גלריה

בשיר ובתמונה – ישראל מבעד לעיניים סיניות

לפני שבועיים התלוותי למשלחת של כ-30 סינים שהגיעו להשתלמות של כמה ימים בפקולטה למנהל של אוניברסיטת תל אביב, בשילוב עם טיול קצר בארץ הקודש. זו היתה קבוצה הטרוגנית יחסית, נשים וגברים, צעירים ומבוגרים שמצאו את עצמם עושים MBA בבית הספר לעסקים של אוניברסיטת נאן-יאנג לטכנולוגיה בסינגפור. הם באו לישראל ללמוד על חדשנות ויזמות, לבקר בחברות ומפעלים וכמובן לספוג קצת מן התרבות היהודית.

אחת המשתתפות עוסקת בין השאר גם בכתיבה ובהשראת הביקור היא חיברה שיר על ישראל. ביקשתי ממנה רשות לתרגם את השיר ולפרסם אותו כאן יחד עם מספר תמונות שהיא צילמה במהלך הביקור לבחירתה. לדעתי הם נותנים הצצה די יפה לכיצד הסינים תופסים את ישראל והעם היהודי. הנה הם לפניכם.

השיר בסינית (קצת ארוך אבל לא לפחד, התרגום יגיע מיד אח"כ)

《以色列的秋天》 — 铃铛

窗外的地中海
在汹涌的涛声中
闪耀光辉
这里是以色列
一个沙漠中的小国
被阿拉伯黑色的石油包围
却玉洁冰清

以色列
你的孤独就象我的孤独
从出生就注定
从圣殿毁灭开始
被流浪被放逐
背负几个世纪的沉重
苦苦挣扎
苦难的历程
令目光疼痛

当沙漠中流淌河流与绿洲
当科技进步到千家万户
你成为西方发达的基石
无比坚固

这是一个神话
是犹太民族的执著
当局部的枪声持续依旧
我渴望读懂那些深沉的眼睛
穿越几个世纪的亲切
如同中国大地的复制
那是遥远的丝绸之路
只留下信仰与
抗争

风声雨声 我们带来了天上之水。 我将彻底斩断情感的枷锁
以色列的秋天
充满收获

这是上帝的源头
于是我听到赞美诗潮水般飘来
那是明亮的圣经

והנה התרגום שלי לעברית. פה ושם נטלתי קצת חופש אמנותי אבל השדלתי להישאר נאמן למקור.

סתיו ישראלי – לינג דאנג

מבעד לחלון זהו הים התיכון
בין שצף ובין קצף בגעש הגלים
אורות בוהקים ומנצנצים
כאן ישראל
מדינה קטנה באמצע המדבר
מוקפת בנפט ערב השחור
אך היא טהורה וזכה מכל וכל

ישראל
בדידותך כמו בדידותי
גזירה מלידה
החל מחורבן בית המקדש
נדודים וגלות
לשאת בעול של מאות שנים
מאבק עיקש ומר
בנתיב הייסורים
מסב כאב לכל אשר יביט

נהרות זורמים בין נאות המדבר
הקידמה מגיעה לכל בית ובית
כך הפכת לאבן היסוד של התפתחות המערב
ואין מוצקה ממך

זוהי אגדה
זו ההתמדה של העם היהודי
בעוד באזור חוזרים ונשנים רעמי הרובים
אני משתוקקת לפענח את תהומות עיניהם
לפרוץ דרך יובלות של קרבה
כאילו נעתקה מתוך אדמת סין
הנה היא דרך המשי הרחוקה
כל מה שנשאר זה אמונה ו
התנגדות

קולות הגשם והרוח    הבאנו מי שמיים.    אני אבתק ואנתץ את כבלי הרגש
הסתיו הישראלי
מניב יבול רב

כאן נובע אלוהים
לכן אני שומעת שיר הלל צף ועולה כמו הגאות
זהו ספר התורה המאיר

לינג דאנג אינו שם האמיתי אלא שם עט. פירוש השם הוא פעמון קטן. והנה התמונות שהיא בחרה לצרף אל השיר:

זו בהחלט לא הפעם הראשונה שאני נתקל בזה, בייחוד אצל סינים שמבקרים בישראל, אבל עוצמת הרצון ותחושת החיבור תמיד מפתיעים אותי מחדש. אין לי ספק שזה גם הופך את נווה המדבר לנו לירוק יותר ממה שהוא באמת, אבל גם אם נסיר את הפילטר שדרכו הם מסתכלים וניתן לאבק הויכוח לשקוע לרגע, נראה שקולקטיבית בהחלט יש לנו במה להתגאות.

פתגם סיני עתיק – יום אחד שלושה סתווים

היום בערב המוני בית ישראל יחגגו את חג הסוכות ויאכלו ארוחת ערב משפחתית כשבינם לבין הרקיע מפריד סכך הסוכה. גם בסין מציינים היום חג וגם הוא משלב ארוחה ופעילות משפחתית תחת כיפת השמיים. החג אותו מציינים הסינים הוא חג אמצע הסתיו ובסינית הוא נקרא 中秋节 (הגייה – zhōng qiū jié). אז לרגל האירוע הנה צ'נגיו מקסים עם המילה סתיו.

יום אחד שלושה סתווים

מקורו של הפתגם 一日三秋 (הגייה – yī rì sān qiū) הוא בשירה סינית קלאסית ומשמעותו היא שיום אחד מרגיש כמו שלוש שנים. הוא משמש כדי להביע געגועים לאנשים יקרים לליבנו או כאלו שחברתם נעימה לנו במיוחד.

שימו לב לאופן בו מבטאים את המשמעות של סתיו בכתב הסיני. פשוט לוקחים את הרכיבים 禾 (חיטה) ו-火 (אש) ומצמידים אותם אחד לשני. זאת מכיוון בתחילת הסתיו מבערים את את השדה לקראת הזריעה ועל כן השילוב הזה יוצר אסוציאציה לסתיו.

חג אמצע הסתיו קשור באופן הדוק לירח. שני המנהגים הבולטים של החג הם אכילת עוגיות ירח וצפייה משפחתית בירח המלא. ירח מלא מסמל אחדות, שפע ופריון וזה בדיוק הדברים שמייחלים לאחר הזריעה ולקראת החורף. החג נחגג באמצע החודש השמיני של לוח השנה הסיני אשר כמו לוח השנה העברי גם הוא מתבסס על מחזור הירח. בזמן הזה לא רק שהירח מלא, אלא הוא גם נמצא בנקודה הקרובה ביותר לכדור הארץ ועל כן נראה גדול ובוהק מתמיד.

השנה יש אפילו סיבה נוספת לצפות בירח וזאת משום שהלילה יהיה ליקוי ירח מלא.

אז חג שמח! (סוכות, אמצע הסתיו – מה שבא לכם…)