שני מטושים מבייג'ינג – חוויות מבידוד בשנגחאי

לאחר שנה בה נאלצתי לשים את חיי בהמתנה, ואחרי המון בירורים, חיכוכים וגם לא מעט ויכוחים, קיבלתי סופסוף את האישור לחזור לסין. לא אלאה אתכם בכל התהליך, אלא רק אומר שפתאום ה'לא' הפך ל'כן' ובתוך שבוע אחד מצאתי את עצמי עובר ממצב של חוסר ודאות מוחלט ו"אין לנו מושג מתי תוכל לחזור" ל"יש לך שבוע וחצי להזמין כרטיס לפני שהתאריך הכניסה על גבי הוויזה החדשה שלך יפוג, אז קדימה!".

אז אחרי כמה ביקורים ומפגשי פרידה חטופים, קניות, התארגנויות, אריזת מזוודות, ובדיקת קורונה זריזה שבלעדיה אי אפשר לעלות על מטוס לסין, מצאתי את עצמי ביום שלישי ה-22 לדצמבר על טיסה ישירה של אלעל לשנגחאי כי לבייג'ינג עדיין אין טיסות. אגב, כרגע ניתן לרכוש כרטיסים בכיוון אחד, אולי בגלל שהם יודעים שמי שנכנס לסין כבר לא ייצא משם כל כך מהר.

הטיסה עברה די בקלות. היא המריאה בשעה שש בערב שזו כמעט שעה נוחה להירדם, והגענו בשש בבוקר שזו שעה די נוחה להתעורר. למרות שהמטוס היה עמוס משחשבתי שהוא יהיה, עדיין יצא שאף אחד לא ישב לידי ויכולתי להתרווח קצת. לצערי לא תפסתי שינת לילה רצופה אבל לפחות הצלחתי לצפות בשלושה סרטים.

החוויה בשדה התעופה הייתה פחות או יותר מה שהייתם מצפים שתהיה בסין של עידן הקורונה. מסלול ארוך ומפותל עם המון תורים, סריקות של קודי QR ומילוי טפסים אלקטרונים, תוריד ת'מסכה, קח את זה, תרים ת'מסכה, לך לשם ועוד כהנה וכהנה. מכיוון שעברה כמעט שנה מאז שהייתי בסין אז לא הייתי בטוח שכרטיס ה-SIM הסיני שלי עדיין יהיה פעיל, אבל לשמחתי הוא לא בוטל וזו הייתה הפתעה ממש נעימה שהקלה על כל התהליך. הפתעה פחות נעימה הייתה בדיקת הקורונה שכולם צריכים לעבור בשדה.

עוד לפני הנסיעה גונבו לאוזניי שמועות על כך שהבדיקה בשדה ממש לא נעימה ואף כואבת על סף ההתעללות. בינינו, קצת זלזלתי בשמועות ואמרתי לעצמי שבטח מדובר בקנטרנות ישראלית טיפוסית משולבת בעייפות שלאחר הטיסה. אבל אני נאלץ להודות שטעיתי ובגדול. מי שעשתה לי את הבדיקה החדירה לי את המטושים כל כך עמוק, שזה הרגיש כאילו היא בטוחה שהוירוס מתחבא בעורף שלי. בנוסף, אחרי שהיא הגיעה לעומק הרצוי היא פשוט השאירה את המטוש בתוכי 10-15 שניות בכל פעם, וכשהיא שלפה אותו בחזרה אני די בטוח שחלק מהמוח שלי יצא איתו גם.


רוצים לקבל מייל כשמתפרסם מאמר חדש באתר? הזינו את הכתובת כאן:


אחרי הבדיקה הגענו למסוע המטען וחכינו למזוודות, שבמקרה שלנו הגיעו באיחור של למעלה מ-20 דקות למרות המסלול הארוך בשדה של הקליטה בשדה. זה הוביל לכך שכל הנוסעים שעד כה מאוד הקפידו על בידוד ושמירת מרחק (ובייחוד הסינים שלבשו בטיסה חליפות בידוד מהסרטים) מצאו את עצמם מצטופפים, נדחפים וצועקים מול המסוע. כל הנשאים הפוטנציאלים שהיו בינינו ממש קיבלו הזדמנות שנייה להדבקה במתנה.

אחרי איסוף המזוודות מנקזים את כל הנוסעים למסלול ארוך בכיוון היציאה מהשדה. תוך כדי ההליכה במסלול כולם מתבקשים למלא עוד טופס אונליין, ורק מי שמסיים אותו יכול להיכנס לאזור ההמתנה להסעה אל המלון בו עושים את הבידוד. מן הסתם החלוקה וההקצאה הן שרירותיות ביותר ולא ניתן לבחור את המלון אליו הולכים. הדבר היחיד שכן ניתן לעשות זה לוודא שאתם נשארים באותה קבוצה, ובשביל זה כדאי להגיע אל התור כמה שיותר מוקדם כאשר העובדים עדיין יכולים לגלות יותר גמישות ולשחק עם המספרים. כמובן שאצל הסינים אין חוכמות – לפני שעולים להסעה לוקחים מכולם את הדרכונים ומקבלים אותם בחזרה רק כשמגיעים למלון.

כשירדנו מההסעה התברר שהמקום שנבחר עבורנו הוא מלון וינה (ובסינית 维也纳国际酒店) שנמצא ממש על תחנת הרכבת יחסית במרכז העיר שנגחאי (נלחמתי שעה עם תוסף המפות של וורדפרס אבל לא הצלחתי להוסיף סמן על המפה – עמכם הסליחה).

עם ההגעה למלון הדרכונים הוחזרו לנו והתחלנו לעשות  צ'ק-אין. הבידוד הוא על חשבון החוזרים כמובן (סינים וזרים כאחד – למי שמחפש עוד ראיות שסין כבר לא קומוניסטית כמו פעם) והוא עולה 300 יואן ליום או 4200 יואן במצטבר. מי שרוצה יכול להוסיף עוד 100 ליום ולקבל שלוש ארוחות חמות מהמלון, אבל למרבה המזל נפלנו על מלון שמאפשר קבלת משלוחים ולכן העדפתי לוותר. יש מלונות שלא מקבלים משלוחים ואין בהם בחירה לגבי העניין הזה ככה שבאמת יצא לי טוב.

סיבה נוספת שהעדפתי לוותר היא שעם כל החיבה שלי לאוכל סיני, לארוחות הבוקר שלהם אני ממש לא מתחבר. לכן הבאתי איתי מהארץ קפה, חלב עמיד ואריזות של דייסת שיבולת שועל להכנה מהירה שאיתם אני מתחיל את היום. חוץ מזה הבאתי גם שימורים אבל בינתיים אני שומר אותם לשבוע הבידוד הנוסף שמחכה לי בבייג'ינג שם כבר הובהר לי שלא אוכל לקבל משלוחים של אוכל.

יחד עם כרטיס החדר קיבלנו עוד שני דברים. הראשון הוא מדחום כספית יחד עם חבילה של כדורי צמר גפן ספוגים באלכוהול לחיטוי לאחר השימוש בו, והדבר השני הוא בקבוקון עם טבליות של כלור. הכלור נועד לשימוש בשירותים כאשר ההוראה היא לזרוק לתוך האסלה עשר טבליות לפני כל יציאה, לתת לזה לעמוד כשעה ורק אז להוריד את המים.

לגבי המדחום, הנחייה היא למדוד את הטמפרטורה שלנו פעמיים ביום, בבוקר ואחרי הצהריים, אבל אני לא משתמש במדחום שקיבלנו כי הבאתי איתי מדחום דיגיטלי קטן מהארץ. חוץ מזה גם ככה בכל בוקר מישהו מעובדי המלון מודד לנו את החום בכניסה לחדר.

מבחינת תנאים אז החדר עצמו ממש סבבה. בסופו של דבר מדובר במלון ארבעה כוכבים שזה הרבה יותר נחמד מהמקומות שאני בוחר לי כשיוצא לי לטייל בסין. יש בחדר מספיק מקום כדי לזוז ולעשות התעמלות, המיטה נוחה (אם כי קצת שקועה), המקלחת גדולה ומוארת, יש פינת תה עם קומקום חשמלי, וגם שולחן עבודה נחמד למחשב.

הדבר היחיד שחסר הוא מקרר קטן אבל אפשר להסתדר גם בלעדיו כי שנגחאי די קרירה בתקופה הזו של השנה. הימים הראשונים היו ממש אפורים והיוו מעין נחמה לעובדה שאסור לצאת החוצה:

הבידוד לא רק מכתיב שאסור לצאת החוצה, אלא שגם לאף אחד אסור להיכנס פנימה. זה אומר שהיו צריכים לדאוג לנו מראש לדברים לכל השבועיים ולכן בכניסה לחדר ציפתה לי חבילה של 24 בקבוקי מים חצי ליטר (עם קצת טעם של חול) ושקית עם מוצרי היגיינה וטואלטיקה לרוב – משמפו וסבונים ועד שקיות זבל.

כמו שאמרתי מבחינת אוכל אני בעיקר מתבסס על משלוחים. בהקשר הזה אני רוצה לציין את איציק ופייגי מהבית היהודי של שנגחאי שמציעים ארוחת שבת (ולא רק שבת) ארוזה ומתוקתקת בתוך תיק שומר חום – עוף, דג, אורז, תפוחי אדמה, סלטים מגוונים, חלה, וכמובן טחינה שבלעדיה זה לא שבת מבחינתי.

זה היה שובר שגרה מבורך מארוחות אמצע השבוע בהן השתדלתי להשלים פערים עם האוכל הסיני שלא טעמתי כבר כמעט שנה. אגב, המחיר של הארוחות של איציק ופייגי נקבע על ידי המקבל, כך שבאמת אין עוד מה לבקש.

מבחינת תעסוקה, גם בחזית הזו אין לי מה להתלונן. אנחנו בדיוק סוגרים סמסטר וכך יצא שאת מרבית השבועיים ביליתי בבדיקת עבודות ושיעורי בית, כתיבת מבחנים, ישיבות, עדכונים וכו'. תכננתי לעבוד על האתר החדש אבל לא ממש יצא לי. לפחות הספקתי לעדכן קצת כאן וגם באתר של סימנית אחת בשבוע. בין לבין כאשר הויפיאן אפשר זאת, צפיתי סרטונים שונים ביוטיוב כדי להעביר את זמן, בייחוד בימים הראשונים עם כל הג'ט לג. איכשהו מצאתי את עצמי במערבולת נוסטלגית של התוכנית 'של מי השורה הזו בכלל' עם שניים מגאוני האימפרוביזציה של כל הזמנים:

ביום ה-11 של הבידוד עשו לנו עוד בדיקת קורונה. היא אמנם הייתה פחות כואבת מהבדיקה בשדה אבל עדיין לא נעימה בעליל. אחרי שתי הבדיקות האלה יש לי הערכה מחודשת לאחות שעשתה לי את הבדיקה בארץ בבית החולים אסף הרופא. בכל מקרה, עוד באותו היום בערב כבר הודיעו לנו שכולנו יצאנו שליליים אז התוכנית היא לצאת מכאן ביום רביעי בבוקר ולתפוס רכבת לבייג'ינג. שם מחכה לי שבוע נוסף של בידוד ורק אז יתנו לי להניח את כף רגלי בקמפוס ולחזור לדירה שלי.

הגעתם עד כאן? קבלו שיר בהשראת הכותרת של הפוסט שנכתב ברגעי השעמום:

שני מטושים מבייג'ינג
רן אתיה

שני מטושים מבייג'ינג
מזמין עוד gōng bǎo jī dīng
כל היום בין הקירות
מחפש סדרה לראות
האף כואב מהבדיקה
איזו מועקה

רחוק מהבית בידוד זה לא כיף
עובד המלון שוב זועף
בודק שחום לך אין
הכול תקין zài jiàn

שני מטושים מבייג'ינג
תתקשרו ל-yāo yāo líng
שוב נפל הויפיאן
ואני כבר מתחרפן
אוכל טונה משימורים
וכותב שירים

רחוק מהבית בידוד זה לא כיף
עובד המלון שוב זועף
בודק שחום לך אין
הכול תקין zài jiàn

קלות הראש הבלתי נסבלת של התרגום

תומכי מנדרינה עם סינית ברמה מתקדמת שימו לב: בפוסט הזה יש שיעור בונוס ממש שווה במיוחד בשבילכם! קובץ PDF עם אוצר מילים חשוב ושימושי המופיע בסרטון שמככב כאן בפוסט (כולל Pinyin, תרגום לעברית ותמלול מלא של כל הקליפ) נשלח לכל התומכים בפרויקט אבל רלוונטי בעיקר עבורכם. קוראים אחרים, גם אתם יכולים לקבל את הקובץ ולהשחיז את הסינית שלכם, כל מה שעליכם לעשות הוא להצטרף כמשקיעים בעמוד הבא – הסכום איתו תבחרו להצטרף אינו משנה, זוהי תמורה הנפתחת לכל המשקיעים. לצפייה בתמורות קודמות אותן גם תוכלו להוריד בקרו בעמוד העידכונים של הקמפיין.


זה קרה לא מזמן. היתה זו שעת לילה מאוחרת, כמעט חצות ליתר דיוק ואני כבר הייתי בהתארגנות לקראת שינה. שינה שכנראה לא היתה מגיעה בקלות, כי הג'ט לג של החזרה לסין לא ממש עבר לי. זה קצת קשה להתרגל לזמן המקומי כשאין יותר קורסים ושעה קבועה מוקדם בבוקר שבה צריך להתעורר. התהפכתי במיטה בתסכול של עירנות יתר כשפתאום נשמע צליל של קבלת הודעה חדשה בפייסבוק. הסקרנות שלי גם התעוררה וגררה אותי לשולחן הכתיבה.

מישהי שאני לא מכיר כתבה לי משהו שהלך פחות או יותר ככה: רן שלום, שמי כך וכך ואני רכזת מערכת בתוכנית היום שהיה בערוץ 10 (הופה, זה מתחיל להישמע מעניין…). רציתי לבקש את עזרתך בתרגום קטע קצר מסינית. אפשרי? (אהה, עכשיו זה הרבה פחות מעניין…)

אני מקבל הודעות מהסוג הזה כל שבועיים שלושה. אנשים שאני לא מכיר פונים אליי ומבקשים עזרה בתרגום קצר, או הסברים לגבי סימנית כזו או אחרת. אני כבר מתורגל. "טקסט או וידאו?" שאלתי. "וידאו ממש קצר!" היא ענתה. "כמה זה ממש קצר?" הקשיתי. בתגובה קיבלתי לינק לסרטון הבא (באתר סיני):

"אבל בלי הקריינות" היא הוסיפה. כתבתי לה בחזרה שבלי הקריינות זה עדיין כמעט דקה, וכמו כן יש שם קטעים ללא כתוביות שדורשים תמלול משמיעה, שזה משהו שבדרך כלל מעביר דרך דובר שפת-אם כדי לוודא שאין טעויות. כנראה שתשובתי המקצועית אכזבה אותה מעט מכיוון שהיא ענתה לי "הבנתי. אז תודה בכל מקרה…" ואחר כך הוסיפה "בכל מקרה זה תמורת קרדיט, אז אני לא מאמינה שתרצה לעשות את זה".

זה די עצוב אבל הציפיה שאני אעבוד בחינם כבר לא ממש מפתיעה אותי. יותר הפתיע אותי שתוכנית חדשות ואקטואליה בערוץ עשר פונה לאנשים ומבקשת מהם לתרגם מבלי לבדוק מי הם, מה הרמה שלהם והאם יש להם בכלל ניסיון. לא יודע, אולי זה בגלל הרקע המודיעיני שלי אבל בעיניי תרגום טומן בחובו המון אחריות. יש לא מעט עבודות תרגום שאני דוחה על הסף לא רק מפני שאני מעדיף להתמקד בהוראה, אלא גם מכיוון שאני יודע שאין לי את רמת הסינית הנדרשת עבורן. זכורה לי במיוחד פעם אחת, כשעוד הייתי באמצע התואר הראשון בבייג'ינג,  ופנו אליי מהשגרירות ושאלו אם אני מוכן ללוות את ביקור הרמטכ"ל (נדמה לי שזה היה גנץ) בסין כמתרגם. לקח לי משהו כמו שתי שניות לומר לא, שזה פחות או יותר הזמן שהייתי צריך כדי לוודא שאני לא יודע איך אומרים רמטכ"ל בסינית (אח"כ בדקתי – 参谋长), שלא לומר חטיבה, גדוד, רב סרן, קמב"ץ, סיור ועוד כהנה וכהנה. וזה לא שלא היה לי אוצר מילים רחב, כי מונחים כגון בסיסיים כמו בסיס, חיל אוויר, חיל ים, נ"מ, רגלים, מטוסים, טילים, ספינות ורובים דווקא ידעתי לומר. פשוט בראייתי, מתרגם צריך להיות בקיא בחומר המעמד מעבר לרמה הבסיסית, ובנוסף הוא גם אמור להיות מסוגל לנסח משפטים מורכבים ברמה גבוהה יותר מאשר סטודנט באמצע תואר ראשון. (היום בדיעבד אולי הייתי צריך ללכת על זה וזהו…)

if-you-re-good-at-something-never-do-it-for-free-111_1

העניין הזה שמצפים ממך לעבוד בחינם הוא גם מוזר כמובן, שלא לומר מעצבן, אבל היום כבר יש לי תשובות מוכנות לאנשים. הרי אף אחד לא יחשוב לבקש ממתכנת שיכתוב אפלקציה או כמה שורות קוד בחינם, נכון? והרי אין שום הבדל ביני ובין מתכנת. לצורך העניין שנינו שולטים בשפה מסויימת ולקח לנו מספר שנים להגיע לרמה של מומחיות מקצועית. בהתחלה עוד הייתי מסכים למילה פה, סימנית שם, תלוי באדם ובסוג היכרות. אבל היום אני מסרב בנימוס ומסביר שרק תומכים רשומים של האתר במימונה זכאים למענה בעת בירורים מהסוג הזה. אני נותן קישור ומציע להצטרף, אבל הרוב אפילו לא טורחים להשיב.

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

אגב, את הקטע כן הסכמתי לתרגם בסוף, אבל רק תמורת קרדיט שיכלול גם את שם האתר שלי. להפתעתי דרישתי התקבלה ואכן ישבתי על הקטע מעל שעה ולבסוף שלחתי אותו. אין לי מושג עם הוא שודר לבסוף והאם בכלל קיבלתי את הקרדיט שדרשתי. אבל בינינו, עשיתי את זה בעיקר מפני שכבר גם ככה לא יכולתי להירדם, ועוד יותר מפני שמאוד התאים לי להפוך את הקטע לשיעור קצר שיהיה תמורה לתומכים כאן באתר שרמת הסינית שלהם גבוהה יחסית (זמין להורדה בעדכון מס' 16 במימונה).

רשימת אוצר מילים בסינית

אחרי שבוע היא פנתה אליי שוב ושאלה אם אהיה מוכן לעשות תרגום נוסף. "בתשלום?" שאלתי, "הלוואי" היא השיבה. איחלתי לה בהצלחה והמלצתי לה לברר קצת יותר טוב מה רמת הסינית של האנשים שהיא פונה אליהם.

אגב, הזלזול של המדיום הטלוויזיוני בחשיבות התרגום של שפות "אקזוטיות" בכלל וסינית בפרט ממש לא חדש לי. לפני כמה שנים תפסתי את רשת ב"טעות" תרגום בתוכנית המירוץ למיליון ואפילו התלוננתי על כך לרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו. למרבה ההפתעה הנציב חזר אליי בזו הלשון:

"אגף תכניות הבהיר לזכיין כי חלה עליו החובה לעבוד עם חברות תרגום מהשורה הראשונה ולעשות את כל המאמצים שתרגום שפות זרות יהיה ברמה הגבוהה ביותר, כך שהמידע המגיע לצופה יהיה מהימן ומדויק".

אז כנראה שבערוץ עשר לא שמעו על זה אבל עכשיו אני כבר לא הולך לטרוח ולכתוב עוד מכתב. רק שתדעו שכשאתם צופים שם במשהו שתורגם לסינית, מאוד יכול להיות שזה תורגם על ידי מישהו שמצאו בדרך לא דרך, ללא הסמכה מקצועית, עם ניסיון מוטל בספק, ושככל הנראה זה לא עבר שום בקרה. אבל העיקר שחסכו עליכם עוד כמה שקלים והצליחו למצוא פראיירים (כמוני) שהסכימו לעבוד בחינם.

אגב, כשעברתי על הסרטון כדי להכין את החוברת שלו, גיליתי שהיתה מילה ששמעתי קצת לא נכון (前程 במקום 全程 למי שתוהה). היא הופיע ממש בסוף ונאמרה בחטף, ולמזלי לא ממש השפיע על התוצאה הסופית. אמרתי לאותה בחורה שאני לא בטוח שתרגמתי את זה נכון, כי קצת קשה לשמוע, אבל לה זה ממש לא הפריע.

עשר…