנית אחת בשבוע, אין מה לדאוג כי הפוסטים ימשיכו לצאת גם במהלך הטיול.