לטוס לסין בעידן הקורונה – טיפים והמלצות

נסיעה לסין באופן עצמאי תמיד הייתה עניין קצת מורכב, והקורונה רק סיבכה אותו עוד יותר. אם פעם הדאגות העיקריות היו כרטיס הטיסה, הוויזה והמלון, הרי שהיום צריך גם לספק תוצאות של בדיקת קורונה כדי לקבל אישור עלייה למטוס, להתכונן לשבועיים בידוד במקום הנחיתה, לקבל דרכון ירוק לנייד ועוד.

נכון לזמן כתיבת שורות אלה סין לא מנפיקה ויזות שאינן ויזות עבודה. הדרך היחידה לקבל ויזה כרגע היא באמצעות מעסיק או שותף עסקי בסין שיכול לספק מכתב הזמנה מוכר ע"י הממשלה שנקרא PU ובזה קטונתי מלעזור. המאמר הזה יוצא מנקודת הנחה שאת השלב הזה כבר עברתם, שעשיתם את הבדיקה בארץ, ושכבר יש לכם אישור עלייה למטוס ביד. לכן הוא הולך להתמקד בכיצד כדאי להתכונן לנסיעה ולבידוד, ומה צריך לקחת בחשבון. בסוף המאמר אעשה גם רשימה מסכמת של פריטים שכדאי לשקול להביא איתכם. מוכנים? קדימה!

טיפ מס' 1 – להתכונן לבלתי צפוי ולהתאזר בסבלנות

יכול להיות ששמעתם שהעניינים בסין פחות או יותר כבר חזרו לשגרה. אולי זה היה נכון עד לפני כמה שבועות, אבל עכשיו כבר לא ממש. כעת המצב בסין מאוד דינאמי וחשוב מאוד להפנים זאת. חולים ונשאים חדשים עדיין מתגלים ברחבי סין, וזה גורם לכך שההנחיות בסין לא רק משתנות עם הזמן אלא משתנות גם בין אזור לאזור.

למשל כשאני הגעתי לסין הייתי אמור לעשות שבועיים של בידוד בשנגחאי ומשם להמשיך לשבוע נוסף של בידוד בבייג'ינג. שעתיים לפני שעליתי על הרכבת לבייג'ינג התקשרו להודיע לי שההנחיות השתנו, ושכעת ניתן להיכנס לבייג'ינג רק אחרי שהייה כוללת של 21 יום במדינה. בנוסף צריך עכשיו גם לספק אישור של בדיקת קורונה שלילית שנערכה בשלושת הימים האחרונים. אנשים אחרים שסיימו יחד איתי את הבידוד אמרו שביעד שהם הולכים אליו האריכו את זמן הבידוד המשני משבוע לשבועיים. בקיצור כשאתם אורזים דברים לבידוד קחו בחשבון שבהחלט ייתכן שאתם אורזים דברים לא בשביל 14 יום אלא בשביל 21 ימים אולי יותר. כמו כן מאוד יכול להיות שתתבקשו להיבדק שוב פעם בכל מקום שתגיעו אליו, אולי אפילו בשדה התעופה אחרי טיסה פנימית בסין.

השורה התחתונה היא שכשהמגיפה התחילה סין נתפסה עם המכנסיים למטה ולכן עכשיו המדינה כולה לובשת גם חגורה וגם שלייקעס. אף אחד לא יתגמש או יבוא לקראתכם לא משנה כמה דחוף אתם צריכים להיות במקום מסוים.

טיפ מס' 2 – לטוס בטיסה ישירה ולנצל את הזמן במטוס

זה לא סוד שבעקבות הקורונה מצב הטיסות בכל העולם הוא קטסטרופלי בלשון המעטה. עם זאת בחודשים האחרונים העניינים קצת השתפרו ועכשיו אפילו יש טיסת שבועית של אלעל ישירות לשנגחאי. לדעתי כרגע מוטב לקחת טיסה ישירה במקום להתחיל לחפש טיסות עם עצירות ביניים, שלא רק שהן לא זולות יותר באופן משמעותי, אלא גם (על פי ההנחיות הנוכחיות) יחייבו אתכם לעבור בדיקה נוספת בחניית הביניים. כאשר אתם טסים דרך מדינה אחרת אתם מכניסים עוד משתנה מיותר למשוואה שלכם, וכבר אמרנו שהמצב דינאמי. מספיק שסין תחליט להכניס את המדינה הזו לרשימה השחורה, והנה אתם צריכים לחפש אלטרנטיבה אחרת.

כשאתם מגיעים לשדה בארץ יבקשו מכם לסרוק קוד QR ולמלא את הפרטים שלכם בטופס אונליין שימיר את הנתונים שלכם לקוד QR אישי. עשו לעצמכם טובה ומלאו אותו כבר בשדה לפני ההמראה, ותעשו גם צילום מסך של הקוד שלכם. לא יתנו לכם לרדת מהמטוס בלי שיש לכם קוד כזה, ואתם לא רוצים להתחיל למלא אותו אחרי הנחיתה ולעכב את כולם בזמן שהנייד שלכם מסתגל לרשת חדשה.

כמו כן כדאי מאוד ללכת להתפנות קצת לפני הנחיתה. מסלול הקליטה בשדה הוא מאוד ארוך ולא לכל השירותים בשדה מותר להיכנס. חוץ מזה וודאו שיש לכם מספיק סוללה בנייד, ותביאו איתכם גם עט משלכם למילוי הטפסים במהלך המסלול כדי להימנע ממגע בעט שמאות אנשים נגעו בו לפניכם.

טיפ מס' 3 – הכינו את האף שלכם לבדיקה כואבת  

חלק מהמסלול הארוך בשדה מוקדש לבדיקת הקורונה שתצטרכו לעבור עם הכניסה לסין. לפני שתגיעו לעמדות הבדיקה עצמן, תידרשו לחתום על אישורים ולאסוף את המבחנות והמטושים שעליהם מודבקים הפרטים שלכם. כבר כתבתי על הבדיקה ועד כמה היא כואבת ברשומה הקודמת אז אחסוך מכם את התיאור כאן. רק אוסיף שהעובדים הסינים שמבצעים את הבדיקה הם המקבילה הרפואית של המאבטחים הישראלים שמקבלים את פניהם של תיירים בשדה התעופה בן גוריון. מישהו ממש הרעיל אותם על התפקיד.

טיפ מס' 4 – להוריד ולהתקין את אפליקציית Alipay

אם אתם חוזרים לסין אז סביר להניח ש-Alipay כבר מותקנת על הנייד שלכם. אבל אם במקרה העדפתם עד היום להסתדר בלעדיה ולהסתמך רק על וויצ'אט לתשלומים ושירותים, אז אני ממליץ מאוד להוריד את עליפיי, להתקין אותה, ולפתוח בה חשבון משתמש. מהניסיון האישי שלי, מבחינת שירותים בעידן הקורונה זו האפליקציה שהוכיחה את עצמה כאמינה וכשימושית ביותר.

במהלך השבועיים של הבידוד ניסיתי מספר פעמים להירשם לקבלת דרכון ירוק דרך וויצ'אט, אבל גם היישום הרפואי בתוך האפליקציה, וגם הקישורים שנשלחו על ידי המלון שלנו, לא עבדו עבור זרים אלא דרשו מס' זהות סיני. בעליפיי לעומת זאת הכול עבד בלחיצת כפתור, וברגע שפתחתי את היישום הפנימי באפליקציה הוא זיהה אותי והפיק לי קוד עדכני מבלי שנתבקשתי למלא פרטים. כמו כן, כשהייתי צריך לבצע בדיקת קורונה נוספת באופן עצמאי לפני החזרה לבייג'ינג, יכולתי לחפש בעליפיי את המקום הכי קרוב בו ניתן לבצע את הבדיקה, להשוות מחירים, לקבוע תור, וגם לשלם כמובן.

היתרונות של עליפיי לא פסקו גם לאחר שחזרתי לבייג'ינג. בבייג'ינג כולם מתבקשים להתקין יישום רפואי נוסף בשם 北京健康宝 (הגייה – Běijīng Jiànkāng Bǎo). לכל מבנה ציבורי או בית עסק בבייג'ינג יש קוד QR ייחודי ולפני שנכנסים אליו צריך לסרוק אותו באמצעות היישום כדי שיהיה תיעוד של איפה הייתם ומתי. כך לרשויות יש את כל הנתונים לבצע חקירה אפידמיולוגית והן יכולות לדעת בדיעבד באילו מקומות שהה נשא מאומת, מתי ומי עוד היה שם. ללא האפליקציה הזו חנויות, מסעדות, בנקים ועוד הרבה מקומות יסרבו לכם כניסה או ידרשו מכם להירשם באופן ידני. שימו לב שלזרים יש גרסה האנגלית של האפליקציה שנקראת Beijing Health Kit ורק בה אפשר להזין מספר דרכון ולהירשם. משום מה בתוך הגרסה הסינית של האפליקציה אף אחד טרח לכתוב הודעת שגיאה אינפורמטיבית יותר מעבר ל"זיהוי נכשל", שתסביר שכדי להזין מספר דרכון צריך להשתמש בגרסה הבין־לאומית של האפליקציה. לכן רק אחרי כמה ימים והתייעצות עם חברים שכבר היו בעיר הצלחתי לסדר את העניין הזה.

אגב, אם אתם כבר מתקינים אפליקציות על הנייד שלכם, מומלץ מאוד להוריד גם אפליקציית כושר לתקופת הבידוד. אני משתמש כבר קרוב לשנתיים באפליקציית Keep לאימונים קצרים ואינטנסיביים מסוגים שונים וב-Keep Yoga לאימוני יוגה פשוטים ורגועים. עוד אפליקציות חשובות הן VPN אמין וטוב (אני משתמש באקספרס ויפיאן), משחקי חשיבה ואולי גם ספרים. הם מאוד יעזרו להעביר את הזמן.

טיפ מס' 5 – אוכל וכל מה שמסביב

איך תסתדרו מבחינת אוכל בתקופת הבידוד מאוד תלוי במלון שיוקצה לכם, ואילו משלוחים הוא מאפשר לקבל, אם בכלל. לדעתי הדבר הכי חשוב להתכונן אליו הוא ארוחות בוקר. מעבר לעובדה שארוחות הבוקר הסיניות הן "טעם נרכש", גם במלונות שמאפשרים קבלת משלוחים זה בדרך כלל כולל רק ארוחות צהריים וערב. אני הבאתי איתי מהארץ קפה נמס, חלב עמיד בקרטונים קטנים (אל תבנו על כך שיהיה לכם מקרר בחדר) וחבילות של דייסת שיבולת שועל מהירת הכנה שכל מה שצריך לעשות זה להוסיף להן מים ולערבב. מבחינת חלב קצת לקחתי הימור והבאתי איתי שבעה קרטונים בלבד, כאשר אמרתי לעצמי שאם לא יהיו משלוחים אז פשוט אשתה קפה עם פחות חלב מבדרך כלל לאורך כל השבועיים. חוץ מזה הבאתי איתי ארוחות טונה בשימורים וקצת פריכיות אבל לשמחתי לא ממש נאלצתי להשתמש עליהם כי המלון שלנו אפשר קבלת משלוחים.

מרוב דאגה לאוכל עצמו שכחתי להביא איתי כלי אוכל ועזרי מטבח. גם כאן למזלי העובדה שיכולתי לקבל משלוחים פתרה את הבעיה הזו, והזמנתי את מה שהיה חסר לי מהסופרמרקט או שמחזרתי כלים חד-פעמיים מן המשלוחים שקיבלתי. המלון אגב לא הסכים לתת לנו כלי אוכל למשך הבידוד למרות שביקשנו יפה. אז בנוסף לאוכל אל תשכחו להביא איתכם גם סכין, מזלג, כפ/ית, קערה ו/או צלחת, סבון כלים וסקוץ'. ספל לשתייה חמה תמיד יש במלונות בסין, יחד עם קומקום חשמלי וכמה תיונים זולים.

ההקצאה של המלונות בשדה התעופה היא כמובן רנדומלית לחלוטין, אבל אם כשרות או האפשרות לקבל משלוחים ממש חשובים לכם אתם מוזמנים לנסות להסביר לעובדים בתחנת ההסעות בשדה את המצב באמצעות הכרטיס הבא:

מה שכתוב שם זה: "שלום, מסיבות של אמונה ודת, אני יכול/ה לאכול רק אוכל שעומד בדרישות הכשרות של היהדות. לכן אני צריכ/ה לגור במלון שמאשר קבלה של משלוחים. אני מקווה שתוכלו להתחשב בזה כאשר אתם בוחרים עבורי מלון. תודה רבה!"

אם עדיין נשלחתם למלון שלא מקבל משלוחים אתם יכולים להשתמש בכרטיס גם כדי להסביר את המצב לעובדי המלון. אם גם זה לא עובד אתם יכולים ליצור קשר  עם בית חב"ד המקומי ולבקש מהם שידברו עם המלון. השמועות אומרות שהם מצליחים לשכנע גם את המלונות הקשוחים ביותר.  

טיפ מס' 6 – אבקת כביסה וקולבים

לאורך כל תקופה הבידוד אסור להוציא שום דבר מהחדר שלכם (למעט זבל בשקית קשורה ואטומה), ולכן אין מה לבנות על שירותי הכביסה של המלון. כדאי מאוד לארוז במזוודה שקית קטנה של אבקת כביסה וגם ארבעה חמישה קולבים כדי שיהיה לכם על מה לתלות את הבגדים לייבוש. להביא גיגית אין ממש דרך, אבל גם אין ממש צורך כי סביר להניח שתוכלו להשתמש בכיור של חדר המקלחת במלון. אם המלון שלכם מקבל משלוחים תוכלו לרכוש את כל אלה לאחר ההגעה באפליקציות הרגילות. אם לא, נסו להסביר לצוות המלון את הצורך, וכל עוד תעשו זאת בנימוס ובסבלנות מאוד סביר שהם יימצאו לכם פתרון.

טיפ מס' 7 – מדחום דיגיטלי ומסכות

במהלך הבידוד מישהו יגיע לחדר שלכם כדי למדוד לכם חום פעם או פעמיים ביום, אבל תידרשו גם לבצע לפחות בדיקה אחת נוספת בעצמכם ולתעד את התוצאות בטופס אונליין משותף. בשבוע שלאחר הבידוד בו עדיין לא יכולתי לנסוע לבייג'ינג, נדרשתי ע"י מקום העבודה שלי למדוד חום פעמיים ביום ולשלוח להם את הטבלה עם התוצאות. לכן מומלץ מאוד להגיע עם מדחום דיגיטלי קטן משלכם ולא להסתמך על מדחומי הכספית העתיקים שמחלקים בתחילת הבידוד. מלבד המדחום כדאי כמובן להביא גם מסכה או חבילת מסכות, כי בניגוד למה שאולי שמעתם בסין עדיין יש חובה של עטית מסכות במקומות ציבוריים. גם אלכוג'ל אף פעם לא יכול להזיק.


רוצים לקבל את הרשומה הבאה ישירות למייל? הזינו כאן את כתובת הדוא"ל שלכם!


אלה שבעת הטיפים העיקריים שאני יכולתי לחשוב עליהם. אם יש לכם עוד אתם מוזמנים להוסיף אותם כאן בתגובות ולחלוק אותם עם שאר הקוראים. נסגור את הרשומה הזו ברשימה מסכמת של כל הדברים שהזכרתי כאן (עם קצת תוספות אופציונליות) כי הרבה יותר נוח לראות את הכול מרוכז במקום אחד.

רשימה

  • עט
  • סכו"ם
  • קערה / צלחת
  • קפה
  • חלב עמיד
  • מספריים
  • עוגיות / דייסה
  • שימורים / מנות חמות
  • סקוץ' וסבון כלים
  • אבקת כביסה
  • קולבים
  • מדחום
  • מסכות ואלכוג'ל
  • תרופות קבועות
  • VPN
  • עליפיי
  • אפליקציית כושר
  • מזרן יוגה דק
  • ספר טוב

עוד משהו?

שני מטושים מבייג'ינג – חוויות מבידוד בשנגחאי

לאחר שנה בה נאלצתי לשים את חיי בהמתנה, ואחרי המון בירורים, חיכוכים וגם לא מעט ויכוחים, קיבלתי סופסוף את האישור לחזור לסין. לא אלאה אתכם בכל התהליך, אלא רק אומר שפתאום ה'לא' הפך ל'כן' ובתוך שבוע אחד מצאתי את עצמי עובר ממצב של חוסר ודאות מוחלט ו"אין לנו מושג מתי תוכל לחזור" ל"יש לך שבוע וחצי להזמין כרטיס לפני שהתאריך הכניסה על גבי הוויזה החדשה שלך יפוג, אז קדימה!".

אז אחרי כמה ביקורים ומפגשי פרידה חטופים, קניות, התארגנויות, אריזת מזוודות, ובדיקת קורונה זריזה שבלעדיה אי אפשר לעלות על מטוס לסין, מצאתי את עצמי ביום שלישי ה-22 לדצמבר על טיסה ישירה של אלעל לשנגחאי כי לבייג'ינג עדיין אין טיסות. אגב, כרגע ניתן לרכוש כרטיסים בכיוון אחד, אולי בגלל שהם יודעים שמי שנכנס לסין כבר לא ייצא משם כל כך מהר.

הטיסה עברה די בקלות. היא המריאה בשעה שש בערב שזו כמעט שעה נוחה להירדם, והגענו בשש בבוקר שזו שעה די נוחה להתעורר. למרות שהמטוס היה עמוס משחשבתי שהוא יהיה, עדיין יצא שאף אחד לא ישב לידי ויכולתי להתרווח קצת. לצערי לא תפסתי שינת לילה רצופה אבל לפחות הצלחתי לצפות בשלושה סרטים.

החוויה בשדה התעופה הייתה פחות או יותר מה שהייתם מצפים שתהיה בסין של עידן הקורונה. מסלול ארוך ומפותל עם המון תורים, סריקות של קודי QR ומילוי טפסים אלקטרונים, תוריד ת'מסכה, קח את זה, תרים ת'מסכה, לך לשם ועוד כהנה וכהנה. מכיוון שעברה כמעט שנה מאז שהייתי בסין אז לא הייתי בטוח שכרטיס ה-SIM הסיני שלי עדיין יהיה פעיל, אבל לשמחתי הוא לא בוטל וזו הייתה הפתעה ממש נעימה שהקלה על כל התהליך. הפתעה פחות נעימה הייתה בדיקת הקורונה שכולם צריכים לעבור בשדה.

עוד לפני הנסיעה גונבו לאוזניי שמועות על כך שהבדיקה בשדה ממש לא נעימה ואף כואבת על סף ההתעללות. בינינו, קצת זלזלתי בשמועות ואמרתי לעצמי שבטח מדובר בקנטרנות ישראלית טיפוסית משולבת בעייפות שלאחר הטיסה. אבל אני נאלץ להודות שטעיתי ובגדול. מי שעשתה לי את הבדיקה החדירה לי את המטושים כל כך עמוק, שזה הרגיש כאילו היא בטוחה שהוירוס מתחבא בעורף שלי. בנוסף, אחרי שהיא הגיעה לעומק הרצוי היא פשוט השאירה את המטוש בתוכי 10-15 שניות בכל פעם, וכשהיא שלפה אותו בחזרה אני די בטוח שחלק מהמוח שלי יצא איתו גם.


רוצים לקבל מייל כשמתפרסם מאמר חדש באתר? הזינו את הכתובת כאן:


אחרי הבדיקה הגענו למסוע המטען וחכינו למזוודות, שבמקרה שלנו הגיעו באיחור של למעלה מ-20 דקות למרות המסלול הארוך בשדה של הקליטה בשדה. זה הוביל לכך שכל הנוסעים שעד כה מאוד הקפידו על בידוד ושמירת מרחק (ובייחוד הסינים שלבשו בטיסה חליפות בידוד מהסרטים) מצאו את עצמם מצטופפים, נדחפים וצועקים מול המסוע. כל הנשאים הפוטנציאלים שהיו בינינו ממש קיבלו הזדמנות שנייה להדבקה במתנה.

אחרי איסוף המזוודות מנקזים את כל הנוסעים למסלול ארוך בכיוון היציאה מהשדה. תוך כדי ההליכה במסלול כולם מתבקשים למלא עוד טופס אונליין, ורק מי שמסיים אותו יכול להיכנס לאזור ההמתנה להסעה אל המלון בו עושים את הבידוד. מן הסתם החלוקה וההקצאה הן שרירותיות ביותר ולא ניתן לבחור את המלון אליו הולכים. הדבר היחיד שכן ניתן לעשות זה לוודא שאתם נשארים באותה קבוצה, ובשביל זה כדאי להגיע אל התור כמה שיותר מוקדם כאשר העובדים עדיין יכולים לגלות יותר גמישות ולשחק עם המספרים. כמובן שאצל הסינים אין חוכמות – לפני שעולים להסעה לוקחים מכולם את הדרכונים ומקבלים אותם בחזרה רק כשמגיעים למלון.

כשירדנו מההסעה התברר שהמקום שנבחר עבורנו הוא מלון וינה (ובסינית 维也纳国际酒店) שנמצא ממש על תחנת הרכבת יחסית במרכז העיר שנגחאי (נלחמתי שעה עם תוסף המפות של וורדפרס אבל לא הצלחתי להוסיף סמן על המפה – עמכם הסליחה).

עם ההגעה למלון הדרכונים הוחזרו לנו והתחלנו לעשות  צ'ק-אין. הבידוד הוא על חשבון החוזרים כמובן (סינים וזרים כאחד – למי שמחפש עוד ראיות שסין כבר לא קומוניסטית כמו פעם) והוא עולה 300 יואן ליום או 4200 יואן במצטבר. מי שרוצה יכול להוסיף עוד 100 ליום ולקבל שלוש ארוחות חמות מהמלון, אבל למרבה המזל נפלנו על מלון שמאפשר קבלת משלוחים ולכן העדפתי לוותר. יש מלונות שלא מקבלים משלוחים ואין בהם בחירה לגבי העניין הזה ככה שבאמת יצא לי טוב.

סיבה נוספת שהעדפתי לוותר היא שעם כל החיבה שלי לאוכל סיני, לארוחות הבוקר שלהם אני ממש לא מתחבר. לכן הבאתי איתי מהארץ קפה, חלב עמיד ואריזות של דייסת שיבולת שועל להכנה מהירה שאיתם אני מתחיל את היום. חוץ מזה הבאתי גם שימורים אבל בינתיים אני שומר אותם לשבוע הבידוד הנוסף שמחכה לי בבייג'ינג שם כבר הובהר לי שלא אוכל לקבל משלוחים של אוכל.

יחד עם כרטיס החדר קיבלנו עוד שני דברים. הראשון הוא מדחום כספית יחד עם חבילה של כדורי צמר גפן ספוגים באלכוהול לחיטוי לאחר השימוש בו, והדבר השני הוא בקבוקון עם טבליות של כלור. הכלור נועד לשימוש בשירותים כאשר ההוראה היא לזרוק לתוך האסלה עשר טבליות לפני כל יציאה, לתת לזה לעמוד כשעה ורק אז להוריד את המים.

לגבי המדחום, הנחייה היא למדוד את הטמפרטורה שלנו פעמיים ביום, בבוקר ואחרי הצהריים, אבל אני לא משתמש במדחום שקיבלנו כי הבאתי איתי מדחום דיגיטלי קטן מהארץ. חוץ מזה גם ככה בכל בוקר מישהו מעובדי המלון מודד לנו את החום בכניסה לחדר.

מבחינת תנאים אז החדר עצמו ממש סבבה. בסופו של דבר מדובר במלון ארבעה כוכבים שזה הרבה יותר נחמד מהמקומות שאני בוחר לי כשיוצא לי לטייל בסין. יש בחדר מספיק מקום כדי לזוז ולעשות התעמלות, המיטה נוחה (אם כי קצת שקועה), המקלחת גדולה ומוארת, יש פינת תה עם קומקום חשמלי, וגם שולחן עבודה נחמד למחשב.

הדבר היחיד שחסר הוא מקרר קטן אבל אפשר להסתדר גם בלעדיו כי שנגחאי די קרירה בתקופה הזו של השנה. הימים הראשונים היו ממש אפורים והיוו מעין נחמה לעובדה שאסור לצאת החוצה:

הבידוד לא רק מכתיב שאסור לצאת החוצה, אלא שגם לאף אחד אסור להיכנס פנימה. זה אומר שהיו צריכים לדאוג לנו מראש לדברים לכל השבועיים ולכן בכניסה לחדר ציפתה לי חבילה של 24 בקבוקי מים חצי ליטר (עם קצת טעם של חול) ושקית עם מוצרי היגיינה וטואלטיקה לרוב – משמפו וסבונים ועד שקיות זבל.

כמו שאמרתי מבחינת אוכל אני בעיקר מתבסס על משלוחים. בהקשר הזה אני רוצה לציין את איציק ופייגי מהבית היהודי של שנגחאי שמציעים ארוחת שבת (ולא רק שבת) ארוזה ומתוקתקת בתוך תיק שומר חום – עוף, דג, אורז, תפוחי אדמה, סלטים מגוונים, חלה, וכמובן טחינה שבלעדיה זה לא שבת מבחינתי.

זה היה שובר שגרה מבורך מארוחות אמצע השבוע בהן השתדלתי להשלים פערים עם האוכל הסיני שלא טעמתי כבר כמעט שנה. אגב, המחיר של הארוחות של איציק ופייגי נקבע על ידי המקבל, כך שבאמת אין עוד מה לבקש.

מבחינת תעסוקה, גם בחזית הזו אין לי מה להתלונן. אנחנו בדיוק סוגרים סמסטר וכך יצא שאת מרבית השבועיים ביליתי בבדיקת עבודות ושיעורי בית, כתיבת מבחנים, ישיבות, עדכונים וכו'. תכננתי לעבוד על האתר החדש אבל לא ממש יצא לי. לפחות הספקתי לעדכן קצת כאן וגם באתר של סימנית אחת בשבוע. בין לבין כאשר הויפיאן אפשר זאת, צפיתי סרטונים שונים ביוטיוב כדי להעביר את זמן, בייחוד בימים הראשונים עם כל הג'ט לג. איכשהו מצאתי את עצמי במערבולת נוסטלגית של התוכנית 'של מי השורה הזו בכלל' עם שניים מגאוני האימפרוביזציה של כל הזמנים:

ביום ה-11 של הבידוד עשו לנו עוד בדיקת קורונה. היא אמנם הייתה פחות כואבת מהבדיקה בשדה אבל עדיין לא נעימה בעליל. אחרי שתי הבדיקות האלה יש לי הערכה מחודשת לאחות שעשתה לי את הבדיקה בארץ בבית החולים אסף הרופא. בכל מקרה, עוד באותו היום בערב כבר הודיעו לנו שכולנו יצאנו שליליים אז התוכנית היא לצאת מכאן ביום רביעי בבוקר ולתפוס רכבת לבייג'ינג. שם מחכה לי שבוע נוסף של בידוד ורק אז יתנו לי להניח את כף רגלי בקמפוס ולחזור לדירה שלי.

הגעתם עד כאן? קבלו שיר בהשראת הכותרת של הפוסט שנכתב ברגעי השעמום:

שני מטושים מבייג'ינג
רן אתיה

שני מטושים מבייג'ינג
מזמין עוד gōng bǎo jī dīng
כל היום בין הקירות
מחפש סדרה לראות
האף כואב מהבדיקה
איזו מועקה

רחוק מהבית בידוד זה לא כיף
עובד המלון שוב זועף
בודק שחום לך אין
הכול תקין zài jiàn

שני מטושים מבייג'ינג
תתקשרו ל-yāo yāo líng
שוב נפל הויפיאן
ואני כבר מתחרפן
אוכל טונה משימורים
וכותב שירים

רחוק מהבית בידוד זה לא כיף
עובד המלון שוב זועף
בודק שחום לך אין
הכול תקין zài jiàn

פרשת קובידון – יוסי גבני מחוץ לחוק בסין

אפתח בווידוי קטן והוא שאני מת על יוסי גבני. בעיניי הוא אחד הקומיקאים היותר מוצלחים שיש לנו כאן, ובנוסף הוא גם עושה רושם של אדם ממש נחמד. הוא קנה אותי כבר באקדמיה לצחוק, וגם בתוכנית 'מחוץ לחוק' היו לו קטעים משובחים שאין לי בעיה לצפות בהם פעם אחר פעם (הזכרתי כאן בעבר את הקטע שלו על אשכנזים ומזרחים). אפילו התלמידים שלי בסין כבר מכירים אותו כי צפינו ביחד בכיתה בכמה סרטונים של שלישיית בערך.

בשבוע שעבר יוסי גבני עלה לכותרות בהקשר של סין עקב סרטון הנחיות קורונה שיצר עבור משרד הבריאות. אם לא ראיתם, הנה הסרטון כאן:

הסרטון הזה עצבן את סין, היא דרשה ממשרד הבריאות להוריד אותו, והוא אכן ירד מדף הפייסבוק של המשרד. באופן אישי זה אכזב והפחיד אותי לראות את משרד הבריאות הישראלי נכנע לתכתיבי הצנזורה של סין, אבל לא ראיתי סיבה לכתוב על זה כאן. ואז יוסי גבני פרסם את סרטון ההבהרה הבא:

יש לי הרבה דברים לומר על הסרטון הזה, אבל לפני כן אני חייב לחלוק אתכם משהו הרבה יותר מעניין. לפני שניגשתי למלאכת הכתיבה, סקרן אותי לדעת כמה הדים הסרטון עורר בסין. מכיוון שגם יוטיוב וגם פייסבוק חסומות בסין הייתי די סקפטי שמישהו שם בכלל ראה אותו, אבל יוסי אמר שהוא הגיע לחדשות בסין ולכן רציתי לוודא שאני לא טועה וקובע כל מיני דברים על סמך תחושה בלבד. אז הלכתי לבאידו (מנוע החיפוש הסיני המקביל לגוגל) וחיפשתי גם באופן כללי וגם בקטגוריית חדשות מילים כמו ישראל, משרד הבריאות, קורונה, סרטון וכו'. בדיוק כמו שציפיתי – לא מצאתי שום אזכור לכך. אבל כשהתחלתי לצמצם את החיפוש והזנתי ספציפית את השם 'גבני' והמילה 'קובידון' באנגלית התחילו לקרות דברים מעניינים. פתאום אין תוצאות ובמקומן קיבלתי מסכי Not Allowed עם תקלה 405 מסתורית.

מיותר לציין שזה קרה רק עם המילים האלה. אחר כך חיפשתי Yossi ולא הייתה שום בעיה. התוצאה הראשונה אגב, היא הסרט 'יוסי וג'אגר'.

כדי לוודא חיפשתי את זה כמה פעמים (תמיד אחרי חיפוש תקין עם תוצאות) והתקלה התרחשה בכל פעם. זה אומר שמישהו באיזה משרד אפל בסין הכניס את השם 'גבני' ואת המילה 'קובידון' לרשימה השחורה של מונחים שאסור לחפש. בקיצור, התנצלות או לא – גבני כנראה מחוק בסין ואם תשאלו אותי צנזור השם שלך זה הרבה יותר מעליב וחמור מכל בדיחה, פוגענית ככל שתהיה.

אני חושב שזה די ברור שלא היה כאן חשש ממשי לפגיעה בנפשם העדינה והשברירית של 1.4 מיליארד סינים, ולו רק מפני שגם יוטיוב וגם פייסבוק חסומות בסין והם לא נחשפו אליו. הצנזורה הזו נועדה לקבוע עבורנו הישראלים מה מותר לנו, ובעיקר מה אסור לנו לומר ולחשוב. שימו לב שמה באמת הפריע לסין זה לא העקיצה על איכות המוצרים, אלא השיוך של הוירוס לסין והפירוש הדו-משמעי של Made in China, כפי שעולה מתוך הכתבה של הג'רוזלם פוסט:

The Chinese Embassy in Israel filed a complaint with the Foreign Ministry. The video saying COVID-19 is made in China “is egregious and unfounded,” the embassy told The Jerusalem Post.
“It is a scientific consensus that COVID-19 originated from nature and is not man-made,” the embassy’s spokesman said. “China firmly opposes any remarks that exploit the issue of the origin of the virus for stigmatization.”

מזעזע בעיניי לראות את משרד הבריאות הישראלי מתקפל כך בפני הדרישה הזו, כי השורה התחתונה היא שמשרד הבריאות הישראלי שם את רגשותיה של ממשלת סין לפני העובדות, ולפני מה שטוב, נכון ובריא עבור אזרחי ישראל. חברה שבה לא ניתן להביע דעות (שלא לומר עובדות!) בחופשיות היא חברה חולה ומסוכנת, ועכשיו סין הדביקה אותנו במשהו הרבה יותר קטלני מכל וירוס – פחד וצנזורה עצמית.

בסמסטר הבא אני הולך ללמד עברית עתיקה. בין השאר אני הולך לדבר גם על שורשים קדומים בעברית והתפצלותם לשורשים קרובים סמנטית באמצעות חילוף של עיצורים קרובים פונטית. זה נשמע מסובך אבל חשבו למשל על השורשים ג-ז-ז, ק-צ-ץ וכ-ס-ס, הפעלים צעק, זעק (ויתכן שגם שאג) או נשם, נשף, ונשב, הצמד שאף ושאב, המילים גשר וקשר, והרשימה נמשכת.

בהקשר הזה של הסרטון אולי אעלה את ההשערה שיש קשר בין השורש פ-ת-ח והשורש ב-ד-ח, ובין השורשים פ-ת-ר, ב-ד-ר ופ-ז-ר (חשבו על שיער מפוזר בו פתרו ופתחו את הקשרים ועכשיו הוא מתבדר ברוח). יכול להיות שהעבריים הקדומים הבינו כבר מזמן שבדיחות דעת מובילה גם לפתיחות דעת, שפתיחות היא חיונית לפתרון בעיות, ושכנראה גם בידור משחק תפקיד כלשהו בעניין (בייחוד כשזה מגיע לבעיות ברמת החברה). גם בסינית אגב, לספר בדיחה זה 开玩笑 (הגייה – kāi wán xiào) והמשמעות של הפועל 开 היא לא לספר או לדבר אלא דווקא לפתוח. מעניין, לא?


רוצים לקבל את הכתבות הבאות ישירות למייל? הרשמו כאן!


אני חייב לציין שלא הבנתי מדוע בסופו של דבר יוסי גבני כן בחר להוריד את הסרטון. בייחוד אחרי שהוא נגע בשורש הבעיה וציין שהתקינות הפוליטית הורסת כל חלקה טובה. מה כוונת המשורר בלהוריד את הסרטון "לא מפני שאני מפחד אלא מפני שעכשיו אני מבין את הכוח העצום שיש לרשתות החברתיות". לי זה נשמע כמו תירוץ חלול שאפילו גם קצת סותר את עצמו. חוץ מזה, למדיה החברתית של יוסי גם ככה אין שום כוח בסין, אז לא רק שהוא לא גרע מכוחן, אלא גם יצר תקדים מסוכן של כניעה.

בקיצור יוסי, כמו שאמרתי כבר התחלה אתה ממש מצחיק ואני עדיין מת עליך. אבל הפעם לא פתחת לנו את דרכי הנשימה ואפשרת לנו להמשיך לצחוק בעת משבר, אלא רק סגרת לנו את הריאות וחנקת לנו את המחשבה, וזה בדיוק ההפך ממה שקומיקאי אמור לעשות.

נ.ב

תחודש לאלתר התוכנית 'מחוץ לחוק'!  

סוף שנה ב' – הוראת עברית בסין בצל הקורונה

זהו. אחרי המון מהמורות וטלטולים, תוכניות וביטולים תמה לה השנה השנייה (ונכון למועד כתיבת שורות אלה יתכן שגם האחרונה) שלי כמורה לעברית באוניברסיטה לשפות זרות בבייג'ינג.

זו הייתה שנה לא פשוטה מהרבה בחינות – אקדמית, גאוגרפית, פוליטית, לוגיסטית, בלוגיסטית (עברה חצי שנה מאז הפוסט הקודם) ועוד. אין ספק ששנת 2020 תכנס לספרי ההיסטוריה כאחת השנים המכוננות של האנושות, הן ברמת הכלל והן ברמת הפרט.

הסמסטר הקודם הסתיים לפני חצי שנה בסך הכול, אבל גם הוא וגם שנת 2019 כולה מרגישים פתאום כל כך רחוקים. לשמחתי הספקתי לכתוב כאן על אירועים משמעותיים מהסמסטר הקודם, וכך גם על תובנות ופרשנות לגבי הסיבות להתפרצות הקורונה בסין. לכן הפוסט היה יהיה מבט כללי על השנה האקדמית שחלפה, תוך התמקדות בסמסטר האחרון, שהיה גם המעניין והמאתגר יותר מבין השניים.

אז מה לימדתי

לפני שנתחיל לדבר על התכנים אעדכן אתכם שהקורונה השאירה אותי בארץ עד עכשיו ואת הסמסטר האחרון העברתי לתלמידים אונליין. סין מנסה לשדר לעולם כאילו כבר לפני שבועות המצב חזר פחות או יותר לקדמותו אבל לפחות בכל מה שקשור לבתי ספר ואוניברסיטאות זה ממש רחוק מכך. הסמסטר הועבר באופן מקוון לא רק משום שאני נתקעתי בארץ, אלא גם משום שהסטודנטים שלנו עדיין לא הורשו לחזור לאוניברסיטה.

צילום מסך מתוך שיעור הוראת עברית בסין אונליין

שני דברים טובים יצאו מכך שהעברתי את הסמסטר אונליין. הראשון – זה אילץ אותי להיות מאורגן יותר בתכנים ובבניית מערכי השיעור. השני – זה גרם לי לעשות צעד שעד כה התעצלתי לעשות והוא לצלול לעולם של לימוד קבוצתי מקוון ובקיץ אני מתכנן לעשות פניית פרסה וליישם את זה גם בהוראת סינית (פרטים בקרוב). ועכשיו לתכנים.

לחתור מחוץ לבריכה

בדבר אחד אין ספק וזה שככל שהשנה התקדמה לה, כך גם התכנים שלי נעשו "חתרניים" יותר. אבל שיישאר בינינו, כן? כבר נגעתי בחלק מהסיבות לכך בעבר, למשל הצנזורה וחסימת אתרים או מה שמתרחש בהונג קונג, אבל אין ספק שהקורונה והכסת"ח שבא בעקבותיה נתנו לזה דחיפה רצינית.

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

עוד לפני הקורונה, השיר אותו לימדתי השנה הוא "בגלל הרוח" של שלומי שבת שיש בו שורות כמו "יהיה מה שיהיה, אני עוד אשנה" או "את מה שיש לי להגיד אני עוד אצעק, אפילו בירח ישמעו" וגם "מי שיגיד לא כך, אותו לא אשכח, יבוא היום אוכיח צדקתי". הסיבה הלימודית הרשמית לבחירת השיר הזה היא שבשעה טובה סוף־סוף הגענו לזמן עתיד והוא מוצף בפעלים כאלה, אבל אין ספק שהוא גם מדגים את המנטליות הישראלית שחסרה בסין.

נבוכים ודרקונים

בסמסטר השני של השנה, לאחר התפרצות הקורונה, הקדשתי מספר שיעורים לקריאת ספר ילדים ושמו 'דרקון – אין דבר כזה'. הוא מספר על ילד בשם בילי שיום אחד מגלה בחדר שלו דרקון קטן וחמוד, אבל אימא שלו אומרת לו שאין דרקונים ולכן הוא מתעלם ממנו. ככל שבילי ואימא שלו מתעלמים מהדרקון כך הוא נעשה יותר גדול, והצרות שלהם מחמירות. בשלב מסוים הדרקון נעשה כל כך גדול, עוקר את הבית ממקומו, ורק אחרי שכל בני הבית מכירים בקיומו הוא חוזר לגודלו המקורי.

דרקון - אין דבר כזה מאת ג'ק קנט בהוצאת עם עובד -לתלמידי סינית

מוסר ההשכל של הסיפור די ברור ומאוד רלוונטי להתנהלות של סין בשלבים הראשונים של התפרצות נגיף הקורונה, דבר שלשמחתי אפילו עלה קצת (ממש ממש קצת) בשיעור, מלווה בהמון מבוכה וחשש. כאן גם המקום לציין ולהודות להוצאת עם עובד שנתנה לי אישור להפיץ את הספר לתלמידים שלי בקובץ PDF. בכלל, לדעתי הספר הזה הוא קריאת חובה לכל אחד, מבוגרים וילדים כאחד, ולא רק בסין, אלא בכל מקום. אתם יכולים להזמין אותו ישירות מהאתר של ההוצאה. הוא אפילו במבצע ממש שווה לקיץ.

חופש הביטויים

בסמסטר האחרון התחלתי ללמד ביטוי אחד בכל שבוע. בפסח למשל לימדתי (שוב) את 'עברנו את פרעה, נעבור גם את זה'  שהוא נהדר לא רק מבחינה תרבותית, אלא גם מתרגל את צורות העבר והעתיד של שם הגוף 'אנחנו'. בשבוע אחר לימדתי גם את הביטוי 'להקדים תרופה למכה' וגם את 'כוסות רוח למת' שיש לו זיקה לרפואה סינית מסורתית. בשבועיים האחרונים של הסמסטר למדנו ביטויים נפוצים שמקורם אינו בעברית כמו 'יום עסל יום בסל', 'כל כלב ב'יגי יומו', איסתרא בלגינא קיש קיש קריא', וכן 'מאיגרא רמא לבירא עמיקתא'. בין  לבין למדנו גם ביטויים ואמרות כמו 'עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו הוא דל ועתידו לוט בערפל', 'אם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר', 'טובל ושרץ בידו', 'לתת לחתול לשמור על השמנת' ועוד כל מיני ביטויים שפחות מיישרים קו עם המפלגה. אגב, אם כבר מדברים על ביטויים, אחד הדברים שהיה לי הכי קשה להסביר הסמסטר הוא ההבדל בין הפועל 'להביע' והפועל 'לבטא'. והכל התחיל בגלל המילה expression שמתרגמת גם לביטוי וגם להבעה, הן על הפנים והן באופן כללי.

אני זה המקור! אין שום קשר לציפור! (ס.א.ב לימינל)

השנה כולה התבססה על תכנים שיצרתי באופן עצמאי, לעיתים ממש מאפס, ולעיתים תוך התבססות על תוכן גולמי קיים (בעיקר סרטונים) עליו הלבשתי שיעורי שפה, אוצר מילים ודקדוק. מלבד הסיפור 'דרקון – אין דבר כזה' והשיר 'בגלל הרוח' שכבר הזכרתי למעלה, למדנו גם שלושה סרטונים של ניר וגלי (אין דברים כאלה, אפי מכיש את ארמונד, משבר הזהות של טיפטיפ), את סרטון יום כיפור של הפרלמנט, מערכון יציאת מצרים של היהודים באים, שיחות וואטסאפ מצחיקות, סטטוסים מצחיקים על הקורונה, שיחות נבחרות מדף הפייסבוק 'ילדים הם התסריטאים הטובים ביותר בעולם, ועוד.

מבחינת חגים וימים מיוחדים השנה התמקדנו ביום השואה, יום הזיכרון ויום העצמאות (שבועיים כבדים במיוחד) כאשר את השניים האחרונים ניצלתי גם כדי ללמד המון אוצר מילים וסלנג צבאי. מילים כמו אס"ק, פק"ל, קל"ב, פז"מ, עפיצות ואפילו שביזות הן כעת חלק מהלכסיקון של הכיתה, ובנוסף עכשיו הם גם יודעים שהאות זי"ן הרבה פחות תמימה משאר האותיות.

לימודים זה לא צחוק

בסמסטר האחרון לא רק אני יצרתי את התכנים אלא גם התלמידים. כל אחד מהם קיבל מטלה במהלך הסמסטר לתרגם בדיחה לעברית ולהכין טבלה של אוצר מילים חדש מן הבדיחה. את התרגום הם הגישו לי, ולאחר עריכה, תיקונים ותוספות כל הכיתה למדה את הבדיחה יחד תוך כדי שכולם לומדים מן הטעויות של כולם, ולומדים לזהות מלכודות נפוצות במעבר מסינית לעברית. כמובן שגם אני לא נשארתי חייב וסיפרתי בדיחה משלי. ברוח התקופה הבדיחה שבחרתי היא זו:

בברית המועצות לשעבר יהודי אחד יושב על ספסל בגן הציבורי וקורא ספר ללימוד עברית. ניגש אליו שוטר ואומר לו: "היי! יהודונצ'יק! בשביל אתה לומד עברית בכלל? אתה לא יודע שאף פעם לא ירשו לך לעלות לישראל?" היהודי עונה: "אני יודע, אני לומד עברית למקרה שאמות ואגיע לגן עדן. בטח מדברים שם עברית ואני רוצה להבין מה יגידו לי שם". "ומה אם תגיע לגיהינום?" מקשה השוטר. "אין בעיה" עונה היהודי. "רוסית אני כבר יודע".

השגריר שגרר אותי

עוד נושא בו התמקדנו השנה הוא חדשות, בדגש כמובן על הקורונה ועל הבחירות בישראל. רצה הגורל ובדיוק בשבוע בו הוכרזה ממשלת האחדות שגריר סין בישראל נפטר בנסיבות מסתוריות. מכיוון שההכרזה נדחתה מיום חמישי ליום ראשון בשבוע שלאחר מכן, בשיעור של יום שישי שיעורי הבית שנתתי היו לעקוב אחרי החדשות מישראל כי משהו מאוד גדול שקשור לפוליטיקה יקרה ביום ראשון, וכך מצאתי את עצמי מסביר שלא היה לי מושג שהשגריר ימות, ושאני התכוונתי להכרזה של ממשלת האחדות. כמובן שניצלתי את ההזדמנות ולימדתי את המילה 'קונספירציה' והצירוף 'תיאוריית קונספירציה' תוך כדי שהדגשתי שאין מה לפתח אחת כזו.

שטיקים באפלה

אגב, המילה 'קונספירציה' בסינית היא 阴谋 (הגייה – yīn móu) אבל בניגוד ל-conspiracy באנגלית או 'קשירת קשר' בעברית, היא יכולה להתייחס גם לתוכנית של אדם אחד. הפירוש המילולי של 阴谋 הוא תוכנית (谋) צללים (阴), ואם יש משהו שגיליתי במהלך השנה הזו, זה כמה רחוק מגיע הצל של יו"ר המפלגה.

במהלך החופש, כשבועיים לפני שמחדשים את הלימודים, על כל מורה להגיש את תוכניות הלימוד שלו עבור כל קורס אותו הוא מלמד. מדובר בקובץ וורד בן כמה עמודים שמגיע אלינו בצורה של תבנית ריקה עם מעט תוכן דמה להמחשה. יש תבנית בסינית ותבנית באנגלית עבור המורים הזרים. החלק הראשון של הקובץ כולל את מטרות הקורס והוא נראה כך:

לקראת הסוף יש גם המחשה של כיצד יש לפרט את חומרי הלימוד של הקורס:

כאשר מילאתי את התבנית היה נראה לי טבעי ביותר למחוק את תוכן הדמה, אבל מסתבר שזה אסור על פי ההנחיות. מסיבה מסוימת ההנחיות האלה מופיעות בקובץ נפרד והן כתובות בסינית בלבד, אבל אחרי שהערתי לאחת המורות בצוות שהיא כנראה שכחה להוריד את תוכן הדמה, היא אמרה לי שאלו ההוראות והפנתה אותי לקובץ ההוא. ואכן, האיסור למחוק את החלקים בהם מוזכר היו"ר שי נכתב שם מפורשות ובהדגשה כדי שלא יהיה מקום לטעויות. הנה למשל כאן:

וגם כאן:

בקיצור, בפעם הבאה שאתם אומרים לעצמכם שאתם חיים בדיקטטורה או עדים לפולחן אישיות, תזכרו שאנחנו רחוקים שנות אור מהדבר האמיתי.

ההשראה שבשירה

עם כל הכבוד לזרוע הארוכה של יו"ר המפלגה, הוא אפילו לא מגרד את קצת הזרת של חנה סנש. אחת התלמידות בכיתה שלנו נכנסה למשבר מוטיבציה די קשה בסוף השנה שעבר. מדובר בתלמידה מבריקה שיום אחד פשוט איבדה את החשק והרצון להשקיע. כל הצוות שם לב לזה, אבל מכיוון שגם בחצי כוח הציונים שלה היו בסדר, ומכיוון שבין כה וכה אי אפשר להכריח מישהו ללמוד, לא היה משהו שיכולנו לעשות בעניין. במהלך השנה האחרונה, כך לפתע וללא שום סיבה נראית לעין, הציונים שלה זינקו בחזרה למעלה והיא שבה להשקיע. כשהעלינו את הנושא בשיחת חתך, היא אמרה שמה שנתן לה השראה זה השיר 'הליכה לקיסריה' וסיפור המסגרת של חנה סנש. היא אמרה שאחרי שהם קראו את הסיפור שלה בכיתה, היא חשה שאין לה זכות לזלזל ככה בלימודים ושכל הקשיים התגמדו בעיניה. בעיניי זה היה פשוט מדהים, וגם קצת גרם לי לחשוב שאולי יש קשר עתיק בין השורש ש-י-ר והשורש ש-ר-ר, כזה שמבטא את כוחה של השירה.

טיול לגווילין

בתחילת חודש ינואר, בחופשה שבין סמסטר א' וסמסטר ב' ולפני ראש השנה הסיני, עשיתי גיחה של כמה ימים לאזור גווילין והעיירה יאנגשואו. מדובר באזור עם נוף סיני קלאסי של הרים ומים שנחשב לאחד היפים בסין. העובדה שלא ביקרתי בו עד כה הייתה לא פחות ממחדל. אני לא אלאה אתכם בדו"ח מפורט של הטיול. אלו מכם שעוקבים אחרי באינסטגרם כבר ראו כמה תמונות וסרטונים משם, אבל תמונה אחת לא יכלה להיכנס לשם מפאת ממדיה. אז הנה היא כאן והיא שווה אלף מילים.

סין-גווילין-יאנגשואו-שקיעה מן הפסגה

התוכנית המקורית הייתה לשלב עוד טיול במהלך הקיץ, אבל הקורונה שמה לזה קץ. לא נורא, יש דברים יותר גרועים. בינתיים אני עסוק בלהגיד תודה שלא הבאתי איתי את הקורונה לארץ למרות שהרכבת שלי לגווילין עצרה בווחאן בשלבים המוקדמים של התפרצות המגפה, ומתעל את הזמן שלי לפרויקטים אחרים.

לאן הולכים מכאן?

שאלה טובה. כרגע אני תקוע באזור הדמדומים. סין ביטלה את כל הוויזות ואי אפשר להיכנס למדינה בלי הנפקה של ויזה חדשה, אבל כדי לקבל ויזה כזו צריך אישור מיוחד מהגורמים הבכירים ביותר במחוז אליו מנסים לחזור. את הסמסטר הזה העברתי בישראל, אבל המשכורת שלי שולמה לי בסין לחשבון בנק שאני לא יכול למשוך ממנו כאן. תוקף חוזה העבודה שלי יפוג בעוד חודש, ואיתו גם הדירה שלי באוניברסיטה שם כל הדברים שלי נמצאים עדיין. אני מנסה לקבל תשובה מהאוניברסיטה לגבי התקן לשנה הבאה, ומה עושים במידה והוא לא יוארך. בינתיים כל מה שאומרים לי זה "אנחנו עדיין לא יודעים" אבל כן מבקשים ממני לבנות קורס חדש של עברית עתיקה לשנה הבאה. הגל השני שהיכה בבייג'ינג טרף עוד יותר את הקלפים והגביר את חוסר הוודאות. אני יודע שזה כאין וכאפס לעומת הצרות שהקורונה המיטה על אנשים אחרים, ואני לא מתלונן אלא רק מעדכן.

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

השבוע זה השבוע האחרון של הלימודים וביום שישי יתקיים המבחן האחרון שלנו בעברית מדוברת. בשבוע הבא מסכמים את הסמסטר, מעלים את התוצאות ומגישים את כל הדוחות. אני מקווה שעד אז כבר תהיה לי תשובה לגבי שנה הבאה.

בינתיים בואו נהנה מן הקיץ עד כמה שאפשר!

נגיף הקורונה – כרוניקה של התפשטות ידועה מראש

כולם מדברים על נגיף הקורונה ואיזה מן בלוג לשפה ותרבות סין יהיה לנו כאן אם לא אקדיש איזה פוסט לעניין. לפני שנתחיל, אעדכן שאני בארץ. יצאתי מסין ב-15 לינואר כשממדי התפרצות וחומרתה רק התחילו להתבהר ולתפוס כותרות. אני כבר למעלה משבועיים ואם הנגיף היה דוגר בתוכי אז האפרוחים שלו כבר היו בוקעים מזמן.

לאלו שכאן בגלל השפה, אולי יעניין אתכם לדעת שהשם הרשמי של נגיף הקורונה בסינית ממש ארוך וכולל עשר סימניות:

新型冠状病毒感染肺炎

מילולית זה אומר דלקת ריאות (肺炎) זיהומית/מדבקת (感染) של נגיף (病毒) בעל צורת כתר (冠状) מטיפוס חדש (新型). באופן פחות רשמי מתייחסים אליו בקצרה כ-武汉肺炎 שזה פשוט דלקת הריאות של ווּחָאן – המקום בו היא פרצה. נכון לעכשיו אין מחוז בסין שלא התגלו מקרים של הידבקות ולמי שרוצה להתעדכן על המספרים הרשמיים בסינית בזמן אמת, אפשר לעשות זאת בעמוד מיוחד של באידו (הגוגל של סין) שנפתח לשם כך. המספרים המופיעים שם משמאל לימין הם של מקרים של אבחון ודאי של הנגיף, מקרים של חשש להידבקות, מקרים של החלמה ולבסוף מקרים בהם החולים מתו. מתחת לכל מספר מצוינת העלייה בהשוואה לאתמול.


תוספת מאוחרת מה-6 בפברואר 2020: ערוץ הטיוב של laowhy86 הוציא סרטון חדש ובו באמצעות הדגמה של חשבון פשוט הוא מוכיח שהמספרים המדווחים מרוב המחוזות בסין ככל הנראה מבושלים. זאת משום שאחוזי התמותה שם אפסיים לעומת 3% אחוזי התמותה המדווחים מווחאן, בעוד בהונג-קונג שם מדווחים באופן חופשי יותר כבר דווח על אדם אחד שנפטר מן המחלה מתוך שבעה עשר שנדבקו. סה"כ נשמע די הגיוני.


אני הולך לדבר כאן על הסיבות להתפשטות הנגיף, אבל אין לי כל כך מה לומר על ההתפרצות עצמה. בוודאי כבר שמעתם שזיהו את נקודת המקור כשוק לבשרים אקזוטיים בווחאן, ושהיה טיוח רציני של הממשלה המקומית, שלא רצתה שהעניין יעיב על חגיגות ראש השנה הסינית וכנסים פוליטיים שהתקיימו בעיר ויכתים את שמה. אם לא כל כך עקבתם אני מאוד ממליץ לצפות בסרטון הבא, שגם מסכם היטב את כל העניין וגם ממחיש מה הולך בשווקים האלו ולמה הן מצע כל כך פורה למחלות וזיהומים.

לגבי המחיר של היעדר תקשורת חופשית בסין מומלץ לקרוא את המאמר הזה וגם את המאמר הזה שפורסמו בעמוד ביג אין בייג'ינג של אופיר דור. אם אתם לא עוקבים אחר העמוד מומלץ להירשם כי יש שם תוכן מושקע ואיכותי. והמלצה אחרונה – אם עדיין לא יצא לכם לראות צ'רנוביל אז רוצו לראות. זו סדרה מעולה שמציירת תמונה קודרת ומציאותית עד כאב של כיצד עובדים הדברים במשטר קומוניסטי.

עכשיו כשאנחנו מסונכרנים לגבי ההתפרצות של המחלה אפשר לעבור לדבר על ההתפשטות שלה, ועל כמה סיבות וגורמים שונים הטבועים בתרבות הסינית ומסייעים לה בצורה כל כך אפקטיבית.

מיקום גיאוגרפי

העיר ווּחָאן היא בירת מחוז חוּבֵּיי וזוהי עיר גדולה מאוד גם בקנה מידה סיני. יש בה למעלה מ-11 מיליון תושבים רשומים בעלי חוּקוֹאוּ (מעין תעודת אזרחות פנים סינית) ואליהם נוספים עוד יותר מ-5 מיליון תושבים שאינם בני המקום ואשר היגרו אליה לצורכי עבודה. עכשיו שימו לב איפה כל האנשים האלו ממוקמים:

אין דרך אחרת לתאר זאת מאשר לב ליבה של סין. עוד נדבר על רכבות בפירוט בהמשך אבל שימו לב שהעיר נמצאת בדיוק במרכז העורק הראשי שחוצה את סין מצפון לדרום ובנוסף היא גם מנקזת החוצה גם לא מעט תעבורה ממזרח סין האורבנית והצפופה לעבר מערב סין הכפרית יותר ואל העיר צ'ונגצ'ינג שהיא המחוז העירוני הגדול ביותר במדינה. אנשים היוצאים מווּחאָן לכיוון צפון מגיעים די מהר  לעיר גַ'נְג-ג'וֹאוּ שמנקזת את התעבורה לצפון סין, ואילו היוצאים מווּחָאן דרומה מגיעים לצָ'אנְגְשָׁה ומצטרפים לאילו אשר עושים את דרכם לדרום ודרום מערב סין.

אם זה לא מספיק, אז בעיר יש גם שדה תעופה בין־לאומי עמוס ממנו יוצאות טיסות לכל רחבי סין והעולם, ועל פי ההערכות עוברים בו יותר מ-20 מיליון נוסעים בשנה. מבחינת לוגיסטית, כנראה שוירוס הקורונה לא היה יכול לבקש לעצמו נקודה נוחה יותר.

תזמון

נגיף הקורונה גם לגמרי שיחק אותה מבחינת התזמון בו הוא התפרץ. על כל ההערכות המקרים הראשונים של הידבקויות התרחשו בשבוע האחרון של דצמבר, בין חג המולד וכניסת השנה האזרחית החדשה. סין אמנם אינה מדינה דתית, אבל כמו ברוב העולם, היא חוגגת את התקופה הזו באופן צרכני למהדרין. חנויות, קניונים, סופרמרקטים, מועדונים, ברים, אתרי קניות, כולם יוצאים במבצעים, הנחות ושאר פעילויות לכבוד החגים האלו. גם מי שלא מסתובב ברחובות ומעדיף לעשות את הקניות ברשת, עדיין יאסוף את הסחורה שלו משליחים שמתרוצצים ברחבי העיר ופוגשים מאות אנשים ביום.

רוצים לקבל זווית ייחודית על סין?

אבל הדובדבן שבקצפת התזמון של הנגיף הוא כמובן ראש השנה הסיני שחל שלושה וחצי שבועות אחרי תחילת השנה, אבל החופשה לקראתו מתחילה כשבוע קודם (ואפילו מוקדם יותר עבור תלמידים וסטודנטים). במהלך החג הזה מתבצעת ההגירה האנושית הגדולה ביותר ומאות מיליוני אנשים נוסעים מאות ואלפי קילומטרים בחזרה לביתם כדי לחגוג עם המשפחה, וחלקם אף יוצאים לחופשה בסין או בחו"ל מאוחר יותר. תוסיפו לכך את העובדה שלוירוס יש תקופה דגירה של עד שבועיים במהלכה הוא כבר מדבק, את העובדה שמדובר בשיא החורף ואנשים לא מתרגשים מכל מיני שיעולים והתעטשויות, את הפשע הנורא שהממשלה הסינית נמנעה מלהזהיר את התושבים, ומה שקיבלנו זה פרק זמן של שלושה שבועות בהן הוירוס היה חופשי להשתולל ולהתפזר באחת הערים הכי עמוסות בסין באחת התקופות הכי פעלתניות בשנה, בדיוק לפני שחמישה מיליון מן אנשים המתגוררים בה מתפזרים בכל רחבי סין ואף בעולם. אם זה לא ה-Jackpot של התזמונים אז אני לא יודע מה כן.

תרבות האוכל הסינית

בסרטון בתחילת הפוסט הזכירו את העובדה שהממשלה המקומית ארגנה סעודה המונית לרגל השנה החדשה בה נכחו למעלה מ-40,000 איש במרחק של קילומטרים ספורים מהיכן שהוירוס התפרץ. לארגן אירוע שכזה במצב הזה הוא מחדל חמור בכל מדינה, אבל בסין זה חמור שבעתיים, וזאת בגלל תרבות האכילה של הסינים.

כבר דיברנו קצת בעבר כאן על ההבדלים בין תרבות קולקטיבית ותרבות אינדיבידואלית בהקשרים של תיירות, אבל ההבדלים האלו באים לידי ביטוי גם בפן יומיומי הרבה יותר – אוכל ומסעדות. בעולם המערבי חוויית האכילה במסעדה היא אינדיבידואלית, האכילה היא בקבוצות קטנות יחסית, כל אחד מזמין את המנה שלו, מתעסק עם הצלחת שלו ולבסוף בדרך כלל גם משלם רק על מה שהוא אכל.

בסין לעומת זאת, המצב שונה לחלוטין והרבה יותר מסביר פנים לחיידק. זה מתחיל בזה שהשולחנות הטיפוסיים במסעדות סיניות הם עגולים וכל הסועדים יושבים עם הפנים למרכז ולעבר שאר הסועדים. במרכז השולחן ישנה פלטה מסתובבת עליה מניחים את כל המנות, כאשר כל מנה עוברת בין כל הסועדים והם לוקחים ממנה באמצעות מקלות האכילה האישיים שלהם. בנוסף הכלל 'אין משיחין בשעת הסעודה' ממש לא תקף בסין, ונהוג לדבר, לצחוק ולנהל שיחות בקולי קולות עם אלו שיושבים בצד השני של השולחן מעל כל המנות. ואם זה לא מספיק, אז בסעודות רשמיות הפרוטוקול מחייב את המשתתפים לעבור בין כל השולחנות ולהרים לפחות כוסית אחת עם שאר הסועדים, לרוב בעוצמה כזו שהמשקאות מתיזים ומטפטפים על הידיים של כולם. אני לא יודע מה השרידות של הנגיף באלכוהול אבל אין ספק שכל הסיטואציה ממש אינה מסייעת למצב.

רכבות

כבר ראינו שהעיר ווּחָאן מרכזת נתח נכבד מתעבורת הרכבות של סין. אבל מעבר לכך, חשוב מאוד לזכור שעקב גודלה של סין הנסיעה ברכבות במדינה היא חוויה שונה לחלוטין ממה שיש לנו כאן בארץ. קודם כל בכל תחנת רכבת גדולה בסין יש כ-20 אולמות המתנה עמוסים במאות אנשים הממתינים לרדת לרציפים. הנסיעה עצמה אורכת לעיתים מעל שלושים שעות ועל כן הרכבת מציעה לא רק קרונות ישיבה ועמידה צפופים אלא גם קרונות שינה קשה (שישה אנשים בתא, כ-20 תאים בקרון) או שינה רכה (ארבעה אנשים בתא, כ-10 תאים בקרון). זה אומר שיש כמה עשרות אנשים שחולקים חללים משותפים קטנים בתוך קרון מסוגר ובו תא שירותים אחד ושלושה כיורים בממוצע. גרוע מכך, נוסעים רבים יורדים בתחנות ביניים ומחליפים רכבת, ונוסעים אחרים תופסים את מקומם בקרון מבלי שהחליפו להם מצעים. רכבת היא אמצעי התחבורה הנפוץ והמשתלם ביותר בסין ומהווה את העדיפות הראשונה של מרבית האנשים שחוזרים הביתה לרגל החג.

תשתית הרכבות של סין מאוד מפותחת וזה דבר שהממשלה מאוד מתגאה בו ובצדק, אבל הפעם זה שיחק לרעתה.

הירידה בזיהום האוויר

הישג נוסף של הממשלה הסינית ששיחק לרעתה הוא השיפור בזיהום האוויר. בתור מישהו ששהה בבייג'ינג יותר  מעשור במצטבר (ואין לי שום סיבה לא להניח שזה גם המצב בערים נוספות בסין), אני יכול להעיד בגוף ראשון שרמת זיהום האוויר פחתה פלאים. למעשה אני יכול לספור על יד אחד את הימים שבהם ממש נאלצתי לחבוש מסכה בשנה האחרונה.

זיהום בציור ילדים

אם הוירוס היה מתפרץ כמה שנים קודם, בהחלט ייתכן שמספר ההדבקות היה נמוך יותר משום שמספר רב יותר של אנשים הסתובב עם מסכה כברירת מחדל.

אוכלוסייה מבוגרת והיגיינה

תחום נוסף שהשתפר מאוד בסין בשנים האחרונות הוא המודעות להיגיינה אישית, בייחוד באזורים עירוניים ובקרב אוכלוסייה הצעירה. אבל באזורים כפריים ובקרב האוכלוסייה המבוגרת יותר, המצב עדיין בעייתי. לא נדיר לראות קשישים סינים יורקים באמצע הרחוב או משתעלים מבלי לכסות את הפה וזה נובע לא רק מחוסר מודעות אלא מחינוך לפי קווי הרפואה הסינית הגורסת שצריך להרחיק את הצ'י השלילי והמלוכלך מן הגוף ללא דיחוי ומבלי לבחול באמצעים.

עוד גורם ששיחק לרעת האוכלוסייה המבוגרת של סין והגביר את שיעור ההידבקות שלה הוא העובדה שבמקומות רבים נהוג בערבים לארגן לקשישים פעילות רחוב קבוצתיות כגון נגינה, שירה וריקוד.


ממלא מקום שגריר סין יצא באמירה מאוד אומללה השבוע והשווה את סגירת הדלתות בפני מבקרים סינים למה שעשו ליהודים בתקופת השואה. מאז הוא כבר הספיק להתנצל, אבל עדיין מדובר בצביעות מדרגה ראשונה. לא משום שההשוואה אינה במקומה, אלא בעיקר מפני שהוא מייצג מדינה שכולאת אנשים במחנות משום דתם ומוצאם.

תגובה סינית הרבה יותר מוצלחת בה נתקלתי השבוע היא הפוסט הבא שמסתובב ברשתות החברתיות בסין:

מכיוון שבסינית ניתן בקלות להשמיט את נושא המשפט ועדיין לשמור על תקינותו, קצת לא ברור מי הדובר והאם הוא רואה את עצמו כשייך לסין. היא כתובה בסימניות מסורתיות וזה מצביע על כך שמקורה דווקא מחוץ למדינה. לכן נמנעתי גם אני מלכלול את מבצע הפעולה בתרגום ומה שכתוב שם אומר פחות או יותר כך:

  • האויגורים הוכרחו לאכול בשר חזיר והתוצאה היא שבכל סין אין בשר חזיר למאכל.
  • האנשים בהונג-קונג לא הורשו לעטות כיסויי פנים וכעת בכל סין צריך לכסות את הפנים.
  • נעשה שימוש בכוח התיירות הסינית לאיים על מדינות העולם, ועכשיו מדינות העולם מונעות את כניסתך.

#סמכו_על_העונש_שיגיע_מהר


בינתיים אני בארץ עד שהאוניברסיטה תודיע לי שאפשר לחזור. בפוסט הבא אסכם את הסמסטר האחרון ואספר קצת על התוכניות לסמסטר הבא. אם אתם עדיין לא מנויים לבלוג אתם מוזמנים להירשם כאן:

רוצה לקבל מייל כשיוצא פוסט חדש?

תהיו בריאים!

תמונת השער: סעודה בסגנון סיני במלזיה (להמחשה בלבד)