האבולוציה של הכתב הסיני

לפני שנתחיל יש לי וידוי קטן. הכתב הסיני הוא ככל הנראה הסיבה שהצלחתי להתמיד בלימודי השפה כל כך הרבה זמן. מלבד היותו מרתק, האימון בו גם מרגיע וטוב לנשמה כמו גם למוח. כתב הוא המפתח להבנה אמיתית של כל שפה וזה נכון פי כמה וכמה עבור הכתב הסיני, שהוא בעצם השתקפות של תרבות בת אלפי שנים.

הכתב הסיני הוא כתב חי

מי שיודע רק לדבר לא באמת מבין איך השפה עובדת, לעומת זאת מי ששולט גם בקריאה ובכתיבה רואה איך הסינית עובדת מבפנים, בדיוק כמו ניאו והמטריקס. הכתב הסיני אולי לא יהפוך אתכם לבעלי יכולות על אנושיות ולוחמי קונג-פו מיומנים, אבל הוא ישפר לאין ערוך את השליטה שלכם בשפה ואת הזכרון שלכם באופן כללי.

סימנית אחת בשבוע

אז לכבוד חג הפסח שמסמל התגברות על מכשולים בלתי עבירים, פוסט ראשון בסדרה המוקדשת לכתב הסיני, שבסיומה הוא כבר לא יראה לכם כמו כתב חרטומים.

character_evolution

הדבר הראשון שצריך לדעת לגבי הכתב הסיני שהוא עבר כמה וכמה גלגולים, ועליהם אנחנו הולכים במאמר זה.

עצמות ושריונות

הגלגול הראשון של הכתב נקרא בסינית 甲骨文 (הגייה – jiǎ gǔ wén) או כתב (文) השיריונות (甲) והעצמות (骨). בעברית נהוג להתייחס אליו ככתב עצמות הניחוש ובאנגלית Oracle Bone Script. התיעוד המוקדם ביותר שלו מתוארך לשנת 1200 לפנה"ס וכפי שניתן להבין משמו הוא נכתב על עצמות בעלי חיים ושריונות צבים.

jia_gu_wen

הכתב מתבסס על ציורים של אנשים, חיות, צמחים, גרמי השמיים, איתני הטבע ושאר הדברים שהרכיבו את עולמם של האנשים שחיו באותה תקופה אך אל תתבלבלו, מדובר במערכת כתב מפותחת המכילה אלמנטים פונטיים וכן סימנים המבטאים רעיונות מופשטים.

כתב הברונזה

הגלגול השני הכתב הסיני נקרא 金文 (הגייה – jīn wén). כיום 金 מתייחס לזהב ומתכות באופן כללי אולם בתקופה עליה אנו מדברים הוא התייחס לברונזה. הוא נקרא כך משום שהוא נחרט על כלי קיבול מברונזה וכן על פעמונים וכלי נגינה נוספים.

jin_wen

כתב זה היה בשימוש למעלה מ-1000 שנים, משושלת שאנג אך לאחר שהקיסר צ'ין איחד את סין והתקין מערכת כתב אחידה השימוש בו פחת עד שנעלם. ב-1000 השנים שהיה בשימוש הוא עבר שינויים, הציורים נעשו בהדרגה יותר פשוטים וקוויים, צורתם הלכה ודמתה לריבוע וגודלם התקבע. הכתב עצמו נכתב מלמעלה למטה.

הכניסו את כתובת האימייל שלכם, כדי לעקוב אחרי הבלוג ולקבל עדכונים על פוסטים חדשים במייל.

כתבי החותם

הגלגול השלישי של הכתב הסיני הוא כתבי החותם ובסינית 篆书 (הגייה – zhuàn shū). שם זה מתייחס לשיטות כתיבה אחידות ומקובעות יותר מכתב הברונזה שהחלו להופיע בין המאה השישית ובין המאה השנייה לפני הספירה. קיימים שני סוגים עיקריים של כתבי חותם – החותם הגדול 大篆 (הגייה – dà zhuàn) והחותם הקטן 小篆 (הגייה – xiǎo zhuàn). הנפוץ מבין השניים הוא דווקא החותם הקטן שזהו הכתב שפותח בהוראת הקיסר צ'ין האחד והיחיד (אותו קיסר בו ניסו להתנקש בסרט 'גיבור' ואותו אחד שהתעקש להיקבר עם אלפי חיילי חרס בשיאן) עבור הממלכה המאוחדת של סין, אותה בדיוק סיים להקים לאחר מסע כיבושים מוצלח. החותם הגדול פותח מעט לפני כן פחות או יותר באותו אזור בידי שושלת ג'ואו אך מכיוון שההסטוריה נכתבת ע"י מנצחים, הוא פחות תפס.

zhuan_shu

על פסגת הר טאי ישנה אבן עליה חרוטות סימניות של כתב החותם הקטן שנחשבת לאחד הממצאים המייצגים ביותר של הכתב.

xiao_zhuan

ההשערה היא שסימניות אלו נחרטו ע"י 李斯 (הגייה – lǐ sī) בכבודו ובעצמו – הפקיד שפיתח את השיטה בהוראת הקיסר.

כתב הפקידים

מתוך כתב החותם הקטן התפתח כתב הפקידים שנקרא 隶书 (הגייה – lì shū), גילגולו הרביעי של הכתב הסיני. הכתב הזה שימש פקידים בדרגות נמוכות בתקופת השושלות צ'ין וחאן המערבית שהגיעה אחריה שכתב החותם היה עדיין מסובך מידי עבורם. הכתב של פקידי שושלת צ'ין נקרא 秦隶 (הגייה – qín lì) והכתב של פקידי שושלת חאן נקרא 汉隶 (הגייה – hàn lì). הפקידים הבכירים המשיכו להשתמש בכתב החותם המסובך יותר.

li_shu

המעבר לכתב הפקידים טמן בתוכו פישוט משמעותי. עיגולים התרבעו, קווים קמורים התיישרו והסימניות החלו לקבל את הצורה המוכרת לנו כיום, בייחוד בגרסה של פקידי חאן.

כתב רגיל

הגלגול החמישי של הכתב הסיני הוא הכתב התקין או הכתב הרגיל שנקרא 楷书 (הגייה – kǎi shū) אשר למעשה מחזיק מעמד עד ימינו אנו. בין שלהי תקופה כתב הברונזה ועד הופעת הכתב הזה עברו בסה"כ-400 שנים, ואילו הוא מחזיק מעמד כבר כ-1800 שנה.

kai_shu

באופן טבעי הוא השתנה מעט עם הזמן אולם שמר על צורתו הכללית והבשיל סופית בתקופת השושלות סווי (589 – 617 לספירה) וטאנג (618 – 907 לספירה) בהן הוא גם חווה פריחה אומנותית.

גלגולים מאוחרים יותר

במקביל להופעת הכתב הרגיל והשימוש בו התפתחו עוד כמה סגנונות, השניים הכי ראויים לציון הם הכתב המחובר  草书(הגייה – cǎo shū) והכתב החצי-מחובר 行书 (הגייה – xíng shū). הכתב המחובר הפך את הכתיבה למהירה וחסכונית יותר אבל המחיר לכך היה שהכתב נעשה הרבה פחות ברור. הכתב החצי-מחובר מהוה פשרה בין הכתב הרגיל ובין הכתב המחובר ובו בעצם מחברים את מה שניתן מבלי שזה יקשה על הקורא להבין את הכתוב.

cao_shu

בתמונה מעלה מופיעות סימניות הכתובות בכתב מחובר מלא, ובתמונה למטה ישנה דוגמה של כתב חצי מחובר.

xing_shu

עד כמה שהכתב החצי מחובר לא ממש קריא, תסכימו לפחות שהוא עדיין יותר קריא מהכתב המחובר המלא. לא?

כתב מסורתי מול כתב מפושט

בשנת 1956 עבר הכתב הסיני רפורמה משמעותית וסימניות רבות שונו ועברו תהליך של פישוט. את הרפורמה הזו יזמה ממשלת סין כדי להעלות את שיעור יודעי הקרוא וכתוב בקרב האוכלוסיה. עקב ההשקעה הרבה הכרוכה בלימודו, במשך מרבית שנות קיומו הכתב הסיני היה בגדר מלאכה שמורה לבני אצולה, לאנשי ממשל ולשכבת המלומדים. הרפורמה בכתב, יחד עם פיתוח תעתיק ה-PINYIN ובשילוב מדיניות ממשלתית יעילה בתחום החינוך הורידו משמעותית את שיעור האנאלפבתיות באוכלוסיה. המחיר לכך במקרים רבים היה אובדן הקשר בין הסימנית לצורתה המקורית או אובדן ההיגיון הפנימי של סימניות מסוימות.

traditional-simplified

בטייוואן, הונג קונג, מקאו ובמקומות נוספים ממשיכים להשתמש בכתב המסורתי והדבר נתפס כסיבה ומקור לגאווה. בעיני אלו שרגילים לכתב הסיני המסורתי הכתב המפושט נתפס כחסר נשמה ונטול עומק. בעיני אלו שרגילים לכתב המפושט, הם סתם היפסטרים מעצבנים…

עד כאן המבוא. נתראה בפרק הבא.

קישוט הדלת באדום

זה פשוט פסיכי כמה שפסח וראש השנה הסיני דומים

היום בערב מציינים ברחבי סין ובמקומות נוספים בעולם את תחילתה של שנה חדשה, הלא היא שנת הקוף. השנה שבדיוק הסתיימה היא שנת הכבש שהיא בעצמה נכנסה לאחר שנת הסוס, שבא אחרי הנחש, שהגיע אחרי הדרקון שבא בעקבות הארנבת שנמלטה מהנמר שעצבן את השור שנבהל מהעכברוש שכעקרון מתחיל את המחזור אבל לפניו יש חזיר שנשמר מהכלב שהעיר אותו תרנגול שקריאתו מסמלת את סוף שנת הקוף והופ! סגרנו מעגל.

spring_festival

עם שתיים עשרה חיות שחלקן לא כשרות, אחת הנבל בסיפור בראשית ועוד אחת שלא ממש קיימת זה נראה כאילו התרבות היהודית והסינית לא יכלו להיות יותר שונות זו מזו. אבל האמת היא שבחינה מקרוב של ראש השנה הסיני תגלה שהוא לא כל כך שונה מחג שאנחנו מציינים פחות או יותר בתקופה זו של השנה – חג הפסח.

הנה שמונה נקודות דמיון מפתיעות יותר ומפתיעות פחות בין ראש השנה הסינית ופסח.

שם החג

פסח ידוע גם כחג האביב ולמעשה זהו גם התרגום המילולי המדויק של 春节 (הגייה – chūn jié) – השם המודרני של ראש השנה הסיני.

חג האביב בעברית ובסינית

בעבר החג נקרא בפשטות 新年 (שנה חדשה – xīn nián) אבל בתחילת המאה העשרים החליטה רפובליקת סין הצעירה להצמיד לו כינוי חדש כדי להבדיל אותו מראש השנה של "הגויים" ולוח השנה הלועזי שלהם. זה מסביר גם למה בצפון סין חוגגים את חג האביב כשהחורף עדיין מסביב.

הזמן בשנה

ראש השנה הסיני מסמן כמובן את תחילתה של שנה חדשה. את פסח לעומת זאת, אנחנו מציינים שבעה וחצי חודשים לאחר ראש השנה שלנו ביום ט"ו לחודש ניסן. עם זאת, במקרא מכונה ניסן בשם "החודש הראשון" וכן "ראש החודשים" וישנן מסורות ושיטות ספירה אשר מבוססות עליו כחודש הראשון וכנקודת ההתחלה.

לוח השנה העברי והסיני

אגב, מקור השם 'ניסן' הוא במילה האכדית 'ניסנו' שמשמעותה היא ניצן. בכך הוא טומן בחובו הן את האביב ואת הסמל של התחלה חדשה.

אדום על דלתות

אחת המסורות העיקריות ראש השנה הסיני היא לתלות על דלת הבית קישוטים אדומים עליהם כתוב 福 (מזל וברכה – fú) ומשני צידיה זוג מגילות אדומות ומאורכות הנקראות 对联 (הגייה – duì lián) ועליהן מחרוזות בנות ארבע סימניות גם הן עם ברכות ותקוות לשנה החדשה. הצבע האדום נבחר לצרכי הגנה מפני יצור מיתולוגי אשר נקרא 年 (הגייה – nián, בדיוק כמו המילה שנה) שבכל תחילת שנה היה קם ממרבצו שבתוך ההרים, זורע הרס וחורבן וטובח באיכרים חפים משפע ובבני משפחותיהם. על פי האגדה היצור הזה מפחד משני דברים – צבע אדום ורעש חזק. לכן מסורת חשובה נוספת של השנה חדשה היא הדלקת זיקוקים ונפצים.

קישוט הדלת באדום

בסיפור שלנו צבע אדום על פתח הבית גם שיחק תפקיד חשוב מאוד בהגנה על בני הבית מפני מוות וחורבן. את עניין הרעש השארנו לחג השכן, הלא הוא פורים.

הכניסו את כתובת האימייל שלכם, כדי לעקוב אחרי הבלוג ולקבל עדכונים על פוסטים חדשים במייל.

קשר נסיבתי בין מאפים וגובה

בפסח אנו אוכלים במשך שבוע קרטון מצות. וזאת מפני שלבני ישראל לא היה זמן לחכות שהבצק יתפח לפני היציאה לדרך. מזל שהיה להם זמן ללכת לשירותים, אחרת לשאלה מתי יוצא החג היה מתלווה ריקוד מסורתי.

מצות ועוגות אורז

בדרום סין נהוג לאכול עוגות אורז דביקות הנקראות 年糕 (הגייה – nián gāo). הסיבה שאוכלים את העוגות האלו היא ש-gāo זהו גם אופן הגייתה של הסימניה 高 שמשמעותה היא גובה, ועל כן אכילתן היא סגולה לנסיקה לגבהים חדשים בכל שנה כפי אומרת הברכה 年年高.

כיסוני בצק ממולאים

אם לדרום סין יש את עוגות האורז שלהם הרי שבצפון סין נהוג לאכול כיסוני בצק ממולאים הנקראים 饺子 (הגייה – jiǎo zi) שקצת מזכירים קניידלך (באנגלית שניהם מסווגים כ-dumplings).

קניידלעך סינים

הסיבה שאוכלים אותם היא שעל פי חלוקת היממה הסינית השעתיים שבין 23:00 ו-01:00 נקראות 子 וזהו בדיוק המועד בו השנה היוצאת והשנה הנכנסת מחליפות אחת את השניה כפי שמתאר הביטוי 更岁交子 (הגייה – gēng suì jiāo zǐ). המהדרין יאכלו את ה-jiǎo zi שלהם בדיוק בחצות הלא היא נקודת החיבור (交) בין השנים (岁) המתחלפות (更).

ניקיון הבית

ניקיון האביב הוא מנהג שקיים בהמון תרבויות בכל רחבי העולם, ובשני החגים מדובר בחלק בלתי נפרד מההכנות לקראתם.

ניקיון האביב

בעוד לנו אין יום ספיציפי לניקיונות ובלבד שלא יהיה חמץ בבית עד תחילת החג הרי שבסין היום המוקדש לניקיונות הוא היום ה-24 בחודש 腊 (הגייה – là), החודש האחרון בלוח השנה הסיני.

יציאת מצרים בדרך הביתה

חג האביב הוא החופשה הארוכה ביותר במהלך השנה שמקבל העם הסיני. ואת היציאה הזו "מעבדות לחירות" אנשים חוגגים בשיבה למקום הולדתם ובישיבה בחיק משפחתם שבהמון מקרים מרוחקים מאות ואף אלפי קילומטרים ממקום המחייה הנוכחי שלהם בעיר הגדולה. זה אומר שבפרק זמן מצומצם מאוד עשרות אם לא מאות מיליונים של אנשים פותחים במה שידוע בשם "נדידת האביב".

יציאת מצרים

מי שהיה בסין יודע שלהצליח לעלות על רכבת בתקופה הזו של השנה (בהנחה שהצלחתם להשיג כרטיס בכלל) מרגיש פחות או יותר כמו קריעת ים סוף.

בנייה באפריקה נעצרת

כשבני ישראל יצאו ממצרים, סביר להניח שזה עיכב בכמה חודשים את בניית הפירמידות. תשאלו כל קבלן מה קורה כאשר כל הפועלים הזרים שלו מחליטים לחזור הביתה באותו זמן.

בנייה באפריקה - אז והיום

היום אנחנו כבר פחות מעורבים בבנייה באפריקה אבל מי שבונה ומפתחת את היבשת השחורה בשיא המרץ היא סין, וזה אומר שכשראש השנה שלהם מגיע, הבנייה באפריקה נעצרת או לכל הפחות מאיטה קצת.

סימנית אחת בשבוע

אגב, עם כל הדימיון הרב שבין ראש השנה הסיני ופסח, הרי שיש מנהג אחד אותו הוא חולק עם ראש השנה שלנו וזהו אכילת הדג. אנחנו אוכלים ראש של דג כדי שנהיה לראש ולא לזנב ואילו הסינים אוכלים דג משום שהסימניה 'דג' (鱼) והסימניה 'שפע' או 'די והותר' (余) נהגות שתיהן yú.

שנה טובה וחג אביב שמח!

עוף ברוטב פיקנטי מתוק עם בוטנים בנוסח סצ'ואן
וידאו

איך להכין עוף קונג פאו אמיתי כמו שמכינים בסין

אחת המנות הסיניות המפורסמות ביותר בעולם (אם לא ה…) היא עוף קונגפאו, ואירועי הבישול שהיו לי בתחילת החודש הזכירו לי קליפ שתרגמתי לפני קצת יותר משנתיים ובו מלמדים כיצד להכין את המנה הנפלאה הזו. עוף קונגפאו זה שם מנה סצ'ואנית של קוביות עוף מוקפצות ברוטב פיקנטי-מתוק עם בוטנים. היא מנה שכמעט כל המבקרים בסין (למעט צימחוניים ואלו שאלרגים לבוטנים) נשבים בקסמה והיום נלמד להכין אותה ישר מהמקור.

עוף ברוטב פיקנטי מתוק עם בוטנים בנוסח סצ'ואן

המתכון

עוף קונגפאו היא לא מנה מסובכת במיוחד אבל כדי שהיא תצא ממש טעימה דרוש קצת ידע, ניסיון והבנה של עקרונות המטבח הסיני. כמו כן דרושים מספר רכיבים שאינם נפוצים בארצנו, אם כי כאן גם חשוב לומר שהמפתח הם לא המרכיבים אלא אופן בישולם.

chinese_cooking_banner

החומרים

עוף – כ-400 גרם חזה עוף חתוך לקוביות בגודל של כ-1.5 עד 2 ס"מ.

בוטנים – חצי ספל (כ-100גרם) – הבוטנים צריכים להיות מקולפים מטוגנים ומומלחים. אפשר לקנות בוטנים טריים, לטגן אותם בשמן עד להזהבה ולפזר עליהם מלח לאחר הסינון.

בצל ירוק – שני גבעולים עבים באורך של 10-15 ס"מ חתוכים לטבעות (אין צורך בעלים).

שום – 2-3 שיניים קצוצות לשבבים או לפרוסות דקות.

ג'ינג'ר – חתיכה בגודל פקק של בקבוק קולה קצוצה לשבבים או לפרוסות דקות.

פלפל צ'ילי מיובש – 2-3 פלפל חתוך לטבעות עבות ללא הזרעים.

פלפלי סצ'ואן – בין חצי כף לכף שלמה.

מחית שעועית ופלפלים (אופציונלי) – כף או שתיים. בנוסח המסורתי מבשלים ללא המחית, ובכל מקרה קשה להשיג אותה בארץ שכן מדובר במוצר סיני שלא ממש מיובא לכאן.

למרינדה של העוף

יין בישול סיני – חצי מצקת קטנה 25 מ"ל

מלח ופלפל – כפית שטוחה מכל אחד. הסינים אוהבים להשתמש בפלפל לבן, אפשר גם שחור.

שמן – 25 מ"ל

קורנפלור – כפית גדושה

לרוטב

יין בישול סיני – 20 מ"ל

רוטב סויה כהה – 15 מ"ל

חומץ אורז סיני כהה – 30 מ"ל

סוכר – ארבע כפיות גדושות

מלח – כפית (אם השתמשתם במחית שעועית ופלפלים אז אין צורך)

פלפל – כפית

מי קורנפלור (מים מעורבבים עם קורנפלור עד לרוויה) – 3 – 4 כפות

מים – כמות של ספל קטן (0.1 ליטר)

אופן ההכנה

לפני שנדבר על כיצד מכינים חשוב שנכיר שני עקרונות מפתח של הבישול הסיני. הראשון והפשוט מביניהם – אסור שהסועד יעבוד קשה ולכן אנחנו חותכים לו את העוף לביסים אותם הוא יוכל להרים באמצעות מקלות האכילה שלו. השני והמסובך יותר – אחת מן המטרות העומדות לנגד עינינו בעת הבישול היא לגרום לכך שהעוף לא יהיה עוף אלא יהפוך למשהו אחר הן מבחינת המראה (סיבה נוספת לקוביות) והן מבחינת הטעם ולכן אנחנו מצפים אותו בשכבות שונות של טעמים, בתחילה באמצעות המרינדה ולאחר מכן באמצעות ההקפצה והרוטב.

הכניסו את כתובת האימייל שלכם, כדי לעקוב אחרי הבלוג ולקבל עדכונים על פוסטים חדשים במייל.

העוף

לפני שחותכים אותו לקוביות יש לעסות ולהכות אותו קלות באמצעות להב הסכין כך שיווצרו בו חריצים קטנים אליהם הטעם יחלחל. לאחר מכן לחתוך לקוביות ולהשרות במרינדה כרבע שעה. לאחר מכן יש לטגנו בשמן עמוק עד שהקוביות מלבינות מבחוץ וחצי מבושלות מבפנים. בסיום הטיגון להוציא מן השמן ולסנן.

הרוטב

לגבי הרוטב יש שתי אסכולות, כאלו אשר מערבבים את כל המרכיבים מראש לפני הבישול וכאלו אשר מוסיפים אותם אחד אחרי השני תוך כדי הבישול. השיטה הראשונה פשוטה יותר ומתאימה למתחילים שכן השיטה השניה דורשת זריזות, דיוק, תשומת לב ויכולת לעשות כמה דברים במקביל. אני מציע שתתחילו מהשיטה הראשונה ופשוט תערבבו את את הרכיבים שצויינו בקערה.

הבישול

  1. חממו מעט שמן בקערה.
  2. אם יש לכם פלפלי סצ'ואן בשלו אותם בשמן. לאחר שהם סיימו להיטגן מומלץ להוציא אותם מן הווק שכן הנגיסה בהם אינה נעימה.
  3. טגנו את הצ'ילי היבש.
  4. אם יש ברשותכם מחית שעועית ופלפלים עכשיו זה הזמן להוסיף 2 -3 כפות.
  5. הוסיפו לשמן את הבצל, השום והג'ינג'ר ותנו להם להזהיב מעט תוך כדי בחישה.
  6. הוסיפו את קוביות העוף, בחשו והקפיצו.
  7. לאחר שהעוף ספג מעט מטעמם וצבעם של שאר הרכיבים הוסיפו את הרוטב והמשיכו בהקפצה.
  8. אם הרוטב נוזלי מידי הוסיפו מעט מים עם קורנפלור כדי להסמיכו מעט.
  9. כאשר העוף כמעט מבושל לחלוטין הוסיפו את הבוטנים לתערובת והמשיכו להקפיץ עוד כחצי דקה. אפשר להוסיף גם כפית של שמן שומשום בשביל הניחוח.
  10. זהו. המנה מוכנה.

סימנית אחת בשבוע

הסרטון

ללמוד לבשל מקריאה זה קשה וגם תמונות לא תמיד עושות את העבודה. הסרטון הבא הוא קטע מתוכנית לייף-סטייל סינית ובו מלמדים כיצד להכין עוף קונגפאו. שימו לב שהם עושים את זה בדרך פחות אורתודוקסית ובין השאר לא משתמשים בג'ינג'ר (שהוא אחת הצלעות בשילוש הקדוש של המטבח הסיני יחד עם שום ובצל) ומוסיפים למנה גם ליקר דורה סיני הנקרא באיג'יו. כמו כן הם לא עושים טיגון מקדים של העוף ומוסיפים חלק מהירקות לתוך הרוטב לפני הטיגון. כל זה לא חשוב ובא ללמדנו שיש יותר מדרך אחת להכין עוף קונגפאו. מה שחשוב זה לשים לב לתהליך הבישול ולהערות שלהם לגבי כל שלב שכן מדובר בטיפים שימושיים. לסרטון יש כתוביות בעברית ובאנגלית. כדי להפעיל אותן צריך להפעיל את כפתור ה-CC ולאחר מכן לבחור שפה בהגדרות. בהצלחה!

המנה הזו הולכת נהדר עם אורז לבן. הדרך הכי טובה לשלב ביניהם היא לא אחד ליד השני אלא אחד על השני. על צלחת שטוחה עם שוליים גבוהים לשים מצע של אורז לבן שבושל במים ועליו לפזר את המנה. את התענוג הזה אוכלים עם כף, אפילו בסין. בתאבון!

עוף קונגפאו על אורז

 

גלריה

בשיר ובתמונה – ישראל מבעד לעיניים סיניות

לפני שבועיים התלוותי למשלחת של כ-30 סינים שהגיעו להשתלמות של כמה ימים בפקולטה למנהל של אוניברסיטת תל אביב, בשילוב עם טיול קצר בארץ הקודש. זו היתה קבוצה הטרוגנית יחסית, נשים וגברים, צעירים ומבוגרים שמצאו את עצמם עושים MBA בבית הספר לעסקים של אוניברסיטת נאן-יאנג לטכנולוגיה בסינגפור. הם באו לישראל ללמוד על חדשנות ויזמות, לבקר בחברות ומפעלים וכמובן לספוג קצת מן התרבות היהודית.

אחת המשתתפות עוסקת בין השאר גם בכתיבה ובהשראת הביקור היא חיברה שיר על ישראל. ביקשתי ממנה רשות לתרגם את השיר ולפרסם אותו כאן יחד עם מספר תמונות שהיא צילמה במהלך הביקור לבחירתה. לדעתי הם נותנים הצצה די יפה לכיצד הסינים תופסים את ישראל והעם היהודי. הנה הם לפניכם.

השיר בסינית (קצת ארוך אבל לא לפחד, התרגום יגיע מיד אח"כ)

《以色列的秋天》 — 铃铛

窗外的地中海
在汹涌的涛声中
闪耀光辉
这里是以色列
一个沙漠中的小国
被阿拉伯黑色的石油包围
却玉洁冰清

以色列
你的孤独就象我的孤独
从出生就注定
从圣殿毁灭开始
被流浪被放逐
背负几个世纪的沉重
苦苦挣扎
苦难的历程
令目光疼痛

当沙漠中流淌河流与绿洲
当科技进步到千家万户
你成为西方发达的基石
无比坚固

这是一个神话
是犹太民族的执著
当局部的枪声持续依旧
我渴望读懂那些深沉的眼睛
穿越几个世纪的亲切
如同中国大地的复制
那是遥远的丝绸之路
只留下信仰与
抗争

风声雨声 我们带来了天上之水。 我将彻底斩断情感的枷锁
以色列的秋天
充满收获

这是上帝的源头
于是我听到赞美诗潮水般飘来
那是明亮的圣经

והנה התרגום שלי לעברית. פה ושם נטלתי קצת חופש אמנותי אבל השדלתי להישאר נאמן למקור.

סתיו ישראלי – לינג דאנג

מבעד לחלון זהו הים התיכון
בין שצף ובין קצף בגעש הגלים
אורות בוהקים ומנצנצים
כאן ישראל
מדינה קטנה באמצע המדבר
מוקפת בנפט ערב השחור
אך היא טהורה וזכה מכל וכל

ישראל
בדידותך כמו בדידותי
גזירה מלידה
החל מחורבן בית המקדש
נדודים וגלות
לשאת בעול של מאות שנים
מאבק עיקש ומר
בנתיב הייסורים
מסב כאב לכל אשר יביט

נהרות זורמים בין נאות המדבר
הקידמה מגיעה לכל בית ובית
כך הפכת לאבן היסוד של התפתחות המערב
ואין מוצקה ממך

זוהי אגדה
זו ההתמדה של העם היהודי
בעוד באזור חוזרים ונשנים רעמי הרובים
אני משתוקקת לפענח את תהומות עיניהם
לפרוץ דרך יובלות של קרבה
כאילו נעתקה מתוך אדמת סין
הנה היא דרך המשי הרחוקה
כל מה שנשאר זה אמונה ו
התנגדות

קולות הגשם והרוח    הבאנו מי שמיים.    אני אבתק ואנתץ את כבלי הרגש
הסתיו הישראלי
מניב יבול רב

כאן נובע אלוהים
לכן אני שומעת שיר הלל צף ועולה כמו הגאות
זהו ספר התורה המאיר

לינג דאנג אינו שם האמיתי אלא שם עט. פירוש השם הוא פעמון קטן. והנה התמונות שהיא בחרה לצרף אל השיר:

זו בהחלט לא הפעם הראשונה שאני נתקל בזה, בייחוד אצל סינים שמבקרים בישראל, אבל עוצמת הרצון ותחושת החיבור תמיד מפתיעים אותי מחדש. אין לי ספק שזה גם הופך את נווה המדבר לנו לירוק יותר ממה שהוא באמת, אבל גם אם נסיר את הפילטר שדרכו הם מסתכלים וניתן לאבק הויכוח לשקוע לרגע, נראה שקולקטיבית בהחלט יש לנו במה להתגאות.

פתגם סיני עתיק – יום אחד שלושה סתווים

היום בערב המוני בית ישראל יחגגו את חג הסוכות ויאכלו ארוחת ערב משפחתית כשבינם לבין הרקיע מפריד סכך הסוכה. גם בסין מציינים היום חג וגם הוא משלב ארוחה ופעילות משפחתית תחת כיפת השמיים. החג אותו מציינים הסינים הוא חג אמצע הסתיו ובסינית הוא נקרא 中秋节 (הגייה – zhōng qiū jié). אז לרגל האירוע הנה צ'נגיו מקסים עם המילה סתיו.

יום אחד שלושה סתווים

מקורו של הפתגם 一日三秋 (הגייה – yī rì sān qiū) הוא בשירה סינית קלאסית ומשמעותו היא שיום אחד מרגיש כמו שלוש שנים. הוא משמש כדי להביע געגועים לאנשים יקרים לליבנו או כאלו שחברתם נעימה לנו במיוחד.

שימו לב לאופן בו מבטאים את המשמעות של סתיו בכתב הסיני. פשוט לוקחים את הרכיבים 禾 (חיטה) ו-火 (אש) ומצמידים אותם אחד לשני. זאת מכיוון בתחילת הסתיו מבערים את את השדה לקראת הזריעה ועל כן השילוב הזה יוצר אסוציאציה לסתיו.

חג אמצע הסתיו קשור באופן הדוק לירח. שני המנהגים הבולטים של החג הם אכילת עוגיות ירח וצפייה משפחתית בירח המלא. ירח מלא מסמל אחדות, שפע ופריון וזה בדיוק הדברים שמייחלים לאחר הזריעה ולקראת החורף. החג נחגג באמצע החודש השמיני של לוח השנה הסיני אשר כמו לוח השנה העברי גם הוא מתבסס על מחזור הירח. בזמן הזה לא רק שהירח מלא, אלא הוא גם נמצא בנקודה הקרובה ביותר לכדור הארץ ועל כן נראה גדול ובוהק מתמיד.

השנה יש אפילו סיבה נוספת לצפות בירח וזאת משום שהלילה יהיה ליקוי ירח מלא.

אז חג שמח! (סוכות, אמצע הסתיו – מה שבא לכם…)

גיבור אמריקאי. האמנם?

נכון שבפוסט הקודם ציינתי שאפשר לפתח יופי של תאורית קונספירציה מהמראה של הגיבור האמריקאי. אז הנה הרמתי את הכפפה.

גיבור אמריקאי היא סדרה שעלתה לאוויר בארה"ב בתחילת שנות ה-80 וסיפרה את סיפורו של ראלף הינקלי, אדם מן השורה שיום אחד מקבל במתנה חליפה אשר מעניקה לאדם הלובש אותה כוחות על. מעטים מכירים את השורשים המפותלים של הסדרה, והסיפור כיצד נוצרה מרתק ונותן הצצה נדירה ובלתי מציאותית לקו המטושטש שבין ביון ובידור. מומלץ מאוד לקרוא עד הסוף.

גיבור ושותפיו

התקופה היא שלהי שנות השבעים, לקראת סוף כהונתו המקרטעת של הנשיא ג'ימי קרטר. במטה ה-CIA שבלאנגלי וירג'יניה מקבלים את ההחלטה לשתף פעולה עם הוליווד ולהפיק סרט כדי לחלץ את ששת הדיפלומטים שמתחבאים באיראן, ואף אחד שם לא מעלה בדעתו שמישהו בצד השני של העולם מתכנן לעשות דבר דומה ובקנה מידה גדול יותר.

מי שנמצא בצד השני של העולם זו סין שבדיוק מתחילה ליישם מדיניות של רפורמות ופתיחות כלפי העולם החיצון. כל הצמרת המדינית מתחבטת בשאלה איך לשמר את ערכי ארצם לנוכח שיטפון תרבות המערב הצפוי להגיע, וכיצד לגרום לתרבות המזרח לחלחל לעבר הצד השני. המשימה מוטלת על החטיבה למחקרי חוץ במחלקה לביטחון המדינה. קצין צעיר בשם לוּפּוֹ (卢珀) שרק לפני מספר שבועות הצטרף לענף הלוחמה הפסיכולוגית של החטיבה יושב בשקט בדיון שנערך בנושא. הוא שומע רעיונות שונים ומשונים נזרקים לחלל האוויר וביניהם אף גיוס של ברוס לי לטובת העניין. לופו ממלמל לעצמו שאם רוצים באמת להשפיע על האמריקנים צריך לעשות את זה באמריקניות. רצה הגורל והגנרל שניהל את הדיון שמע את ההערה והפנה את תשומת הלב של כלל הנוכחים אל אותו קצין צעיר. כל הנוכחים, כולל לופו עצמו, היו בטוחים שהגנרל הולך להעיף אותו מהחדר על כך שהעז להשמיע את קולו בעוד אנשים בדרגה הרבה יותר בכירה ממנו מדברים.

להפתעת כולם הגנרל דווקא ביקש מלופו לפרט למה הוא מתכוון והוא כל כך התרשם מהקצין הצעיר עד שבאותו דיון הוא ביקש ממנו לגבש המלצות לדרכי פעולה אפשריות ולדווח לו ישירות. לופו ניגש מייד למלאכה והדו"ח שכתב מפתיע ברמת בקיאותו והבנתו את התרבות האמריקנית. הדו"ח הציע כמה אפשרויות וביניהן שימוש ברדיו, בטלוויזיה, בקולנוע ואף בספרים ובחוברות קומיקס כדי לשתול מסרים בתרבות הפופ האמריקאית. בסופו של דבר הפרויקט התגלגל לכדי יצירת סדרת טלוויזיה שלופו פיקח עליה ישירות והתווה את הקווים המנחים הבאים:

אסור שהסדרה תעסוק או אפילו תזכיר באופן מפורש את סין ועליה להיות אמריקאית לחלוטין. לכן מקור החליפה הוא בחלל החיצון והיא ניתנה לגיבור על ידי חייזרים שרוצים להציל את המין האנושי מחורבן עצמי. עם זאת, צבע החליפה שנבחר היה אדום והסמל עוצב בהשראת שמה של סין וזאת כדי לטפטף לתת-ההכרה הקולקטיבי של האמריקאים את סין באופן סמוי ולהאירה באור חיובי.

גיבור הסדרה יהיה אדם רגיל שכל אחד יוכל להתחבר אליו ואל המסרים שלו. עובדה זו באה לידי ביטוי בעיקר בשיר הפתיחה של הסדרה (תאמינו או לא זה רק אני) ובכך שהגיבור לא באמת יודע איך לתפעל את החליפה ולומד להכיר את היכולות והיתרונות שלה בהדרגה. החליפה כמובן היא אנאלוגיה לסין.

בהתאם להלך הרוח בארה"ב על גיבור הסדרה להילחם בקומוניזם אך הלכה למעשה הבעיות ייפתרו מתוך חתירה להרמוניה והפעלה מינימלית של אלימות. עיקר המאמצים של הגיבור האמריקאי יופנו למאבק בפשע ובשחיתות והסדרה תשים דגש על קבלת האחר והשונה.

לופו מספר בספרו שלא סתם הוא בחר שהמקצוע של גיבור הסדרה יהיה מורה. מורה הוא דמות סמכותית שקל להעביר מסרים דרכה, והבחירה מהווה גם מחווה לקונפוציוס, האב הרוחני של התרבות הסינית הקלאסית שהיה מורה בעצמו. עוד הוא חושף שהתוכנית הסופית הייתה לגלות את מוצאה של האמיתי של החליפה (חללית סינית שהגיעה מן העתיד) אבל התוכנית ירדה מן המרקע לפני שהצליחו להגיע לנקודה הזו בסיפור.

ערוצים

כמו במרבית פרשיות הריגול גם כאן החשיפה התרחשה עקב צירוף מקרים שהתרחש עוד לפני שהסדרה בכלל עלתה לאוויר, אבל הוביל לכך שה-FBI עקב אחריה מקרוב החל מן הפרק הראשון, סיכל את מאמציה והוביל לדעיכתה "בנסיבות טבעיות". גם בצירוף המקרים הזה הוליווד הייתה מעורבת שלא בידיעתה.

ב-30 במרץ 1981 אדם בשם ג'ון הינקלי הבן ניסה להתנקש בנשיא הטרי של ארה"ב רונלד רייגן (שהרזומה שלו כולל כוכב הוליוודי). ג'ון הינקלי טען שעשה זאת בהשראת דמותו של רוברט דה נירו בסרט נהג מונית. הוא צפה בסרט לפחות 15 פעמים, התאהב בשחקנית ג'ודי פוסטר, כתב לה מכתבים ובעצם ניסה להציל אותה כמו בסרט. הינקלי זוכה מחמת אי שפיות ואושפז במוסד פסיכיאטרי.

למרות שלא היה להם שום קשר לכך, העובדה שהגיבור הסדרה והמתנקש בנשיא ארה"ב חלקו את אותו שם משפחה, הכניסה את יוצריה ללחץ, והלחץ הזה הוא מה שמשך את תשומת ליבם של סוכני השירות החשאי וה-FBI. באמצע העונה הראשונה הם שינו את שם המשפחה של הדמות הראשית להאנלי ועונה אח"כ הם שינו זאת בחזרה להינקלי. הזיגזג הזה גרם לנורה האדומה להידלק במשרדי ה-FBI והם החלו לבחון את הסדרה מקרוב. הם גילו את הקשר הסיני והבהירו ליוצרים (שרובם כלל לא היו מודעים אליו) שמעכשיו הסדרה תזכה לפיקוח מיוחד, והם אף דרשו להגדיל את התפקיד של סוכן FBI ביל מקסוול (גולם על ידי השחקן רוברט קולפ) שהיה שותפו של הינקלי והיחיד שידע מניין הוא קיבל את החליפה.

בין אם זה בגלל התערבות ה-FBI ובין אם זה בגלל היעדר רייטינג, הסדרה ירדה מן המסך ב-1983 לאחר שלוש עונות בלבד. לופו יכול להתנחם בכך ששמו מופיע בכתוביות הפתיחה של הסדרה תחת השם הפיקטיבי פרנק לופו, כביכול אחד ממפיקי הסדרה. כך הגיע בשקט בשקט הקץ לניסיון הסיני להשפיע על הוליווד עד לימינו אנו בהם מרבית האולפנים כבר עושים את זה בהתנדבות כדי למקסם את הרווחים.

פירות יבשים ואמונות טפלות

בשבוע באחרון יצא לי לתרגם אי שם במושב עין יהב בדרום הארץ. במשק צור הקימו מפעל קטן לייצור של סילאן וממרח תמרים, והציוד עבורו נרכש מסין והורכב בארץ. שני עובדים נשלחו משנגחאי החמה והלחה עד לערבה החמה והיבשה כדי להרכיב את פס הייצור ולהעביר הדרכות. היה צריך מישהו שיסביר מה הם אומרים ופה אני נכנסתי לתמונה.

עצי דקל בערבה בזמן שקיעה

השהייה בנוכחות התמרים הזכירה לי שיעור בסינית מדוברת באחד הקורסים שלקחתי באוניברסיטה אשר עסק במנהגים ואמונות טפלות. הקשר בין מנהגים ואמונות טפלות בתרבות הסינית לבין השפה הסינית נחלק לשני סוגים.

הסוג הראשון נפוץ בכל העולם ומקורו בהיגיון שאם משהו מתחרז אז הוא בוודאי נכון. לנו יש את 'קח פרי ותהיה לי בריא' ובאנגלית יש את 'an apple a day keeps the doctor away'. מנדרינית,שמאוד מוגבלת מבחינת מבחר הצלילים והצירופים האפשריים ביניהם, היא שפה שמאוד קל לחרוז בה. למעשה אפשר לומר שהיא גן עדן לראפרים. לגבי תמרים קיימת האמרה הבאה:

吃红枣,年年好 – chī hóng zǎo, nián nián hǎo

תמר בסינית זה 枣 (הגייה – zǎo) אבל המון פעמים מתווספת אל הסימניה הזו גם הסימניה 红 (הגייה – hóng) שמשמעותה היא 'אדום'. 年 (הגייה – nián) זה שנה ולומר 年年 זה כמו לומר שנה שנה, מדי שנה או כל שנה. 吃 (הגייה – chī) זה לאכול ו-好 (הגייה – hǎo) זה טוב. אז אם נרצה לשמור על החריזה נוכל לתרגם את זה למשהו כמו 'אוכלים תמרים והחיים נהדרים' או 'אם תאכלו תמרים תחיו עד מאה ועשרים'.

הסוג השני של מנהגים ואמונות טפלות נובע גם הוא מדמיון בהגייה של מילים אך אינו קשור לחריזה. כך למשל לשני אנשים קרובים מומלץ שלא לחלוק אגס שכן לחלק אגס זה 分梨 (הגייה fēn lí) וזה נשמע בדיוק כמו המילה 分离 שמשמעותה היא פרידה.

בחתונות בסין נהוג לתת לזוג הצעיר תמרים וערמונים. הסיבה לכך היא שהסימניה תמר נהגית בדיוק כמו הסימניה 'מוקדם' (早, הגייה – zǎo), ואילו ערמונים זה 栗子 (הגייה – lì zi) שזה נשמע כמו הצירוף 立子 (הגייה – lì zǐ) שמשמעותו היא להעמיד צאצאים. כלומר הענקת התמרים והערמונים היא בעצם איחול לזוג הטרי והבעת התקווה לכך שיביאו ילדים לעולם בהקדם.

תמרים ערמונים ובוטנים

מלבד תמרים וערמונים, נהוג לתת לחתן ולכלה גם בוטנים. בוטנים בסינית זה 花生 (הגייה – huā shēng) המשמעות העיקרית של הסימניה 花 היא פרח אבל היא מסמלת גם מגוון ושוני (בסינית חתול עם המון כתמים בצבעים שונים הוא 'חתול פרחוני'). הסימניה 生 משמעותה היא לידה ועל כן הבוטנים הם ברכה וסגולה ללידות מגוונות, הן של בנים והן של בנות.

אם נרצה לייבא את המנהג הזה לתרבות העברית נוכל להצדיק זאת בכך שהבוטן מסמל בטן והריון ואילו ערמונים מייצגים ערימה של ילדים. התמר כבר תפוס לברכת ראש השנה.

עוד קצת תמונות.

למקרה ותהיתם כך נראה קו לעיבוד להתמרים לסילאן ולממרח.

קו ליצור סילאן וממרח תמרים

עבודת התרגום הובילה להבנה מעמיקה בתהליך הייצור.

עמדת תפעול

וכמובן שהצטלמנו גם בתמונה קבוצתית.

תמונת מחזור

עבודה עברית דור 3.0 – סיני (משמאל) מסביר לתאילנדי על קו הייצור במפעל ישראלי.

עבודה עברית

במהלך שיטוטי במושב נתקלתי במראה הפנורמית השבורה הזו שקצת הזכירה לי את סין מבחינת הצורה שלה.

broken_mirror

שרדתם עד כאן? קבלו הפתעה נוסטלגית הקשורה לפירות וחרוזים. הווליום קצת נמוך אבל שווה להחזיק מעמד עד 2:57.