סוף שנה ב' – הוראת עברית בסין בצל הקורונה

זהו. אחרי המון מהמורות וטלטולים, תוכניות וביטולים תמה לה השנה השנייה (ונכון למועד כתיבת שורות אלה יתכן שגם האחרונה) שלי כמורה לעברית באוניברסיטה לשפות זרות בבייג'ינג.

זו הייתה שנה לא פשוטה מהרבה בחינות – אקדמית, גאוגרפית, פוליטית, לוגיסטית, בלוגיסטית (עברה חצי שנה מאז הפוסט הקודם) ועוד. אין ספק ששנת 2020 תכנס לספרי ההיסטוריה כאחת השנים המכוננות של האנושות, הן ברמת הכלל והן ברמת הפרט.

הסמסטר הקודם הסתיים לפני חצי שנה בסך הכול, אבל גם הוא וגם שנת 2019 כולה מרגישים פתאום כל כך רחוקים. לשמחתי הספקתי לכתוב כאן על אירועים משמעותיים מהסמסטר הקודם, וכך גם על תובנות ופרשנות לגבי הסיבות להתפרצות הקורונה בסין. לכן הפוסט היה יהיה מבט כללי על השנה האקדמית שחלפה, תוך התמקדות בסמסטר האחרון, שהיה גם המעניין והמאתגר יותר מבין השניים.

אז מה לימדתי

לפני שנתחיל לדבר על התכנים אעדכן אתכם שהקורונה השאירה אותי בארץ עד עכשיו ואת הסמסטר האחרון העברתי לתלמידים אונליין. סין מנסה לשדר לעולם כאילו כבר לפני שבועות המצב חזר פחות או יותר לקדמותו אבל לפחות בכל מה שקשור לבתי ספר ואוניברסיטאות זה ממש רחוק מכך. הסמסטר הועבר באופן מקוון לא רק משום שאני נתקעתי בארץ, אלא גם משום שהסטודנטים שלנו עדיין לא הורשו לחזור לאוניברסיטה.

צילום מסך מתוך שיעור הוראת עברית בסין אונליין

שני דברים טובים יצאו מכך שהעברתי את הסמסטר אונליין. הראשון – זה אילץ אותי להיות מאורגן יותר בתכנים ובבניית מערכי השיעור. השני – זה גרם לי לעשות צעד שעד כה התעצלתי לעשות והוא לצלול לעולם של לימוד קבוצתי מקוון ובקיץ אני מתכנן לעשות פניית פרסה וליישם את זה גם בהוראת סינית (פרטים בקרוב). ועכשיו לתכנים.

לחתור מחוץ לבריכה

בדבר אחד אין ספק וזה שככל שהשנה התקדמה לה, כך גם התכנים שלי נעשו "חתרניים" יותר. אבל שיישאר בינינו, כן? כבר נגעתי בחלק מהסיבות לכך בעבר, למשל הצנזורה וחסימת אתרים או מה שמתרחש בהונג קונג, אבל אין ספק שהקורונה והכסת"ח שבא בעקבותיה נתנו לזה דחיפה רצינית.

הכניסו את כתובת האימייל שלכם, כדי לעקוב אחרי הבלוג ולקבל עדכונים על פוסטים חדשים במייל.

עוד לפני הקורונה, השיר אותו לימדתי השנה הוא "בגלל הרוח" של שלומי שבת שיש בו שורות כמו "יהיה מה שיהיה, אני עוד אשנה" או "את מה שיש לי להגיד אני עוד אצעק, אפילו בירח ישמעו" וגם "מי שיגיד לא כך, אותו לא אשכח, יבוא היום אוכיח צדקתי". הסיבה הלימודית הרשמית לבחירת השיר הזה היא שבשעה טובה סוף־סוף הגענו לזמן עתיד והוא מוצף בפעלים כאלה, אבל אין ספק שהוא גם מדגים את המנטליות הישראלית שחסרה בסין.

נבוכים ודרקונים

בסמסטר השני של השנה, לאחר התפרצות הקורונה, הקדשתי מספר שיעורים לקריאת ספר ילדים ושמו 'דרקון – אין דבר כזה'. הוא מספר על ילד בשם בילי שיום אחד מגלה בחדר שלו דרקון קטן וחמוד, אבל אימא שלו אומרת לו שאין דרקונים ולכן הוא מתעלם ממנו. ככל שבילי ואימא שלו מתעלמים מהדרקון כך הוא נעשה יותר גדול, והצרות שלהם מחמירות. בשלב מסוים הדרקון נעשה כל כך גדול, עוקר את הבית ממקומו, ורק אחרי שכל בני הבית מכירים בקיומו הוא חוזר לגודלו המקורי.

דרקון - אין דבר כזה מאת ג'ק קנט בהוצאת עם עובד -לתלמידי סינית

מוסר ההשכל של הסיפור די ברור ומאוד רלוונטי להתנהלות של סין בשלבים הראשונים של התפרצות נגיף הקורונה, דבר שלשמחתי אפילו עלה קצת (ממש ממש קצת) בשיעור, מלווה בהמון מבוכה וחשש. כאן גם המקום לציין ולהודות להוצאת עם עובד שנתנה לי אישור להפיץ את הספר לתלמידים שלי בקובץ PDF. בכלל, לדעתי הספר הזה הוא קריאת חובה לכל אחד, מבוגרים וילדים כאחד, ולא רק בסין, אלא בכל מקום. אתם יכולים להזמין אותו ישירות מהאתר של ההוצאה. הוא אפילו במבצע ממש שווה לקיץ.

חופש הביטויים

בסמסטר האחרון התחלתי ללמד ביטוי אחד בכל שבוע. בפסח למשל לימדתי (שוב) את 'עברנו את פרעה, נעבור גם את זה'  שהוא נהדר לא רק מבחינה תרבותית, אלא גם מתרגל את צורות העבר והעתיד של שם הגוף 'אנחנו'. בשבוע אחר לימדתי גם את הביטוי 'להקדים תרופה למכה' וגם את 'כוסות רוח למת' שיש לו זיקה לרפואה סינית מסורתית. בשבועיים האחרונים של הסמסטר למדנו ביטויים נפוצים שמקורם אינו בעברית כמו 'יום עסל יום בסל', 'כל כלב ב'יגי יומו', איסתרא בלגינא קיש קיש קריא', וכן 'מאיגרא רמא לבירא עמיקתא'. בין  לבין למדנו גם ביטויים ואמרות כמו 'עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו הוא דל ועתידו לוט בערפל', 'אם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר', 'טובל ושרץ בידו', 'לתת לחתול לשמור על השמנת' ועוד כל מיני ביטויים שפחות מיישרים קו עם המפלגה. אגב, אם כבר מדברים על ביטויים, אחד הדברים שהיה לי הכי קשה להסביר הסמסטר הוא ההבדל בין הפועל 'להביע' והפועל 'לבטא'. והכל התחיל בגלל המילה expression שמתרגמת גם לביטוי וגם להבעה, הן על הפנים והן באופן כללי.

אני זה המקור! אין שום קשר לציפור! (ס.א.ב לימינל)

השנה כולה התבססה על תכנים שיצרתי באופן עצמאי, לעיתים ממש מאפס, ולעיתים תוך התבססות על תוכן גולמי קיים (בעיקר סרטונים) עליו הלבשתי שיעורי שפה, אוצר מילים ודקדוק. מלבד הסיפור 'דרקון – אין דבר כזה' והשיר 'בגלל הרוח' שכבר הזכרתי למעלה, למדנו גם שלושה סרטונים של ניר וגלי (אין דברים כאלה, אפי מכיש את ארמונד, משבר הזהות של טיפטיפ), את סרטון יום כיפור של הפרלמנט, מערכון יציאת מצרים של היהודים באים, שיחות וואטסאפ מצחיקות, סטטוסים מצחיקים על הקורונה, שיחות נבחרות מדף הפייסבוק 'ילדים הם התסריטאים הטובים ביותר בעולם, ועוד.

מבחינת חגים וימים מיוחדים השנה התמקדנו ביום השואה, יום הזיכרון ויום העצמאות (שבועיים כבדים במיוחד) כאשר את השניים האחרונים ניצלתי גם כדי ללמד המון אוצר מילים וסלנג צבאי. מילים כמו אס"ק, פק"ל, קל"ב, פז"מ, עפיצות ואפילו שביזות הן כעת חלק מהלכסיקון של הכיתה, ובנוסף עכשיו הם גם יודעים שהאות זי"ן הרבה פחות תמימה משאר האותיות.

לימודים זה לא צחוק

בסמסטר האחרון לא רק אני יצרתי את התכנים אלא גם התלמידים. כל אחד מהם קיבל מטלה במהלך הסמסטר לתרגם בדיחה לעברית ולהכין טבלה של אוצר מילים חדש מן הבדיחה. את התרגום הם הגישו לי, ולאחר עריכה, תיקונים ותוספות כל הכיתה למדה את הבדיחה יחד תוך כדי שכולם לומדים מן הטעויות של כולם, ולומדים לזהות מלכודות נפוצות במעבר מסינית לעברית. כמובן שגם אני לא נשארתי חייב וסיפרתי בדיחה משלי. ברוח התקופה הבדיחה שבחרתי היא זו:

בברית המועצות לשעבר יהודי אחד יושב על ספסל בגן הציבורי וקורא ספר ללימוד עברית. ניגש אליו שוטר ואומר לו: "היי! יהודונצ'יק! בשביל אתה לומד עברית בכלל? אתה לא יודע שאף פעם לא ירשו לך לעלות לישראל?" היהודי עונה: "אני יודע, אני לומד עברית למקרה שאמות ואגיע לגן עדן. בטח מדברים שם עברית ואני רוצה להבין מה יגידו לי שם". "ומה אם תגיע לגיהינום?" מקשה השוטר. "אין בעיה" עונה היהודי. "רוסית אני כבר יודע".

השגריר שגרר אותי

עוד נושא בו התמקדנו השנה הוא חדשות, בדגש כמובן על הקורונה ועל הבחירות בישראל. רצה הגורל ובדיוק בשבוע בו הוכרזה ממשלת האחדות שגריר סין בישראל נפטר בנסיבות מסתוריות. מכיוון שההכרזה נדחתה מיום חמישי ליום ראשון בשבוע שלאחר מכן, בשיעור של יום שישי שיעורי הבית שנתתי היו לעקוב אחרי החדשות מישראל כי משהו מאוד גדול שקשור לפוליטיקה יקרה ביום ראשון, וכך מצאתי את עצמי מסביר שלא היה לי מושג שהשגריר ימות, ושאני התכוונתי להכרזה של ממשלת האחדות. כמובן שניצלתי את ההזדמנות ולימדתי את המילה 'קונספירציה' והצירוף 'תיאוריית קונספירציה' תוך כדי שהדגשתי שאין מה לפתח אחת כזו.

שטיקים באפלה

אגב, המילה 'קונספירציה' בסינית היא 阴谋 (הגייה – yīn móu) אבל בניגוד ל-conspiracy באנגלית או 'קשירת קשר' בעברית, היא יכולה להתייחס גם לתוכנית של אדם אחד. הפירוש המילולי של 阴谋 הוא תוכנית (谋) צללים (阴), ואם יש משהו שגיליתי במהלך השנה הזו, זה כמה רחוק מגיע הצל של יו"ר המפלגה.

במהלך החופש, כשבועיים לפני שמחדשים את הלימודים, על כל מורה להגיש את תוכניות הלימוד שלו עבור כל קורס אותו הוא מלמד. מדובר בקובץ וורד בן כמה עמודים שמגיע אלינו בצורה של תבנית ריקה עם מעט תוכן דמה להמחשה. יש תבנית בסינית ותבנית באנגלית עבור המורים הזרים. החלק הראשון של הקובץ כולל את מטרות הקורס והוא נראה כך:

לקראת הסוף יש גם המחשה של כיצד יש לפרט את חומרי הלימוד של הקורס:

כאשר מילאתי את התבנית היה נראה לי טבעי ביותר למחוק את תוכן הדמה, אבל מסתבר שזה אסור על פי ההנחיות. מסיבה מסוימת ההנחיות האלה מופיעות בקובץ נפרד והן כתובות בסינית בלבד, אבל אחרי שהערתי לאחת המורות בצוות שהיא כנראה שכחה להוריד את תוכן הדמה, היא אמרה לי שאלו ההוראות והפנתה אותי לקובץ ההוא. ואכן, האיסור למחוק את החלקים בהם מוזכר היו"ר שי נכתב שם מפורשות ובהדגשה כדי שלא יהיה מקום לטעויות. הנה למשל כאן:

וגם כאן:

בקיצור, בפעם הבאה שאתם אומרים לעצמכם שאתם חיים בדיקטטורה או עדים לפולחן אישיות, תזכרו שאנחנו רחוקים שנות אור מהדבר האמיתי.

ההשראה שבשירה

עם כל הכבוד לזרוע הארוכה של יו"ר המפלגה, הוא אפילו לא מגרד את קצת הזרת של חנה סנש. אחת התלמידות בכיתה שלנו נכנסה למשבר מוטיבציה די קשה בסוף השנה שעבר. מדובר בתלמידה מבריקה שיום אחד פשוט איבדה את החשק והרצון להשקיע. כל הצוות שם לב לזה, אבל מכיוון שגם בחצי כוח הציונים שלה היו בסדר, ומכיוון שבין כה וכה אי אפשר להכריח מישהו ללמוד, לא היה משהו שיכולנו לעשות בעניין. במהלך השנה האחרונה, כך לפתע וללא שום סיבה נראית לעין, הציונים שלה זינקו בחזרה למעלה והיא שבה להשקיע. כשהעלינו את הנושא בשיחת חתך, היא אמרה שמה שנתן לה השראה זה השיר 'הליכה לקיסריה' וסיפור המסגרת של חנה סנש. היא אמרה שאחרי שהם קראו את הסיפור שלה בכיתה, היא חשה שאין לה זכות לזלזל ככה בלימודים ושכל הקשיים התגמדו בעיניה. בעיניי זה היה פשוט מדהים, וגם קצת גרם לי לחשוב שאולי יש קשר עתיק בין השורש ש-י-ר והשורש ש-ר-ר, כזה שמבטא את כוחה של השירה.

טיול לגווילין

בתחילת חודש ינואר, בחופשה שבין סמסטר א' וסמסטר ב' ולפני ראש השנה הסיני, עשיתי גיחה של כמה ימים לאזור גווילין והעיירה יאנגשואו. מדובר באזור עם נוף סיני קלאסי של הרים ומים שנחשב לאחד היפים בסין. העובדה שלא ביקרתי בו עד כה הייתה לא פחות ממחדל. אני לא אלאה אתכם בדו"ח מפורט של הטיול. אלו מכם שעוקבים אחרי באינסטגרם כבר ראו כמה תמונות וסרטונים משם, אבל תמונה אחת לא יכלה להיכנס לשם מפאת ממדיה. אז הנה היא כאן והיא שווה אלף מילים.

סין-גווילין-יאנגשואו-שקיעה מן הפסגה

התוכנית המקורית הייתה לשלב עוד טיול במהלך הקיץ, אבל הקורונה שמה לזה קץ. לא נורא, יש דברים יותר גרועים. בינתיים אני עסוק בלהגיד תודה שלא הבאתי איתי את הקורונה לארץ למרות שהרכבת שלי לגווילין עצרה בווחאן בשלבים המוקדמים של התפרצות המגפה, ומתעל את הזמן שלי לפרויקטים אחרים.

לאן הולכים מכאן?

שאלה טובה. כרגע אני תקוע באזור הדמדומים. סין ביטלה את כל הוויזות ואי אפשר להיכנס למדינה בלי הנפקה של ויזה חדשה, אבל כדי לקבל ויזה כזו צריך אישור מיוחד מהגורמים הבכירים ביותר במחוז אליו מנסים לחזור. את הסמסטר הזה העברתי בישראל, אבל המשכורת שלי שולמה לי בסין לחשבון בנק שאני לא יכול למשוך ממנו כאן. תוקף חוזה העבודה שלי יפוג בעוד חודש, ואיתו גם הדירה שלי באוניברסיטה שם כל הדברים שלי נמצאים עדיין. אני מנסה לקבל תשובה מהאוניברסיטה לגבי התקן לשנה הבאה, ומה עושים במידה והוא לא יוארך. בינתיים כל מה שאומרים לי זה "אנחנו עדיין לא יודעים" אבל כן מבקשים ממני לבנות קורס חדש של עברית עתיקה לשנה הבאה. הגל השני שהיכה בבייג'ינג טרף עוד יותר את הקלפים והגביר את חוסר הוודאות. אני יודע שזה כאין וכאפס לעומת הצרות שהקורונה המיטה על אנשים אחרים, ואני לא מתלונן אלא רק מעדכן.

הכניסו את כתובת האימייל שלכם, כדי לעקוב אחרי הבלוג ולקבל עדכונים על פוסטים חדשים במייל.

השבוע זה השבוע האחרון של הלימודים וביום שישי יתקיים המבחן האחרון שלנו בעברית מדוברת. בשבוע הבא מסכמים את הסמסטר, מעלים את התוצאות ומגישים את כל הדוחות. אני מקווה שעד אז כבר תהיה לי תשובה לגבי שנה הבאה.

בינתיים בואו נהנה מן הקיץ עד כמה שאפשר!

נגיף הקורונה – כרוניקה של התפשטות ידועה מראש

כולם מדברים על נגיף הקורונה ואיזה מן בלוג לשפה ותרבות סין יהיה לנו כאן אם לא אקדיש איזה פוסט לעניין. לפני שנתחיל, אעדכן שאני בארץ. יצאתי מסין ב-15 לינואר כשממדי התפרצות וחומרתה רק התחילו להתבהר ולתפוס כותרות. אני כבר למעלה משבועיים ואם הנגיף היה דוגר בתוכי אז האפרוחים שלו כבר היו בוקעים מזמן.

לאלו שכאן בגלל השפה, אולי יעניין אתכם לדעת שהשם הרשמי של נגיף הקורונה בסינית ממש ארוך וכולל עשר סימניות:

新型冠状病毒感染肺炎

מילולית זה אומר דלקת ריאות (肺炎) זיהומית/מדבקת (感染) של נגיף (病毒) בעל צורת כתר (冠状) מטיפוס חדש (新型). באופן פחות רשמי מתייחסים אליו בקצרה כ-武汉肺炎 שזה פשוט דלקת הריאות של ווּחָאן – המקום בו היא פרצה. נכון לעכשיו אין מחוז בסין שלא התגלו מקרים של הידבקות ולמי שרוצה להתעדכן על המספרים הרשמיים בסינית בזמן אמת, אפשר לעשות זאת בעמוד מיוחד של באידו (הגוגל של סין) שנפתח לשם כך. המספרים המופיעים שם משמאל לימין הם של מקרים של אבחון ודאי של הנגיף, מקרים של חשש להידבקות, מקרים של החלמה ולבסוף מקרים בהם החולים מתו. מתחת לכל מספר מצוינת העלייה בהשוואה לאתמול.


תוספת מאוחרת מה-6 בפברואר 2020: ערוץ הטיוב של laowhy86 הוציא סרטון חדש ובו באמצעות הדגמה של חשבון פשוט הוא מוכיח שהמספרים המדווחים מרוב המחוזות בסין ככל הנראה מבושלים. זאת משום שאחוזי התמותה שם אפסיים לעומת 3% אחוזי התמותה המדווחים מווחאן, בעוד בהונג-קונג שם מדווחים באופן חופשי יותר כבר דווח על אדם אחד שנפטר מן המחלה מתוך שבעה עשר שנדבקו. סה"כ נשמע די הגיוני.


אני הולך לדבר כאן על הסיבות להתפשטות הנגיף, אבל אין לי כל כך מה לומר על ההתפרצות עצמה. בוודאי כבר שמעתם שזיהו את נקודת המקור כשוק לבשרים אקזוטיים בווחאן, ושהיה טיוח רציני של הממשלה המקומית, שלא רצתה שהעניין יעיב על חגיגות ראש השנה הסינית וכנסים פוליטיים שהתקיימו בעיר ויכתים את שמה. אם לא כל כך עקבתם אני מאוד ממליץ לצפות בסרטון הבא, שגם מסכם היטב את כל העניין וגם ממחיש מה הולך בשווקים האלו ולמה הן מצע כל כך פורה למחלות וזיהומים.

לגבי המחיר של היעדר תקשורת חופשית בסין מומלץ לקרוא את המאמר הזה וגם את המאמר הזה שפורסמו בעמוד ביג אין בייג'ינג של אופיר דור. אם אתם לא עוקבים אחר העמוד מומלץ להירשם כי יש שם תוכן מושקע ואיכותי. והמלצה אחרונה – אם עדיין לא יצא לכם לראות צ'רנוביל אז רוצו לראות. זו סדרה מעולה שמציירת תמונה קודרת ומציאותית עד כאב של כיצד עובדים הדברים במשטר קומוניסטי.

עכשיו כשאנחנו מסונכרנים לגבי ההתפרצות של המחלה אפשר לעבור לדבר על ההתפשטות שלה, ועל כמה סיבות וגורמים שונים הטבועים בתרבות הסינית ומסייעים לה בצורה כל כך אפקטיבית.

מיקום גיאוגרפי

העיר ווּחָאן היא בירת מחוז חוּבֵּיי וזוהי עיר גדולה מאוד גם בקנה מידה סיני. יש בה למעלה מ-11 מיליון תושבים רשומים בעלי חוּקוֹאוּ (מעין תעודת אזרחות פנים סינית) ואליהם נוספים עוד יותר מ-5 מיליון תושבים שאינם בני המקום ואשר היגרו אליה לצורכי עבודה. עכשיו שימו לב איפה כל האנשים האלו ממוקמים:

אין דרך אחרת לתאר זאת מאשר לב ליבה של סין. עוד נדבר על רכבות בפירוט בהמשך אבל שימו לב שהעיר נמצאת בדיוק במרכז העורק הראשי שחוצה את סין מצפון לדרום ובנוסף היא גם מנקזת החוצה גם לא מעט תעבורה ממזרח סין האורבנית והצפופה לעבר מערב סין הכפרית יותר ואל העיר צ'ונגצ'ינג שהיא המחוז העירוני הגדול ביותר במדינה. אנשים היוצאים מווּחאָן לכיוון צפון מגיעים די מהר  לעיר גַ'נְג-ג'וֹאוּ שמנקזת את התעבורה לצפון סין, ואילו היוצאים מווּחָאן דרומה מגיעים לצָ'אנְגְשָׁה ומצטרפים לאילו אשר עושים את דרכם לדרום ודרום מערב סין.

אם זה לא מספיק, אז בעיר יש גם שדה תעופה בין־לאומי עמוס ממנו יוצאות טיסות לכל רחבי סין והעולם, ועל פי ההערכות עוברים בו יותר מ-20 מיליון נוסעים בשנה. מבחינת לוגיסטית, כנראה שוירוס הקורונה לא היה יכול לבקש לעצמו נקודה נוחה יותר.

תזמון

נגיף הקורונה גם לגמרי שיחק אותה מבחינת התזמון בו הוא התפרץ. על כל ההערכות המקרים הראשונים של הידבקויות התרחשו בשבוע האחרון של דצמבר, בין חג המולד וכניסת השנה האזרחית החדשה. סין אמנם אינה מדינה דתית, אבל כמו ברוב העולם, היא חוגגת את התקופה הזו באופן צרכני למהדרין. חנויות, קניונים, סופרמרקטים, מועדונים, ברים, אתרי קניות, כולם יוצאים במבצעים, הנחות ושאר פעילויות לכבוד החגים האלו. גם מי שלא מסתובב ברחובות ומעדיף לעשות את הקניות ברשת, עדיין יאסוף את הסחורה שלו משליחים שמתרוצצים ברחבי העיר ופוגשים מאות אנשים ביום.

רוצים לקבל זווית ייחודית על סין?

אבל הדובדבן שבקצפת התזמון של הנגיף הוא כמובן ראש השנה הסיני שחל שלושה וחצי שבועות אחרי תחילת השנה, אבל החופשה לקראתו מתחילה כשבוע קודם (ואפילו מוקדם יותר עבור תלמידים וסטודנטים). במהלך החג הזה מתבצעת ההגירה האנושית הגדולה ביותר ומאות מיליוני אנשים נוסעים מאות ואלפי קילומטרים בחזרה לביתם כדי לחגוג עם המשפחה, וחלקם אף יוצאים לחופשה בסין או בחו"ל מאוחר יותר. תוסיפו לכך את העובדה שלוירוס יש תקופה דגירה של עד שבועיים במהלכה הוא כבר מדבק, את העובדה שמדובר בשיא החורף ואנשים לא מתרגשים מכל מיני שיעולים והתעטשויות, את הפשע הנורא שהממשלה הסינית נמנעה מלהזהיר את התושבים, ומה שקיבלנו זה פרק זמן של שלושה שבועות בהן הוירוס היה חופשי להשתולל ולהתפזר באחת הערים הכי עמוסות בסין באחת התקופות הכי פעלתניות בשנה, בדיוק לפני שחמישה מיליון מן אנשים המתגוררים בה מתפזרים בכל רחבי סין ואף בעולם. אם זה לא ה-Jackpot של התזמונים אז אני לא יודע מה כן.

תרבות האוכל הסינית

בסרטון בתחילת הפוסט הזכירו את העובדה שהממשלה המקומית ארגנה סעודה המונית לרגל השנה החדשה בה נכחו למעלה מ-40,000 איש במרחק של קילומטרים ספורים מהיכן שהוירוס התפרץ. לארגן אירוע שכזה במצב הזה הוא מחדל חמור בכל מדינה, אבל בסין זה חמור שבעתיים, וזאת בגלל תרבות האכילה של הסינים.

כבר דיברנו קצת בעבר כאן על ההבדלים בין תרבות קולקטיבית ותרבות אינדיבידואלית בהקשרים של תיירות, אבל ההבדלים האלו באים לידי ביטוי גם בפן יומיומי הרבה יותר – אוכל ומסעדות. בעולם המערבי חוויית האכילה במסעדה היא אינדיבידואלית, האכילה היא בקבוצות קטנות יחסית, כל אחד מזמין את המנה שלו, מתעסק עם הצלחת שלו ולבסוף בדרך כלל גם משלם רק על מה שהוא אכל.

בסין לעומת זאת, המצב שונה לחלוטין והרבה יותר מסביר פנים לחיידק. זה מתחיל בזה שהשולחנות הטיפוסיים במסעדות סיניות הם עגולים וכל הסועדים יושבים עם הפנים למרכז ולעבר שאר הסועדים. במרכז השולחן ישנה פלטה מסתובבת עליה מניחים את כל המנות, כאשר כל מנה עוברת בין כל הסועדים והם לוקחים ממנה באמצעות מקלות האכילה האישיים שלהם. בנוסף הכלל 'אין משיחין בשעת הסעודה' ממש לא תקף בסין, ונהוג לדבר, לצחוק ולנהל שיחות בקולי קולות עם אלו שיושבים בצד השני של השולחן מעל כל המנות. ואם זה לא מספיק, אז בסעודות רשמיות הפרוטוקול מחייב את המשתתפים לעבור בין כל השולחנות ולהרים לפחות כוסית אחת עם שאר הסועדים, לרוב בעוצמה כזו שהמשקאות מתיזים ומטפטפים על הידיים של כולם. אני לא יודע מה השרידות של הנגיף באלכוהול אבל אין ספק שכל הסיטואציה ממש אינה מסייעת למצב.

רכבות

כבר ראינו שהעיר ווּחָאן מרכזת נתח נכבד מתעבורת הרכבות של סין. אבל מעבר לכך, חשוב מאוד לזכור שעקב גודלה של סין הנסיעה ברכבות במדינה היא חוויה שונה לחלוטין ממה שיש לנו כאן בארץ. קודם כל בכל תחנת רכבת גדולה בסין יש כ-20 אולמות המתנה עמוסים במאות אנשים הממתינים לרדת לרציפים. הנסיעה עצמה אורכת לעיתים מעל שלושים שעות ועל כן הרכבת מציעה לא רק קרונות ישיבה ועמידה צפופים אלא גם קרונות שינה קשה (שישה אנשים בתא, כ-20 תאים בקרון) או שינה רכה (ארבעה אנשים בתא, כ-10 תאים בקרון). זה אומר שיש כמה עשרות אנשים שחולקים חללים משותפים קטנים בתוך קרון מסוגר ובו תא שירותים אחד ושלושה כיורים בממוצע. גרוע מכך, נוסעים רבים יורדים בתחנות ביניים ומחליפים רכבת, ונוסעים אחרים תופסים את מקומם בקרון מבלי שהחליפו להם מצעים. רכבת היא אמצעי התחבורה הנפוץ והמשתלם ביותר בסין ומהווה את העדיפות הראשונה של מרבית האנשים שחוזרים הביתה לרגל החג.

תשתית הרכבות של סין מאוד מפותחת וזה דבר שהממשלה מאוד מתגאה בו ובצדק, אבל הפעם זה שיחק לרעתה.

הירידה בזיהום האוויר

הישג נוסף של הממשלה הסינית ששיחק לרעתה הוא השיפור בזיהום האוויר. בתור מישהו ששהה בבייג'ינג יותר  מעשור במצטבר (ואין לי שום סיבה לא להניח שזה גם המצב בערים נוספות בסין), אני יכול להעיד בגוף ראשון שרמת זיהום האוויר פחתה פלאים. למעשה אני יכול לספור על יד אחד את הימים שבהם ממש נאלצתי לחבוש מסכה בשנה האחרונה.

זיהום בציור ילדים

אם הוירוס היה מתפרץ כמה שנים קודם, בהחלט ייתכן שמספר ההדבקות היה נמוך יותר משום שמספר רב יותר של אנשים הסתובב עם מסכה כברירת מחדל.

אוכלוסייה מבוגרת והיגיינה

תחום נוסף שהשתפר מאוד בסין בשנים האחרונות הוא המודעות להיגיינה אישית, בייחוד באזורים עירוניים ובקרב אוכלוסייה הצעירה. אבל באזורים כפריים ובקרב האוכלוסייה המבוגרת יותר, המצב עדיין בעייתי. לא נדיר לראות קשישים סינים יורקים באמצע הרחוב או משתעלים מבלי לכסות את הפה וזה נובע לא רק מחוסר מודעות אלא מחינוך לפי קווי הרפואה הסינית הגורסת שצריך להרחיק את הצ'י השלילי והמלוכלך מן הגוף ללא דיחוי ומבלי לבחול באמצעים.

עוד גורם ששיחק לרעת האוכלוסייה המבוגרת של סין והגביר את שיעור ההידבקות שלה הוא העובדה שבמקומות רבים נהוג בערבים לארגן לקשישים פעילות רחוב קבוצתיות כגון נגינה, שירה וריקוד.


ממלא מקום שגריר סין יצא באמירה מאוד אומללה השבוע והשווה את סגירת הדלתות בפני מבקרים סינים למה שעשו ליהודים בתקופת השואה. מאז הוא כבר הספיק להתנצל, אבל עדיין מדובר בצביעות מדרגה ראשונה. לא משום שההשוואה אינה במקומה, אלא בעיקר מפני שהוא מייצג מדינה שכולאת אנשים במחנות משום דתם ומוצאם.

תגובה סינית הרבה יותר מוצלחת בה נתקלתי השבוע היא הפוסט הבא שמסתובב ברשתות החברתיות בסין:

מכיוון שבסינית ניתן בקלות להשמיט את נושא המשפט ועדיין לשמור על תקינותו, קצת לא ברור מי הדובר והאם הוא רואה את עצמו כשייך לסין. היא כתובה בסימניות מסורתיות וזה מצביע על כך שמקורה דווקא מחוץ למדינה. לכן נמנעתי גם אני מלכלול את מבצע הפעולה בתרגום ומה שכתוב שם אומר פחות או יותר כך:

  • האויגורים הוכרחו לאכול בשר חזיר והתוצאה היא שבכל סין אין בשר חזיר למאכל.
  • האנשים בהונג-קונג לא הורשו לעטות כיסויי פנים וכעת בכל סין צריך לכסות את הפנים.
  • נעשה שימוש בכוח התיירות הסינית לאיים על מדינות העולם, ועכשיו מדינות העולם מונעות את כניסתך.

#סמכו_על_העונש_שיגיע_מהר


בינתיים אני בארץ עד שהאוניברסיטה תודיע לי שאפשר לחזור. בפוסט הבא אסכם את הסמסטר האחרון ואספר קצת על התוכניות לסמסטר הבא. אם אתם עדיין לא מנויים לבלוג אתם מוזמנים להירשם כאן:

רוצה לקבל מייל כשיוצא פוסט חדש?

תהיו בריאים!

תמונת השער: סעודה בסגנון סיני במלזיה (להמחשה בלבד)