נגיף הקורונה – כרוניקה של התפשטות ידועה מראש

כולם מדברים על נגיף הקורונה ואיזה מן בלוג לשפה ותרבות סין יהיה לנו כאן אם לא אקדיש איזה פוסט לעניין. לפני שנתחיל, אעדכן שאני בארץ. יצאתי מסין ב-15 לינואר כשממדי התפרצות וחומרתה רק התחילו להתבהר ולתפוס כותרות. אני כבר למעלה משבועיים ואם הנגיף היה דוגר בתוכי אז האפרוחים שלו כבר היו בוקעים מזמן.

לאלו שכאן בגלל השפה, אולי יעניין אתכם לדעת שהשם הרשמי של נגיף הקורונה בסינית ממש ארוך וכולל עשר סימניות:

新型冠状病毒感染肺炎

מילולית זה אומר דלקת ריאות (肺炎) זיהומית/מדבקת (感染) של נגיף (病毒) בעל צורת כתר (冠状) מטיפוס חדש (新型). באופן פחות רשמי מתייחסים אליו בקצרה כ-武汉肺炎 שזה פשוט דלקת הריאות של ווּחָאן – המקום בו היא פרצה. נכון לעכשיו אין מחוז בסין שלא התגלו מקרים של הידבקות ולמי שרוצה להתעדכן על המספרים הרשמיים בסינית בזמן אמת, אפשר לעשות זאת בעמוד מיוחד של באידו (הגוגל של סין) שנפתח לשם כך. המספרים המופיעים שם משמאל לימין הם של מקרים של אבחון ודאי של הנגיף, מקרים של חשש להידבקות, מקרים של החלמה ולבסוף מקרים בהם החולים מתו. מתחת לכל מספר מצוינת העלייה בהשוואה לאתמול.


תוספת מאוחרת מה-6 בפברואר 2020: ערוץ הטיוב של laowhy86 הוציא סרטון חדש ובו באמצעות הדגמה של חשבון פשוט הוא מוכיח שהמספרים המדווחים מרוב המחוזות בסין ככל הנראה מבושלים. זאת משום שאחוזי התמותה שם אפסיים לעומת 3% אחוזי התמותה המדווחים מווחאן, בעוד בהונג-קונג שם מדווחים באופן חופשי יותר כבר דווח על אדם אחד שנפטר מן המחלה מתוך שבעה עשר שנדבקו. סה"כ נשמע די הגיוני.


אני הולך לדבר כאן על הסיבות להתפשטות הנגיף, אבל אין לי כל כך מה לומר על ההתפרצות עצמה. בוודאי כבר שמעתם שזיהו את נקודת המקור כשוק לבשרים אקזוטיים בווחאן, ושהיה טיוח רציני של הממשלה המקומית, שלא רצתה שהעניין יעיב על חגיגות ראש השנה הסינית וכנסים פוליטיים שהתקיימו בעיר ויכתים את שמה. אם לא כל כך עקבתם אני מאוד ממליץ לצפות בסרטון הבא, שגם מסכם היטב את כל העניין וגם ממחיש מה הולך בשווקים האלו ולמה הן מצע כל כך פורה למחלות וזיהומים.

לגבי המחיר של היעדר תקשורת חופשית בסין מומלץ לקרוא את המאמר הזה וגם את המאמר הזה שפורסמו בעמוד ביג אין בייג'ינג של אופיר דור. אם אתם לא עוקבים אחר העמוד מומלץ להירשם כי יש שם תוכן מושקע ואיכותי. והמלצה אחרונה – אם עדיין לא יצא לכם לראות צ'רנוביל אז רוצו לראות. זו סדרה מעולה שמציירת תמונה קודרת ומציאותית עד כאב של כיצד עובדים הדברים במשטר קומוניסטי.

עכשיו כשאנחנו מסונכרנים לגבי ההתפרצות של המחלה אפשר לעבור לדבר על ההתפשטות שלה, ועל כמה סיבות וגורמים שונים הטבועים בתרבות הסינית ומסייעים לה בצורה כל כך אפקטיבית.

מיקום גיאוגרפי

העיר ווּחָאן היא בירת מחוז חוּבֵּיי וזוהי עיר גדולה מאוד גם בקנה מידה סיני. יש בה למעלה מ-11 מיליון תושבים רשומים בעלי חוּקוֹאוּ (מעין תעודת אזרחות פנים סינית) ואליהם נוספים עוד יותר מ-5 מיליון תושבים שאינם בני המקום ואשר היגרו אליה לצורכי עבודה. עכשיו שימו לב איפה כל האנשים האלו ממוקמים:

אין דרך אחרת לתאר זאת מאשר לב ליבה של סין. עוד נדבר על רכבות בפירוט בהמשך אבל שימו לב שהעיר נמצאת בדיוק במרכז העורק הראשי שחוצה את סין מצפון לדרום ובנוסף היא גם מנקזת החוצה גם לא מעט תעבורה ממזרח סין האורבנית והצפופה לעבר מערב סין הכפרית יותר ואל העיר צ'ונגצ'ינג שהיא המחוז העירוני הגדול ביותר במדינה. אנשים היוצאים מווּחאָן לכיוון צפון מגיעים די מהר  לעיר גַ'נְג-ג'וֹאוּ שמנקזת את התעבורה לצפון סין, ואילו היוצאים מווּחָאן דרומה מגיעים לצָ'אנְגְשָׁה ומצטרפים לאילו אשר עושים את דרכם לדרום ודרום מערב סין.

אם זה לא מספיק, אז בעיר יש גם שדה תעופה בין־לאומי עמוס ממנו יוצאות טיסות לכל רחבי סין והעולם, ועל פי ההערכות עוברים בו יותר מ-20 מיליון נוסעים בשנה. מבחינת לוגיסטית, כנראה שוירוס הקורונה לא היה יכול לבקש לעצמו נקודה נוחה יותר.

תזמון

נגיף הקורונה גם לגמרי שיחק אותה מבחינת התזמון בו הוא התפרץ. על כל ההערכות המקרים הראשונים של הידבקויות התרחשו בשבוע האחרון של דצמבר, בין חג המולד וכניסת השנה האזרחית החדשה. סין אמנם אינה מדינה דתית, אבל כמו ברוב העולם, היא חוגגת את התקופה הזו באופן צרכני למהדרין. חנויות, קניונים, סופרמרקטים, מועדונים, ברים, אתרי קניות, כולם יוצאים במבצעים, הנחות ושאר פעילויות לכבוד החגים האלו. גם מי שלא מסתובב ברחובות ומעדיף לעשות את הקניות ברשת, עדיין יאסוף את הסחורה שלו משליחים שמתרוצצים ברחבי העיר ופוגשים מאות אנשים ביום.

רוצים לקבל זווית ייחודית על סין?

אבל הדובדבן שבקצפת התזמון של הנגיף הוא כמובן ראש השנה הסיני שחל שלושה וחצי שבועות אחרי תחילת השנה, אבל החופשה לקראתו מתחילה כשבוע קודם (ואפילו מוקדם יותר עבור תלמידים וסטודנטים). במהלך החג הזה מתבצעת ההגירה האנושית הגדולה ביותר ומאות מיליוני אנשים נוסעים מאות ואלפי קילומטרים בחזרה לביתם כדי לחגוג עם המשפחה, וחלקם אף יוצאים לחופשה בסין או בחו"ל מאוחר יותר. תוסיפו לכך את העובדה שלוירוס יש תקופה דגירה של עד שבועיים במהלכה הוא כבר מדבק, את העובדה שמדובר בשיא החורף ואנשים לא מתרגשים מכל מיני שיעולים והתעטשויות, את הפשע הנורא שהממשלה הסינית נמנעה מלהזהיר את התושבים, ומה שקיבלנו זה פרק זמן של שלושה שבועות בהן הוירוס היה חופשי להשתולל ולהתפזר באחת הערים הכי עמוסות בסין באחת התקופות הכי פעלתניות בשנה, בדיוק לפני שחמישה מיליון מן אנשים המתגוררים בה מתפזרים בכל רחבי סין ואף בעולם. אם זה לא ה-Jackpot של התזמונים אז אני לא יודע מה כן.

תרבות האוכל הסינית

בסרטון בתחילת הפוסט הזכירו את העובדה שהממשלה המקומית ארגנה סעודה המונית לרגל השנה החדשה בה נכחו למעלה מ-40,000 איש במרחק של קילומטרים ספורים מהיכן שהוירוס התפרץ. לארגן אירוע שכזה במצב הזה הוא מחדל חמור בכל מדינה, אבל בסין זה חמור שבעתיים, וזאת בגלל תרבות האכילה של הסינים.

כבר דיברנו קצת בעבר כאן על ההבדלים בין תרבות קולקטיבית ותרבות אינדיבידואלית בהקשרים של תיירות, אבל ההבדלים האלו באים לידי ביטוי גם בפן יומיומי הרבה יותר – אוכל ומסעדות. בעולם המערבי חוויית האכילה במסעדה היא אינדיבידואלית, האכילה היא בקבוצות קטנות יחסית, כל אחד מזמין את המנה שלו, מתעסק עם הצלחת שלו ולבסוף בדרך כלל גם משלם רק על מה שהוא אכל.

בסין לעומת זאת, המצב שונה לחלוטין והרבה יותר מסביר פנים לחיידק. זה מתחיל בזה שהשולחנות הטיפוסיים במסעדות סיניות הם עגולים וכל הסועדים יושבים עם הפנים למרכז ולעבר שאר הסועדים. במרכז השולחן ישנה פלטה מסתובבת עליה מניחים את כל המנות, כאשר כל מנה עוברת בין כל הסועדים והם לוקחים ממנה באמצעות מקלות האכילה האישיים שלהם. בנוסף הכלל 'אין משיחין בשעת הסעודה' ממש לא תקף בסין, ונהוג לדבר, לצחוק ולנהל שיחות בקולי קולות עם אלו שיושבים בצד השני של השולחן מעל כל המנות. ואם זה לא מספיק, אז בסעודות רשמיות הפרוטוקול מחייב את המשתתפים לעבור בין כל השולחנות ולהרים לפחות כוסית אחת עם שאר הסועדים, לרוב בעוצמה כזו שהמשקאות מתיזים ומטפטפים על הידיים של כולם. אני לא יודע מה השרידות של הנגיף באלכוהול אבל אין ספק שכל הסיטואציה ממש אינה מסייעת למצב.

רכבות

כבר ראינו שהעיר ווּחָאן מרכזת נתח נכבד מתעבורת הרכבות של סין. אבל מעבר לכך, חשוב מאוד לזכור שעקב גודלה של סין הנסיעה ברכבות במדינה היא חוויה שונה לחלוטין ממה שיש לנו כאן בארץ. קודם כל בכל תחנת רכבת גדולה בסין יש כ-20 אולמות המתנה עמוסים במאות אנשים הממתינים לרדת לרציפים. הנסיעה עצמה אורכת לעיתים מעל שלושים שעות ועל כן הרכבת מציעה לא רק קרונות ישיבה ועמידה צפופים אלא גם קרונות שינה קשה (שישה אנשים בתא, כ-20 תאים בקרון) או שינה רכה (ארבעה אנשים בתא, כ-10 תאים בקרון). זה אומר שיש כמה עשרות אנשים שחולקים חללים משותפים קטנים בתוך קרון מסוגר ובו תא שירותים אחד ושלושה כיורים בממוצע. גרוע מכך, נוסעים רבים יורדים בתחנות ביניים ומחליפים רכבת, ונוסעים אחרים תופסים את מקומם בקרון מבלי שהחליפו להם מצעים. רכבת היא אמצעי התחבורה הנפוץ והמשתלם ביותר בסין ומהווה את העדיפות הראשונה של מרבית האנשים שחוזרים הביתה לרגל החג.

תשתית הרכבות של סין מאוד מפותחת וזה דבר שהממשלה מאוד מתגאה בו ובצדק, אבל הפעם זה שיחק לרעתה.

הירידה בזיהום האוויר

הישג נוסף של הממשלה הסינית ששיחק לרעתה הוא השיפור בזיהום האוויר. בתור מישהו ששהה בבייג'ינג יותר  מעשור במצטבר (ואין לי שום סיבה לא להניח שזה גם המצב בערים נוספות בסין), אני יכול להעיד בגוף ראשון שרמת זיהום האוויר פחתה פלאים. למעשה אני יכול לספור על יד אחד את הימים שבהם ממש נאלצתי לחבוש מסכה בשנה האחרונה.

זיהום בציור ילדים

אם הוירוס היה מתפרץ כמה שנים קודם, בהחלט ייתכן שמספר ההדבקות היה נמוך יותר משום שמספר רב יותר של אנשים הסתובב עם מסכה כברירת מחדל.

אוכלוסייה מבוגרת והיגיינה

תחום נוסף שהשתפר מאוד בסין בשנים האחרונות הוא המודעות להיגיינה אישית, בייחוד באזורים עירוניים ובקרב אוכלוסייה הצעירה. אבל באזורים כפריים ובקרב האוכלוסייה המבוגרת יותר, המצב עדיין בעייתי. לא נדיר לראות קשישים סינים יורקים באמצע הרחוב או משתעלים מבלי לכסות את הפה וזה נובע לא רק מחוסר מודעות אלא מחינוך לפי קווי הרפואה הסינית הגורסת שצריך להרחיק את הצ'י השלילי והמלוכלך מן הגוף ללא דיחוי ומבלי לבחול באמצעים.

עוד גורם ששיחק לרעת האוכלוסייה המבוגרת של סין והגביר את שיעור ההידבקות שלה הוא העובדה שבמקומות רבים נהוג בערבים לארגן לקשישים פעילות רחוב קבוצתיות כגון נגינה, שירה וריקוד.


ממלא מקום שגריר סין יצא באמירה מאוד אומללה השבוע והשווה את סגירת הדלתות בפני מבקרים סינים למה שעשו ליהודים בתקופת השואה. מאז הוא כבר הספיק להתנצל, אבל עדיין מדובר בצביעות מדרגה ראשונה. לא משום שההשוואה אינה במקומה, אלא בעיקר מפני שהוא מייצג מדינה שכולאת אנשים במחנות משום דתם ומוצאם.

תגובה סינית הרבה יותר מוצלחת בה נתקלתי השבוע היא הפוסט הבא שמסתובב ברשתות החברתיות בסין:

מכיוון שבסינית ניתן בקלות להשמיט את נושא המשפט ועדיין לשמור על תקינותו, קצת לא ברור מי הדובר והאם הוא רואה את עצמו כשייך לסין. היא כתובה בסימניות מסורתיות וזה מצביע על כך שמקורה דווקא מחוץ למדינה. לכן נמנעתי גם אני מלכלול את מבצע הפעולה בתרגום ומה שכתוב שם אומר פחות או יותר כך:

  • האויגורים הוכרחו לאכול בשר חזיר והתוצאה היא שבכל סין אין בשר חזיר למאכל.
  • האנשים בהונג-קונג לא הורשו לעטות כיסויי פנים וכעת בכל סין צריך לכסות את הפנים.
  • נעשה שימוש בכוח התיירות הסינית לאיים על מדינות העולם, ועכשיו מדינות העולם מונעות את כניסתך.

#סמכו_על_העונש_שיגיע_מהר


בינתיים אני בארץ עד שהאוניברסיטה תודיע לי שאפשר לחזור. בפוסט הבא אסכם את הסמסטר האחרון ואספר קצת על התוכניות לסמסטר הבא. אם אתם עדיין לא מנויים לבלוג אתם מוזמנים להירשם כאן:

רוצה לקבל מייל כשיוצא פוסט חדש?

תהיו בריאים!

תמונת השער: סעודה בסגנון סיני במלזיה (להמחשה בלבד)

קישוט הדלת באדום

זה פשוט פסיכי כמה שפסח וראש השנה הסיני דומים

היום בערב מציינים ברחבי סין ובמקומות נוספים בעולם את תחילתה של שנה חדשה, הלא היא שנת הקוף. השנה שבדיוק הסתיימה היא שנת הכבש שהיא בעצמה נכנסה לאחר שנת הסוס, שבא אחרי הנחש, שהגיע אחרי הדרקון שבא בעקבות הארנבת שנמלטה מהנמר שעצבן את השור שנבהל מהעכברוש שכעקרון מתחיל את המחזור אבל לפניו יש חזיר שנשמר מהכלב שהעיר אותו תרנגול שקריאתו מסמלת את סוף שנת הקוף והופ! סגרנו מעגל.

spring_festival

עם שתיים עשרה חיות שחלקן לא כשרות, אחת הנבל בסיפור בראשית ועוד אחת שלא ממש קיימת זה נראה כאילו התרבות היהודית והסינית לא יכלו להיות יותר שונות זו מזו. אבל האמת היא שבחינה מקרוב של ראש השנה הסיני תגלה שהוא לא כל כך שונה מחג שאנחנו מציינים פחות או יותר בתקופה זו של השנה – חג הפסח.

הנה שמונה נקודות דמיון מפתיעות יותר ומפתיעות פחות בין ראש השנה הסינית ופסח.

שם החג

פסח ידוע גם כחג האביב ולמעשה זהו גם התרגום המילולי המדויק של 春节 (הגייה – chūn jié) – השם המודרני של ראש השנה הסיני.

חג האביב בעברית ובסינית

בעבר החג נקרא בפשטות 新年 (שנה חדשה – xīn nián) אבל בתחילת המאה העשרים החליטה רפובליקת סין הצעירה להצמיד לו כינוי חדש כדי להבדיל אותו מראש השנה של "הגויים" ולוח השנה הלועזי שלהם. זה מסביר גם למה בצפון סין חוגגים את חג האביב כשהחורף עדיין מסביב.

הזמן בשנה

ראש השנה הסיני מסמן כמובן את תחילתה של שנה חדשה. את פסח לעומת זאת, אנחנו מציינים שבעה וחצי חודשים לאחר ראש השנה שלנו ביום ט"ו לחודש ניסן. עם זאת, במקרא מכונה ניסן בשם "החודש הראשון" וכן "ראש החודשים" וישנן מסורות ושיטות ספירה אשר מבוססות עליו כחודש הראשון וכנקודת ההתחלה.

לוח השנה העברי והסיני

אגב, מקור השם 'ניסן' הוא במילה האכדית 'ניסנו' שמשמעותה היא ניצן. בכך הוא טומן בחובו הן את האביב ואת הסמל של התחלה חדשה.

אדום על דלתות

אחת המסורות העיקריות ראש השנה הסיני היא לתלות על דלת הבית קישוטים אדומים עליהם כתוב 福 (מזל וברכה – fú) ומשני צידיה זוג מגילות אדומות ומאורכות הנקראות 对联 (הגייה – duì lián) ועליהן מחרוזות בנות ארבע סימניות גם הן עם ברכות ותקוות לשנה החדשה. הצבע האדום נבחר לצרכי הגנה מפני יצור מיתולוגי אשר נקרא 年 (הגייה – nián, בדיוק כמו המילה שנה) שבכל תחילת שנה היה קם ממרבצו שבתוך ההרים, זורע הרס וחורבן וטובח באיכרים חפים משפע ובבני משפחותיהם. על פי האגדה היצור הזה מפחד משני דברים – צבע אדום ורעש חזק. לכן מסורת חשובה נוספת של השנה חדשה היא הדלקת זיקוקים ונפצים.

קישוט הדלת באדום

בסיפור שלנו צבע אדום על פתח הבית גם שיחק תפקיד חשוב מאוד בהגנה על בני הבית מפני מוות וחורבן. את עניין הרעש השארנו לחג השכן, הלא הוא פורים.

הכניסו את כתובת האימייל שלכם, כדי לעקוב אחרי הבלוג ולקבל עדכונים על פוסטים חדשים במייל.

קשר נסיבתי בין מאפים וגובה

בפסח אנו אוכלים במשך שבוע קרטון מצות. וזאת מפני שלבני ישראל לא היה זמן לחכות שהבצק יתפח לפני היציאה לדרך. מזל שהיה להם זמן ללכת לשירותים, אחרת לשאלה מתי יוצא החג היה מתלווה ריקוד מסורתי.

מצות ועוגות אורז

בדרום סין נהוג לאכול עוגות אורז דביקות הנקראות 年糕 (הגייה – nián gāo). הסיבה שאוכלים את העוגות האלו היא ש-gāo זהו גם אופן הגייתה של הסימניה 高 שמשמעותה היא גובה, ועל כן אכילתן היא סגולה לנסיקה לגבהים חדשים בכל שנה כפי אומרת הברכה 年年高.

כיסוני בצק ממולאים

אם לדרום סין יש את עוגות האורז שלהם הרי שבצפון סין נהוג לאכול כיסוני בצק ממולאים הנקראים 饺子 (הגייה – jiǎo zi) שקצת מזכירים קניידלך (באנגלית שניהם מסווגים כ-dumplings).

קניידלעך סינים

הסיבה שאוכלים אותם היא שעל פי חלוקת היממה הסינית השעתיים שבין 23:00 ו-01:00 נקראות 子 וזהו בדיוק המועד בו השנה היוצאת והשנה הנכנסת מחליפות אחת את השניה כפי שמתאר הביטוי 更岁交子 (הגייה – gēng suì jiāo zǐ). המהדרין יאכלו את ה-jiǎo zi שלהם בדיוק בחצות הלא היא נקודת החיבור (交) בין השנים (岁) המתחלפות (更).

ניקיון הבית

ניקיון האביב הוא מנהג שקיים בהמון תרבויות בכל רחבי העולם, ובשני החגים מדובר בחלק בלתי נפרד מההכנות לקראתם.

ניקיון האביב

בעוד לנו אין יום ספיציפי לניקיונות ובלבד שלא יהיה חמץ בבית עד תחילת החג הרי שבסין היום המוקדש לניקיונות הוא היום ה-24 בחודש 腊 (הגייה – là), החודש האחרון בלוח השנה הסיני.

יציאת מצרים בדרך הביתה

חג האביב הוא החופשה הארוכה ביותר במהלך השנה שמקבל העם הסיני. ואת היציאה הזו "מעבדות לחירות" אנשים חוגגים בשיבה למקום הולדתם ובישיבה בחיק משפחתם שבהמון מקרים מרוחקים מאות ואף אלפי קילומטרים ממקום המחייה הנוכחי שלהם בעיר הגדולה. זה אומר שבפרק זמן מצומצם מאוד עשרות אם לא מאות מיליונים של אנשים פותחים במה שידוע בשם "נדידת האביב".

יציאת מצרים

מי שהיה בסין יודע שלהצליח לעלות על רכבת בתקופה הזו של השנה (בהנחה שהצלחתם להשיג כרטיס בכלל) מרגיש פחות או יותר כמו קריעת ים סוף.

בנייה באפריקה נעצרת

כשבני ישראל יצאו ממצרים, סביר להניח שזה עיכב בכמה חודשים את בניית הפירמידות. תשאלו כל קבלן מה קורה כאשר כל הפועלים הזרים שלו מחליטים לחזור הביתה באותו זמן.

בנייה באפריקה - אז והיום

היום אנחנו כבר פחות מעורבים בבנייה באפריקה אבל מי שבונה ומפתחת את היבשת השחורה בשיא המרץ היא סין, וזה אומר שכשראש השנה שלהם מגיע, הבנייה באפריקה נעצרת או לכל הפחות מאיטה קצת.

סימנית אחת בשבוע

אגב, עם כל הדימיון הרב שבין ראש השנה הסיני ופסח, הרי שיש מנהג אחד אותו הוא חולק עם ראש השנה שלנו וזהו אכילת הדג. אנחנו אוכלים ראש של דג כדי שנהיה לראש ולא לזנב ואילו הסינים אוכלים דג משום שהסימניה 'דג' (鱼) והסימניה 'שפע' או 'די והותר' (余) נהגות שתיהן yú.

שנה טובה וחג אביב שמח!